הסתגלות

[ק]

הסתגלות

תחילת השנה מגיעה ועימה ימי ההסתגלות הקשים לכולנו, שאלתי היא:האם נוכחות של הורים שילדיהם קצת מתקשים בפרידה (או שההורים עצמם, מתקשים), יכולה להפריע לילדים שנפרדו קצת יותר בקלות. הכוונה היא, שהמסגרת כמובן דאגה להסתגלות הדרגתית, החל משעתיים עם הורים עד למצב של חצי יום לבד ובסוף כמובן יום שלם ללא אמא. נשאלת השאלה-האם זה נכון מצד הגננת לדרוש לאחר כ-3 ימים (לדוגמא) שלא יהיה אף הורה כי זה יעורר ילדים אחרים, ויזכיר להם שההורים שלהם אינם ומה קורה במצב שבו נוצרת קבוצה של שני ילדים ויותר שבכל זאת מתקשים, איך עוזרים להם ומתייחסים לצרכים שלהם בלי לפגוע באחרים ובזרימת היום הכללי. חשוב לציין שגיל הילדים הוא שנה וחצי עד 3 שלחלקם זו פרידה ראשונה או כניסה למסגרת בפעם הראשונה

 

[limori]

לשאלתך האם זה נכון מצד הגננת לדרוש

לאחר כ - 3 ימים שלא יהיה אף הורה?!?! התשובה היא לא אחידה. בכל גן זה משתנה בהתאם לגננת. ישנם גנים שההורים יכולים לבוא לבקר בכל יום בכל ימות השנה וישנם גנים בהם ניתן לבקר רק בתחילת השנה וכו... אצל בני בגן אסור לבקר בגן לא בתחילת השנה ולא בסוף השנה. בשבוע הראשון בכל יום מגיעה קבוצה קטנה של ילדים ולאחר מכן מגיעים כולם מבלים שעתיים בלבד. שבועיים אחר כך נשארים עד 12:00 שזה בעצם "יום מלא". הילד שלי הלך לגן בגיל שנה ושלשה חודשים וההתאקלמות לא היתה קלה בכלל. הגננת לא הסכימה שאני אשאר איתו וטענה שהפרידה היא קשה אם אהיה איתו עוד חצי שעה או עוד שעה. והוא הלך לגן והסתגל. א ב ל בדיעבד אני מאד כועסת על עצמי. והיום אם אצטרך להכניס שוב את ילדי השני (שעדיין לא נעשה) לגן אני בטוחה שאשאר איתו כמה שיותר ולעולם לא אעזוב אותו ובטח שלא ביום הראשון. ואין מה לעשות ישנם ילדים שמסתגלים במהירות וישנם ילדים שלוקח להם זמן. בכל אופן - לי היה הרבה יותר קשה מלילד שלי. אם יש באפשרותך להיות איתו בגן בימים הראשונים זה מומלץ מאד ולדעתי יעזור לילדך להסתגל מהר יותר. ככה אני חושבת. אני מאחלת לכם התאקלמות מהירה !!!! לימור

 

[נעה גל]

בגילאים האלה, לדעתי, גננת לא יכולה

לדרוש מהורים שילדיהם מתקשים להסתגל לא להגיע אחרי 3 ימים ראשונים בגן. אלה דרישות של גן חובה (וגם בגן חובה הן לא מןצדקות) לא של פעוטון. ומתוך כך, שאני כן מבקרת בגן של בתי (לאורך כל השנים) בקביעות, לא נתקלתי בשום שלב, בילדים שהתעצבו על כך שאני הייתי בגן ואמא שלהם לא. להפך, תמיד שיחקו איתי ושמחו מאוד על נוכחותי. ומעולם לא העירו לי על כך הגננות. רק השתמשו בי ככוח עזר..... אל תכעסו עלי, אבל, אני מרגישה שכל ההתחשבות הזו בצרכיהם של ילדים אחרים, נובעת מהגננת (שאולי לא נעים לה שיש הורה בגן) ומהורים שלא יכולים להגיע לגן (ואולי מתמלאים רגשות אשמה על כך?), ולאוו דווקא מתוך מצוקה של הילדים.

 

[כרמית מ.]

יש ילדים שזה כן מפריע להם

בפעוטון של הילדים שלי, יש ילד אחד, שמרגע שמגיע ההורה הראשון, לקחת את ילדו (ויש שמגיעים מוקדם, כחצי שעה לפני הסגירה, ונשארים עם הילד בפעוטון עוד זמן מה), הוא מתחיל לבכות "אמא, אמא" (גם אם אבא שלו אמור לבוא לקחת אותו, אגב) - ולא מסוגל להקשיב, או להתעניין בשום דבר אחר. המטפלת שלנו, מתייחסת אליו, ולא מקישה מזה להורים אחרים, אבל לא בטוח שכל מטפלת/גננת היתה מוכנה להתמודד עם זה. זה בהחלט לא קל, ובמיוחד אם יש הרבה ילדים בגן.

