העידן הנוכחי הוא

[לIקי]

העידן הנוכחי הוא

העידן המכוער ביותר, עידן של ערכים נשיים, הומוסקסואליסטים, של רקבון ערכי

העידן העני ביותר, עידן של קפיטליזם, של תעשיות, של חומר מת לרוב, ללא רוח. כל דבר זה תעשייה, בין אם של מוצרים, היי טק, מוזיקה או בשר

עידן של זיהום, עידן של יותר מ-7 מיליארד חלאות אדמה שמזהמים אותה בנוכחותם, בנאדים שלהם ובשקיות הפלסטיק שלהם
ואז עוד מביאים לעולם את הדור הבא, את צאצאי החרא שלהם במספרים עוד יותר גדולים, שיזהמו בתורם את האדמה האומללה שזוהמה עוד קודם על ידי הוריהם


עולם שמדבר ללא הרף על זכויות. ורק על זכויות. וככל שהנשמות נעשות בזויות ומסואבות יותר. כך תודעת ה-"מגיע לי" שלהן רק עולה והחוצפה הבלתי נתפסת רק מטפסת

עולם שאין לו זכות קיום

 

[רגלים]

הרבה כעס אני שומע. מניין זה בא?

 

[לIקי]

היתה לי ילדות קשה

כשהייתי בן 12 הייתי מנהל פורום, וזה לא הלך כל כך טוב(בלשון המעטה)

עד היום אני נושא את המשקעים האלה

 

[רגלים]

בדרך כלל דברים לא הולכים באופן צפוי.

שאלה ראשונה: מה הופך את זה לרע , כלומר למשקע של כעס?
שאלה שניה : מדוע אתה ממשיך להעניש את עצמך עם הכעס הזה?
בדרך כלל מי שסובל מהכעס יותר מכולם זה מי שכועס.

 

[לIקי]

ברור

כעס זה רגש מיותר לחלוטין שאין שום טעם להרגיש אותו
גורם רק נזקים

מי האדיוט שהמציא אותו?

 

[רגלים]

הכעס זוהי תגובה טבעית המוטבעת בנו מלידה

הכעס מיותר? או שכן, או שלא. תחליט אתה. זה הכעס שלך.

 

[ינוקא1]

הכעס הוא סימן

לחוסר הבנה.
אדם מבין יותר =כועס פחות.
&nbsp
אני יכול למשל ללכת , להתנגש בעמוד ולכעוס על העמוד.
אך כשאני מבין שהעמוד הוא עמוד , והוא רק עושה את מה שבטבעו לעשות , אין לי מה לכעוס עליו.
&nbsp
אותו הדבר , ככל שהאדם מבין יותר את הסובבים אותו ואת מניעיהם , אין לו יותר מה לכעוס עליהם. הוא מבין שהם בדיוק כמו העמוד.
ההבנה שורפת את הכעס.
&nbsp
ודרך להגיע להבנה כזו היא לתרגל "שחזור".

 

[רגלים]

אני אוסיף את עניין ההבנה העצמית

כי אדם יאמר - אני מבין ואני עדיין כועס (על העמוד, על מי ששם את העמוד כאן, על עצמי שלא שמתי לב לעמוד...), אבל הכעס עדיין שם, גם אם המושא לכעס הוא שרירותי במידה מסוימת.

 

[ינוקא1]

זה נכון שעדיין יהיה כעס , אך ההבנה מפחיתה אותו.
אם היינו זוכים להבנה מושלמת

לעולם לא היינו כועסים.
(וכמובן זוהי גם הבנה עצמית שעוזרת לנו לכעוס פחות על עצמינו).
&nbsp
מבין יותר

כועס פחות.
מכיוון שאין לנו עדיין הבנה מושלמת , אז עדיין יש כעס.
&nbsp
ההבנה פשוט לוקחת את הכעס ומתמירה אותו.
&nbsp

 

[לIקי]

