העבודה החדשה שלי!
אז ככה, בגדול אני די מרוצה (כשיהיה לי זמן אני אפרט...), פשוט אין מה להשוות למקום העבודה הקודם שלי (מי שרוצה להזדעזע שתחפש את ההודעה שלי...די מזמן). אממה, אליה וקוץ בה - הבחורה שאיתה אני עובדת. שמתי לב שהיא לא ממש זריזה בעבודה כשאני נמצאת, אבל מילא. אנחנו עובדות בשיטת המשמרות, וצריכות להסתנכרן על המטלות שבוצעו, מטלות חדשות וכו'. היא מעדיפה לצאת לצהריים 5 דק' אחרי שאני מגיעה במקום לשבת איתי, וכך החפיפה שלנו היא שטחית ביותר ותמיד כדרך אגב, ובמיוחד ברגע האחרון. גם עם זה אני מצליחה להסתדר. הבוסית שלנו נסעה לחו"ל והשאירה לי מספר מטלות - לבדוק לה מייל, לתייק לה דברים וכו'. היא השאירה אצלנו מפתחות ועוד כמה חפצים, אני יידעתי את שותפתי וכמה מהדברים נעשו אף בנוכחותה. כשהבוסית חזרה למשרד היא שאלה מה עם א', איפה ב' וכו'. שותפתי שכחה והעדיפה להגיד "לא יודעת, אולי היא טיפלה בזה", טילפנה אלי וקיבלה ממני את המידע אחרי שהזכרתי לה שהיא צריכה לדעת כזה דבר. אחרי יותר מידי תשובות כאלה היא קיבלה וואחד נזיפה והתקשרה לעשות לי "טובה" ולהזהיר אותי שהבוסית בעצבים, שאיך אנחנו עובדות בלי ליידע אחת את השניה. מה אני אגיד לכן, מאז שיחת הטלפון הזו הלב שלי נכנס לפעילות מואצת, ומיני-התקפי לב על כל צלצול פלאפון. נזכרתי שלפני שעזבתי את המשרד נתתי לה כמה דברים למסור לבוסית, וכיוון שהיא התקשרה לשאול איפה נמצאים הדברים שרק לפני שעתיים הראיתי לה, התקשרתי להזכיר לה למסור את הדברים (שכמובן, היא עוד לא עשתה. בטח גם עלי תכננה להפיל את התיק). אני טיפוס כזה שלוקח הכל ללב, וממש לא התאים לי שיצא לי כזה שם של לא-אחראית. אצלנו בעבודה גם לא מעניין שמשהו מסויים לא נעשה כי וכי וכי...אלא הוא צריך להיעשות. יש אחריות קולקטיבית, ואני לא יכולה להתחיל להגיד "אבל כן אמרתי לה, אבל כן הראיתי לה" וכו'. חזרתי לעבודה בפיק בירכיים ואחרי שיחה עם הבוסית הסתבר לי שהכל בסדר וההאשמה בחוסר אחריות יותר בכיוון של שותפתי (חוץ מדבר אחד שבאמת שכחתי ליידע אותה, אבל הבוסית אמרה שזה בסדר ומותר לי לטעות...איזו חמודה) אבל גם זה רק אחרי שהבוסית מדברת עם שנינו ואני מצטדקת ואומרת לה "אבל את זוכרת שאתמול לפני שעזבתי הזכרתי לך" והחצופה עוד עונה לי "טוב זה לא רק זה, שכחת להגיד לי Y" - ולא שכחתי!! היא אמרה לי "תשמעי, כשאני עושה משהו אני לא ממש מקשיבה אז יכול להיות שלא שמעתי" - אבל אתן יודעות מה היא עשתה כשהודעתי לה מה צריך לעשות? נכון, כלום! היא כזו טיפוס שאם שואלים אותה מה עם X, היא ישר מתחילה לחשוב "אוקי, איך אני מראה להם שזו לא אשמתי", ולפי מה שדיברתי עם הבוסית היא בדיוק קלטה אותה. ובסוף כל המגילה יש גם שאלה - מה עושים עם כזו שותפה? שמצד אחד מה-זה משחקת אותה חברה שלי, ומבקשת טובות (בכיף) ומצד שני ברגע שיש לה בעיה היא מפילה אותה עלי. בעלי אמר לי שמהיום לכתוב לה הכל ולעשות לעצמי עותק, לא להסתפק באמירה, ואכן עשיתי יומן חפיפה (בלי עותקים...יש גבול...) ומתחילה לרשום שם את כל קורות היום, אבל יום אחד עשיתי בשבילה רשימה של מטלות+הסבר בע"פ, והיא אומרת לי שכדאי שאני אטפל בזה מחר. ממש השתגעתי כשניסיתי להסביר לה בנימוס שאין סיבה לדחות את זה, וממילא לא היה לה מה לעשות. אחותי היתה במקרה שם והיתה המומה מזה.