 

[דסי אשר]

חושבת כמו כרמית, במיוחד(ארוך)

בראשית השנה. ואני לוקחת מהדברים שק. כתבה, נעה ובמיוחד לימורי"לי היה הרבה יותר קשה מלבן שלי" בעבודה שלי, ובהדרכה שאני נותנת, אני מתיחסת להסתגלות למסגרת כאתגר לתינוק/פעוט, הורים ומטפלת. רוצה לומר, לכל אחד במשולש הזה לא קל. להורה קשה מאד, אבל יש לו דרכים רגשיות קוגנטיביות להתמודד עם הדבר. דרכי התמודדות של ההורה עם הפרידה, "ומסירת הילד, האוצר הכל כך יקר שלנו"(לא בציניות בכלל), למשהו אחר, משפיעים מאד על הסתגלות הילד/תינוק. לתינוק /פעוט/ילד, לא קל, אבל עלינו לסמוך עליו שיסתגל. אם נצא מנקודת הנחה שקשה לו, ובלעדינו לא יסתדר- אנחנו מעבירים מסר, בלי מילים- שאנחנו לא סומכים עליו. וגם למטפלת לגננת קשה- להכיר את הילדים השונים, השונות בינהם, מה מרגיע אותם במצוקה כזו גדולה, איך מתמודדים עם "המחלה המדבקת של הבכי" במיוחד במסגרות גדולות. זה רק תקציר של דברים שאני מאמינה בהם בהקשר להסתגלות- אני יוצרת מצב של תהליך הסתגלות הדרגתי, שמבוסס על : היום הראשון -שעה עם אחד ההורים, זמן לשיחה נוספת עם ההורה, לשאלות על הילד, לקיחת פרטים אישייםוכו´. הילד/פעוט,תינוק או שנשאר צמוד להורה או שפונה לחלל הצעצועים. שניהם הולכים כעבור שעה. ביום השני, אני משמשת"מעין ביביסיטר" ל"תלמיד" החדש, הוא נשאר איתי שעתים לבד. אם נורא קשה לו, הרבה זמן, וזה לא קורה, האם תוזעק. ביום השלישי שלוש שעות, ביום הרביעי 4 שעות וביום החמישי, כולל מנוחת צהריים, כאשר האם מוזמנת לבוא מיד כאשר נרדם, על מנת שכאשר יתעורר ימצא אותה (אצל בני פחות משנה, ישנים גם בבוקר, אבל חשוב לי שכאשר יהיה יותר זמן, יום שלם, משהו שהוא מכיר היטב, וטוב לו איתו, יהי לידו כאשר יתעורר. ההורים לא חייבים לקבל את הצעתי, במקרים של קטנים מאד, ובמיוחד אם ההורים מנוסים ולא חרדים, התהליך קצר יותר. אם אם תרצה להשאר לא אאסור, פשוט אבהיר לה בצורה ברורה ביותר, שבכך לא תעזור לילד שלה, אלא לעצמה(פחות או יותר מה שאמרו הגננות ללימורי לגבי רואי). נכון להיום, ההדרגתיות הזו, המקובלת בכל המשפחתונים הציבוריים(אך האמהות רצות לעבודה מהר מאד, והמטפלות לא מסוגלות להתמודד עם האמהות) - עובדת היטב. ילדים שהסתגלותם היתה ארוכה יותר, לא נבעה מנוכחות/העדרות אם, אלא ממערכת יחסים שהתפתחה בין הילד להוריו, מחוסר יכולת למשחק עצמי, מחוסר מיומנויות חברתיות. אם אני מסתכלת אחורה, על אותם שניים בסך הכל, שגילו קשיי הסתגלות ארוכים(לאו דוקא בצורת בכי נוראי), אם הוריהם היו יושבים אתם אפילו חודשיים, זה לא היה מועיל, והתמונה היתה מתחילה אחרי חודשיים. טבעי שלאמהות ולאבות קשה הפרידה, קשה לסמוך על מישהיא שלא מכירים, האם תגיב טוב לילד שלנו, האם לא תשאיר אותו צורח, האם תחליף לו טיטול בזמן, האם לא יחשוב שעזבנו אותו לעולמים???? המון שאלות, מאד רגישות, מאד אמיתיות, אבל, וזה המסר הכי חשוב שלי להורים אצלי, ועם כל הקושי, מאד נעים להם לשמוע הרעיון:"תסמכו עליו שיסתגל". נכון, בגן, פעוטון, בו יש הרבה ילדים, קשה לתת תנאים כאלה(ביום הראשון כל ילד והורהו באים בשעה אחרת, שעה שטובה לילד- אחרי שינה, רענן וכו´). תודה דסי

 

[ק]

תגובה לנועה

תודה על התיחסותך. אבל אם הבנתי נכון הדוגמאות שנתת לי מתייחסות למהלך השנה ולאו דווקא לתחילת השנה ששם בעצם הקושי. בהמהלך השנה הילדים כבר רכשו (פחות או יותר) ביטחון במערכת.

