קוקי. אין לי הרבה מה לומר לך חוץ מלחבק חזק חזק ולבכות איתך.
את תמיד שם בשביל כולנו ואשמח להיות גם בשבילך בחזרה.
זה כל כך עצוב וכואב.
מקווה שאת לוקחת לפחות יום אחד של חופש ומתמודדת בדרך שטובה לך: הכנה לחזרה מהירה לשגרה כדי להמשיך הלאה ולא לשקוע או כמה ימי התאבלות.
מה שאת לא עושה, אני מקווה שפיזית את נחה ושבן הזוג איתך ואתם מנחמים ומחבקים זה את זו וזו את זה.
אני יודעת שבשלב הזה כל כך קשה לראות את האור אבל בבקשה, תזכרי שהוא שם.
איתך ובשבילך,
sandy.