לא בדיוק
המדריך צריך להוות אישיות לדוגמה. אז נכון - גם הוא מדבר לפעמים בתפילה ומדבר לשון הרע ובדברים כאלו באמת צריך לדבר עם החניכים (בואו נעבוד על זה כולנו ביחד, בואו נעבור את תהליך התשובה על הדבר הזה ביחד, כי כולנו בני אדם), אבל הוא עדיין צריך להיות אישיות לדוגמה, מודל לחיקוי במובן מסויים, כי הילדים הצעירים צריכים את זה. ומה קורה כאשר מדריך נכנס להדרכה בגיל 16 כשהוא צדיק וישר אבל מחפש ת'צמו, ובגיל 17 הוא "מצא את עצמו" מעשן סיגריות, עם קוקו ארוך ומבריז קבוע מכל מסגרת שהיא (סליחה אם פגעתי באלו שהם כאלו..)? כלומר - האם אנחנו יכולים לדעת בוודאות שהמדריך שהכנסנו בגיל 16 יישאר כזה גם בעוד שנה? יישאר מודל לחניכים? אישיות לדוגמה ודוגמה אישית? אמנם כל אדם עובר תהליך כל חייו וצריך להשתפר כל חייו, אבל כמו שהשנים הראשונות קובעות הרבה מהאופי של האדם, כך שנות ההתבגרות קובעות את רוב צורת החשיבה, הדרך, התפיסה. בגיל הזה אדם מתחיל לשאול - מי אני? מה אני? מה אני עושה פה? לאן אני הולך? ואז הוא גם מחפש תשובות, שאותן הוא לא תמיד יודע איפה לחפש ולא תמיד הוא מוצא דווקא במישורים שאנחנו היינו מעדיפים שהוא ימצא. לפעמים דווקא מתוך משבר הזהות מתחילים להידרדר (רמה דתית, לימודית, חברתית, התנהגותית, עישון, סמים ודוגמאות נוספות), ובמקרה כזה הוא לא יכול להיות אישיות לדוגמה. ויותר מזה - ילדים שמקבלים חינוך צריכים דמות יציבה וחזקה. הורה, מורה, וכו'. אדם מגובש שיש לו פחות או יותר דרך קבועה ויציבה (גם אם הוא ממשיך לחפש ולהשתפר, הוא פחות או יותר יודע מה הולך איתו, מי הוא ומהו). מדריך שמחפש את עצמו ויכול לשנות את הדרך בכל רגע, הלוך וחזור, ואין לו דרך מסויימת להנחות בה את החניך כי הוא בעצמו מבולבל - איך הוא יכול להיות מדריך? השאלה היא מה הפתרון החלופי, כי אין...
המדריך צריך להוות אישיות לדוגמה. אז נכון - גם הוא מדבר לפעמים בתפילה ומדבר לשון הרע ובדברים כאלו באמת צריך לדבר עם החניכים (בואו נעבוד על זה כולנו ביחד, בואו נעבור את תהליך התשובה על הדבר הזה ביחד, כי כולנו בני אדם), אבל הוא עדיין צריך להיות אישיות לדוגמה, מודל לחיקוי במובן מסויים, כי הילדים הצעירים צריכים את זה. ומה קורה כאשר מדריך נכנס להדרכה בגיל 16 כשהוא צדיק וישר אבל מחפש ת'צמו, ובגיל 17 הוא "מצא את עצמו" מעשן סיגריות, עם קוקו ארוך ומבריז קבוע מכל מסגרת שהיא (סליחה אם פגעתי באלו שהם כאלו..)? כלומר - האם אנחנו יכולים לדעת בוודאות שהמדריך שהכנסנו בגיל 16 יישאר כזה גם בעוד שנה? יישאר מודל לחניכים? אישיות לדוגמה ודוגמה אישית? אמנם כל אדם עובר תהליך כל חייו וצריך להשתפר כל חייו, אבל כמו שהשנים הראשונות קובעות הרבה מהאופי של האדם, כך שנות ההתבגרות קובעות את רוב צורת החשיבה, הדרך, התפיסה. בגיל הזה אדם מתחיל לשאול - מי אני? מה אני? מה אני עושה פה? לאן אני הולך? ואז הוא גם מחפש תשובות, שאותן הוא לא תמיד יודע איפה לחפש ולא תמיד הוא מוצא דווקא במישורים שאנחנו היינו מעדיפים שהוא ימצא. לפעמים דווקא מתוך משבר הזהות מתחילים להידרדר (רמה דתית, לימודית, חברתית, התנהגותית, עישון, סמים ודוגמאות נוספות), ובמקרה כזה הוא לא יכול להיות אישיות לדוגמה. ויותר מזה - ילדים שמקבלים חינוך צריכים דמות יציבה וחזקה. הורה, מורה, וכו'. אדם מגובש שיש לו פחות או יותר דרך קבועה ויציבה (גם אם הוא ממשיך לחפש ולהשתפר, הוא פחות או יותר יודע מה הולך איתו, מי הוא ומהו). מדריך שמחפש את עצמו ויכול לשנות את הדרך בכל רגע, הלוך וחזור, ואין לו דרך מסויימת להנחות בה את החניך כי הוא בעצמו מבולבל - איך הוא יכול להיות מדריך? השאלה היא מה הפתרון החלופי, כי אין...