 

[נעה גל]

שתי השורות הראשונות שלי התייחסו

לימים הראשונים בתחילת השנה... אחרי זה קצת נסחפתי עם המחשבות שלי בנושא....

אז אני אגיד שוב את דעתי, בגלל שמדובר בגילאים קטנים, לדעתי, אין מקום לגננת להגיד להורים אחרי 3 ימים ש"זהו" לא באים יותר. סביר להניח שיהיו ילדים שיזדקקו להסתגלות ארוכה יותר, וצריך לאפשר את זה להורים. אגב, ההסתגלות היא לא רק של הילדים. בשביל שהילד ירגיש בטוח במקום בו הוא נמצא, חשוב שגם ההורה ירגיש טוב ובטוח, ואם הורה חש שהוא צריך להיות עוד עם הילד שלו - לדעתי, צריך לאפשר את זה. הרי אף אחד לא ימשיך לבוא לכמה שעות ביום במהלך כל השנה....

 

[חנה בית הלחמי]

אני מסכימה - קצב ההסתגלות הוא אישי

ולא יכול להיות מותנה בנוחותה של הגננת כך שתוך שלושה ימים לא יסתובבו לה הורים בין הרגליים... היה לנו את זה באחת השנים. כשהגננת אמרה באסיפת ההורים יומיים לפני תחילת השנה שמהיום הרביעי אין הורים בקשתי את זכות הדיבור ואמרתי בנימוס שעם כל הכבוד הילד הוא שלי ולא שלה ואם אני אחשוב שהוא זקוק לי אני אשאר - אמנם בתאום איתה - גם חודש. כנראה שנימת קולי מנעה כל ויכוח בנושא... לשמחתי לא נזקקנו למימוש העניין כי עומר הסתגל מהר. אבל אם היה צורך - הייתי נשארת גם נשארת כל עוד הילד שלי זקוק לי. ובהפוך - נתקלתי לפעמים בגן בילדים שהיה להם קשה יותר להסתגל אבל דוקא ההורים היו אלו שחשבו שספרטה עוד לא נהרסה ושיטת ה"חייב/ת להתרגל" יושמה עליהם. אנחנו ממאחרי הקום ובשנים הראשונות היינו מגיעים בתשע פלוס. כואב הלב לראות ילד/ה מרוט/ה ואדומ/ה לחלוטין אחרי שעתיים של בכי תמרורים שאינו ממש בר ניחום ע"י הגננת (שגם אין לה זמן לטפל בתופעות קיצוניות כ"כ, לפעמים). חנה

 

[מיכל זלצברגר]

