העולם האינטנסיבי

arana1

New member
אם נוריד את המילה "יתר" נקבל הקשרים מאירים

כי רגישות לאור ותנועה וצליל לא מבטאת יתרון או חסרון טכני או תקלה אלא ביטוי של המרכיבים הכי בסיסים של הכוונה שעומדת ביסוד הזהות

כשתופשים את הרגישות האוטיסטית לא כתקלה אלא כביטוי לציפיה, לתמונת העולם הנובעת מזהות תקינה, אפשר לזהות את המבנה הנפשי-פיזי, את תצורת ההתמודדות המהותית שעומדת מאחורי מה שמזוהה בצורה נבזית ומשפילה עם לקות התפתחותית
ואז יש על מה לדבר ולאן להתקדם
שלא לדבר על העובדה שזה גם הרבה יותר אנושי ומוסרי

שלילת זכותו של האוטיסט להאבק על פרשנות המציאות בעזרת הכלים שבהם הוא מחונן מהווה לא רק פשע אלא גם טיפשות גדולה מאוד
רגישות שמיעתית היא כלי
רגישות חושית היא כלי
רגישות לתנועה היא כלי
אבל מה הסביבה עושה ?
פוסלת את הכלים האלה, שטבעיים לאוטיסט ואיתם הוא נולד כי הם אלה שיאפשרו לנשמתו להתבטא דרך גופו ובמקומם משתילה בו כלים הזרים למהותו
אפשר לקרוא לזה טיפול ושילוב
אבל זה בדיוק ההפך מזה
 

1דרור ב

New member
איך עושים התאמה סביבתית?

רגישות לרעש זה קל וברור,גם למגע,אבל יש עוד ספקטרום שלם של רגישויות שאין לאף אחד יכולת לאבחן.קניתי את הספר על השפעה הסביבתית על כולנו,שהמלצת,אני בטוח
שרוב האנשים לא מודעים כלל להשפעת למשל הצבע האדום על חיינו,על חום וקור ועוד,איך בכלל עושים את זה?
 

ענתנוי

New member
לא עושים

זה בלתי אפשרי, כי אין הפרדה בין הסביבה להכרה.
ה"התאמה" היא קודם כל מודעות שמובילה לסובלנות, כי כולנו חיים בלי הפרדה ומגיבים לתנאי הסביבה. (לא רק אוטיסטים...)
אין לנו את היכולת לווסת את המידע שמגיע אלינו (ולכן אין שום הגיון ב"טיפול" שמיועד לוויסות חושי...)
אין לנו שליטה בתגובות שלנו, ולכן כל מה שמשתנה הוא מנגנוני ההגנה שמתפתחים עם השנים ויוצרים הפרדה בין החוויה עצמה לתגובה, בין ה"תגובה הפנימית" ל"תגובה החיצונית". (ולכן אין שום טעם ב"טיפול התנהגותי", שמנסה לכפות מנגנון הגנה "נורמלי". אם המנגנון הזה לא מתפתח מעצמו כנראה שהוא לא מתאים ובמקומו יתפתח מנגנון מתאים יותר לחוויה החושית הייחודית).

ה"טיפול" היחיד הוא פיתוח של "תקשורת תוך-אישית" - תקשורת של האדם עם עצמו בכל הרבדים, כדי להפוך את ה"גוף" ה"נפש" ה"חברה" והסביבה" למשהו שלם אחד, ואז אין "הצפות" ו"קריסות".....
 
למעלה