אז ככה, בגדול אני די מרוצה (כשיהיה לי זמן אני אפרט...), פשוט אין מה להשוות למקום העבודה הקודם שלי (מי שרוצה להזדעזע שתחפש את ההודעה שלי...די מזמן). אממה, אליה וקוץ בה - הבחורה שאיתה אני עובדת. שמתי לב שהיא לא ממש זריזה בעבודה כשאני נמצאת, אבל מילא. אנחנו עובדות בשיטת המשמרות, וצריכות להסתנכרן על המטלות שבוצעו, מטלות חדשות וכו'. היא מעדיפה לצאת לצהריים 5 דק' אחרי שאני מגיעה במקום לשבת איתי, וכך החפיפה שלנו היא שטחית ביותר ותמיד כדרך אגב, ובמיוחד ברגע האחרון. גם עם זה אני מצליחה להסתדר. הבוסית שלנו נסעה לחו"ל והשאירה לי מספר מטלות - לבדוק לה מייל, לתייק לה דברים וכו'. היא השאירה אצלנו מפתחות ועוד כמה חפצים, אני יידעתי את שותפתי וכמה מהדברים נעשו אף בנוכחותה. כשהבוסית חזרה למשרד היא שאלה מה עם א', איפה ב' וכו'. שותפתי שכחה והעדיפה להגיד "לא יודעת, אולי היא טיפלה בזה", טילפנה אלי וקיבלה ממני את המידע אחרי שהזכרתי לה שהיא צריכה לדעת כזה דבר. אחרי יותר מידי תשובות כאלה היא קיבלה וואחד נזיפה והתקשרה לעשות לי "טובה" ולהזהיר אותי שהבוסית בעצבים, שאיך אנחנו עובדות בלי ליידע אחת את השניה. מה אני אגיד לכן, מאז שיחת הטלפון הזו הלב שלי נכנס לפעילות מואצת, ומיני-התקפי לב על כל צלצול פלאפון. נזכרתי שלפני שעזבתי את המשרד נתתי לה כמה דברים למסור לבוסית, וכיוון שהיא התקשרה לשאול איפה נמצאים הדברים שרק לפני שעתיים הראיתי לה, התקשרתי להזכיר לה למסור את הדברים (שכמובן, היא עוד לא עשתה. בטח גם עלי תכננה להפיל את התיק). אני טיפוס כזה שלוקח הכל ללב, וממש לא התאים לי שיצא לי כזה שם של לא-אחראית. אצלנו בעבודה גם לא מעניין שמשהו מסויים לא נעשה כי וכי וכי...אלא הוא צריך להיעשות. יש אחריות קולקטיבית, ואני לא יכולה להתחיל להגיד "אבל כן אמרתי לה, אבל כן הראיתי לה" וכו'. חזרתי לעבודה בפיק בירכיים ואחרי שיחה עם הבוסית הסתבר לי שהכל בסדר וההאשמה בחוסר אחריות יותר בכיוון של שותפתי (חוץ מדבר אחד שבאמת שכחתי ליידע אותה, אבל הבוסית אמרה שזה בסדר ומותר לי לטעות...איזו חמודה) אבל גם זה רק אחרי שהבוסית מדברת עם שנינו ואני מצטדקת ואומרת לה "אבל את זוכרת שאתמול לפני שעזבתי הזכרתי לך" והחצופה עוד עונה לי "טוב זה לא רק זה, שכחת להגיד לי Y" - ולא שכחתי!! היא אמרה לי "תשמעי, כשאני עושה משהו אני לא ממש מקשיבה אז יכול להיות שלא שמעתי" - אבל אתן יודעות מה היא עשתה כשהודעתי לה מה צריך לעשות? נכון, כלום! היא כזו טיפוס שאם שואלים אותה מה עם X, היא ישר מתחילה לחשוב "אוקי, איך אני מראה להם שזו לא אשמתי", ולפי מה שדיברתי עם הבוסית היא בדיוק קלטה אותה. ובסוף כל המגילה יש גם שאלה - מה עושים עם כזו שותפה? שמצד אחד מה-זה משחקת אותה חברה שלי, ומבקשת טובות (בכיף) ומצד שני ברגע שיש לה בעיה היא מפילה אותה עלי. בעלי אמר לי שמהיום לכתוב לה הכל ולעשות לעצמי עותק, לא להסתפק באמירה, ואכן עשיתי יומן חפיפה (בלי עותקים...יש גבול...) ומתחילה לרשום שם את כל קורות היום, אבל יום אחד עשיתי בשבילה רשימה של מטלות+הסבר בע"פ, והיא אומרת לי שכדאי שאני אטפל בזה מחר. ממש השתגעתי כשניסיתי להסביר לה בנימוס שאין סיבה לדחות את זה, וממילא לא היה לה מה לעשות. אחותי היתה במקרה שם והיתה המומה מזה.
גם אני נחשבת ה"חדשה"