כעס זה פיכסוש

הנוסחה המתמטית שמצאת כדי לנצח אותו ממש מגניבה

 

[ינוקא1]

תודה איש יקר

אבל עד שנגיע להבנה מושלמת , חשוב לתת גם לו להתבטא ....
&nbsp

 

[לIקי]

אתה שוב צודק, ינוקוש

חשוב מאוד לתת לו להתבטא
אבל חשוב גם לצנזר אותו
כדי שלא יעכיר את האווירה באיכסוש שלו

 

[ינוקא1]

זו סוגיה

כבדה , גם בפסיכולוגיה :

פרויד , למשל , תיאר במאמר הכי מפורסם שלו על "אנה או" , כיצד חשיפה של רגשות מודחקים הובילה לריפוי של הרבה סימפטומים שהיו לאותה פציינטית.
מבחינת פרויד , כאשר התודעה איננה יכולה להתמודד עם תוכן כלשהוא (כי הוא מביך , מפחיד , מבייש , מכעיס , פוגע .... בעיקר תוכן מיני) היא מכניסה את התוכן לאיזושהיא פינה חשוכה ומסתירה אותו , בתהליך הנקרא "הדחקה".
התוכן המודחק בהמשך גורם לבעיות מסוגים שונים - "נוירוזות".
אלו "השדים הפנימיים" שאנחנו מפחדים להתמודד איתם , ולכן מקיפים אותם בחומות עבות של שיכחה והסתרה.
אך הם עדיין קיימים , והם יצאו החוצה בכל מיני צורות וסימפטומים נפשיים.
חשיפת התוכן והעלאתו על פני השטח , יוצרת "קתרזיס" ומשחררת את הנוירוזות , מנטרלת את השד.
זו בעצם שיטתו הטיפולית של פרויד.
מטרתו היתה להפוך את כל הלא מודע למודע. כך לנטרל את כל השדים הפנימיים ששולטים בנו.

(מה שכן , ממשיכיו של פרויד היו קצת יותר זהירים :
הם הבינו ש"ההגנות" מהתכנים המודחקים הללו אינן נמצאות "סתם".
הם הבינו שלפעמים אם נותנים ביטוי לתוכן מודחק , הנזק יכול לעלות על התועלת - כי לא תמיד האדם בשל להתמודד איתו.
לכן חלקם התמקדו בהגנות עצמן יותר מאשר בתוכן המודחק).

אמא שלי שהיתה פסיכולוגית , סיפרה לי פעם בהתפעלות כיצד כאשר מטופל רק "הודה" בכך שהוא כועס על אבא שלו (למשל) , סימפטומים שהוא סבל מהם השתחררו. מסתבר שהשיטה של פרויד עובדת ......

אז האם נכון לבטא כעס או שלא נכון ?

אני חושב שכל מקרה לגופו :
בגדול , לא נכון להדחיק דברים אם אתה כועס , פשוט תכעס

אך תכעס "נכון" : תבטא את הכעס כך שגם האדם מולך יבין את הכעס שלך.
תכעס נכון , בלי לשבור את הכלים , בלי לעשות מעשים פזיזים.
תכעס כמו בן אדם.

 

[לIקי]

אוף, זה נורא קשה

אני לא זז מפה עד שלא תמציא לי נוסחה מתמטית איך לכעוס נכון
אתה חזק במתמטיקה הזאת של הנפש

חייבים להיפטר מהאיכסוש המגעיל הזה
זה לא יעלה על הדעת לתת לו לטנף ככה את המרחב והזמן היקרים שלנו

 

[ינוקא1]

ככה : E=MC^2

 

[נציב המים]

אתה מדבר על תחושת הכעס או על הביטוי שלה?

נדמה לי שכעס, כתחושה "פנימית" המופיעה, אינו בהכרח "ביטוי כעס".
עם "משמעת עצמית" מסוימת, ניתן לעתים לבחור אם וכיצד לבטא את הכעס.
אך האם ניתן לבחור אם לכעוס בכלל?
הרי כשמתרחש משהו, או שהוא מכעיס אותך או שאינו מכעיס אותך.
אם הופיע כעס, אפשר לבטא אותו או "להבין" אותו או "להדחיק" אותו.
אך האם כל אלה קשורים לתהליך שהביא לכעס מלכתחילה?

 

[ינוקא1]

אני מאמין שככל שאנחנו

"מבינים פחות" - אכן אין לנו בחירה האם לכעוס או לא.
לגבי אדם חסר הבנה , זה בדיוק כפי שכתבת - "כשמתרחש משהו , או שהוא מכעיס אותך או שלא".

אך ככל שאתה רוכש יותר הבנה , המשפט הזה הופך להיות פחות נכון עבורך.

ההבנה מתמירה את הכעס וגם נותנת לך עליו שליטה.
הכעס (שהוא בעצם כמו חומר הצבור בגוף) נשרף על ידי ההבנה והופך לחומר אחר.
(ברור שההבנה הזו איננה תהליך של יום אחד , אלא שנים של עבודה).

גם בתהליך חיים נורמליים אתה יכול לראות זאת :

לדוגמה ילדים בגן -
מספיק שהם לא יקבלו את מבוקשם , הכעס אצלם מתעורר מהר ופעמים רבות מתבטא באלימות פיזית.
ככל שהם מתבגרים ורוכשים הבנה הם לומדים (1) לבטא אחרת את הכעס - במקום אלימות פיזית הם לומדים לפנות לסמכות , לעשות משא ומתן , להבין את הצרכים של מי שנמצא מולם ועוד ועוד.
וכנ"ל (2) הם לא יכעסו רק בגלל שהם לא קיבלו את מבוקשם , (3) הם לא ינקטו ישר באלימות פיזית.
הם יכעסו בגלל סיבות רציניות יותר.
ההבנה גורמת לשלושת הדברים האלו.

לעומת האדם המפותח והמבין , האדם ה"לא מבין" והכועס הוא כמו ילד בגן.

ככל שאתה מבין ומפותח יותר , קשה יותר להכעיס אותך ואתה תבטא את הכעס בדרכים מעודנות יותר ותשיג את מבוקשך יותר מאשר במלחמה.
אתה תנקוט באלימות רק כמוצא אחרון.

על זה אמר שלמה "טובה חוכמה מכלי קרב".

 

[רגלים]

הבחירה - אם יש כזאת

באה מתוך מודעות, מתוך יכולת להסתכל על המצב באופן שווה נפש.
אלא שכאשר כועסים אנחנו לא נמצאים בשיוויון נפש.
מצד שני אני לא חושב שיש דרך מעשית לא לכעוס.
ובכל זאת ...

 

[ינוקא1]

בוא ונגיד

שהכעס הוא "שד" :
&nbsp
ככל שיש לאדם פחות הבנה , ברור שהשד שולט עליו ואין כאן "כוחות".
במצב כזה אכן אין בחירה , השד אוכל אותו בלי מלח.
&nbsp
אך ככל שיש לאדם יותר הבנה , השד נחלש.
ממילא יש לו יותר סיכויים לנצח את השד.
זה מצב בו יש בחירה.
&nbsp
איננו "אישיות" אחת , ולאדם יש כוחות סותרים בתוכו - מלאכים ושדים.
זה יוצר את הבחירה.
השאלה היא מהם יחסי הכוחות.
&nbsp
אם כולך הבנה , אז אתה מלאך.
אם כולך כעס , אז אתה שד.
&nbsp

 

[רגלים]

מלאכים ושדים - זוהי מטאפורה יפה

אני מסתיג ממנה משום שאיך אומרים? לא נלחמים באש עם אש.
אתה יוצר כך מאבק פנימי (חיכוך), או יותר נכון מנציח אותו.
ההבנה היא גם ההבנה שיש כעס.
אם תרצה לנסח את זה אחרת - הבנה שיש אי הבנה, שיש חוסר שלמות.