הסתגלות - הימים הראשונים ../images/Emo50.gif

אני מפעילה משפחתון בתל-אביב כבר 6 שנים , במשפחתון שלי יש 8 פעוטות בגילאי שנה וחצי-שנתיים עובדת איתי סייעת. התקופה הכי שנואה עלי היא החודש הראשון של הגן. זוהי התקופה הכי קשה לכל הצדדים, בין אם להורים ובין אם לילדים וגם לנו למטפלות. הלוואי וימצא פתרון פלאים לתקופה זו. אבל מכיוון שבעולם האמיתי אין פתרונות קלים למצבים קשים פשוט צריך להתמודד. אני חושבת התהליך הפרידה הוא תהליך חשוב להתפתחות האישית של כל אחד מאיתנו.וכך אני נוהגת לעשות במהלך החודש הראשון לפעילות בגן. בחודש אוגוסט אני שולחת להורים במכתב בו אני מפרטת את מהלך הימים הראשונים בגן על מנת שהורים יוכלו להתארגן במקום עבודתם. בדרך כלל השבוע הראשון מוקדש להסתגלות בגן כאשר בהדרגה ההורים עוזבים את ילדיהם לפרק זמן קצר, כאשר הם שבים למשפחתון זה על מנת לקחת את הילד הביתה. המסר שאני מבקשת להעביר לילדים הוא שהמשפחתון מיועד עבורם ולא לשהייה משותפת עם ההורה. בסוף כל שנת לימודים אני מזמינה לביקור את הילדים החדשים לפעילות עם הוריהם על מנת שיכירו אותי ואת העוזרת שלי. במהלך כל השנה (ובעיקר בתחילתה) הילדים יכולים להביא חפץ אישי מהבית אליו הם קשורים (אובייקט מעבר). מתוך ניסיון אישי רוב הילדים מסתגלים מאוד בקלות למסגרת החדשה ולפרידה מהוריהם. בדרך כלל ברגע שהדלת נסגרת נפסק גם הבכי.(ילד ששנה קודם היה בטיפול של מטפלת וכבר חווה פרידה מההורה קל לו יותר). במפגשי הבוקר הראשונים אנחנו מתרגלים את הפרידה דרך משחקי "קוקו- איפה אני" ההורה והילדים מסתתרים לסרוגין מאחורי מטפחת.המטרה במשחק הזה ללמד שגם כשאני לא רואה את אמא או אבא הם עדיין קיימים. ילד שמגלה קשיים אני לוקחת אותו לטיול בעגלה, אנחנו הולכים למכולת או לגינה הסמוכה, וזאת על מנת שהוא יתרגל אלי ולהוריד ממנו חרדה ולחץ מהמקום החדש. ילד כזה גם יוצר לחץ על הילדים האחרים והיציאה החוצה מאוד עוזרת. במקרים קיצוניים אני מאפשרת להורה לשהות בגן מעבר לזמן המוגדר ואבל גם אז זה לא לכל היום אלה לשהייה ממושכת יותר בבוקר ועזיבה בשעה מוקדמת יותר. שהיה של הורים מעבר לזמן שאני הגדרתי עשויה להפריע (אם כי לא תמיד) לילדים האחרים ובעיקר לקליטה טובה של הילד המסגרת החדשה, המסר "הסמוי" של ההורה הוא שאני לא סומך כל כך על המטפלת ואני צריך להישאר כדי להשגיח. דבר נוסף ידוע הוא שילדים מתנהגים בצורה שונה ליד הוריהם, בצורה אחרת בנוכחות סבא וסבתא ובצורה שלישית ליד מטפלת. צעד נוסף שאני נוקטת בו, כדי להרגיע הורים שחוששים לילדם הוא להיות רואים ובלתי נראים וזאת על ידי תצפית מהחורשה הסמוכה לגן ממנה ניתן לראות את החצר שלנו, כדי שיראו כיצד ילדם משחק כשהוא לא רואה אותם. רעיון נוסף הוא לצלם במצלמת וידאו את הפעוט רגוע ומשחק ולהראות להורה את מה שצולם.

 

[דסי אשר]

למיכל, אני מאד מסכימה עם

הרבה דברים שכתבת, לא עם כולם. את כתבת: "התקופה הכי שנואה עלי...." אני בתגובה שלי ספרתי, על המשולש המשתתף באתגר ההסתגלות, וציינתי את המטפלת כאחד הקודקודים של המשולש (כנ"ל גננת ומטפלות לידה). אציין רק בטוי אחר שלי, במקום המלאה "שנואה" - אומר "תקופה קשה" "לי גם קשה בתקופה זו, מאד" המילה "שנואה" עשויה לעורר אסוציאציות לא חיוביות כלפיך ואין סיבה. אולי את כאדם , באופן טבעי, רוצה שהכל יהיה נעים וטוב בחיים, ומפריע לך שדברים הם קשים, את "שונאת את הקשיים". אבל את מתמודדת. מי שרק שונא- לא מתמודד. את בפירוש כותבת כיצד את עוזרת לך , לפעוטות ולהורים - כולכם ביחד להתמודד עם הפרידה, ומשנה לשנה, ממחזור למחזור, את בוודאי גם גדלה, מתוך למידה -בדיוק כמו שאת אומרת להורים, כמה חשובה לילד שלהם היכולת להתמודד עם פרידה. גם ההורים גדלים. אתמול, יום שישי, ועל כך כתבתי, במפגש הסיום עם ההורים בגן הזאולוגי, אמא של ג. שוב נשקה אותי(עשתה זאת גם ביום האחרון, יום ג´), ואמרה לי שהיא ובעלה מודים לי מאד, כי הם למדו ממני הרבה. הם גדלו. הודיתי לה, ואמרתי שנכון, הם נמצאים היום במקום אחר לגמרי משהם נמצאו בו כאשר הביאו את ג. , בגיל 11 חודש אלי, מבוהלים, מגוננים, עושים איתו טעויות ביודעין, מבלי לדעת איך לצאת מהטעות (הספר המצוין שיש לה, ואינני זכרת את שמו, אותו היא כל כך מעריכה, לא היה יכול לתת לה מענה על קשיי גדילה שלה כהורה..) תודה, דסי

 

[דסי אשר]

מיכל, קראתי את הקובץ

לגבי כל נושא ההסתגלות והמבנה המעשי של תהליך ההסגלות. אם קראת מה שאני כתבתי, יש שוני בין שתינו. רציתי לשאול, לאור הדיונים הקודמים שהיו כאן לגבי משך הזמן שהורים נשארים ומה זה עושה לאחרים. אצלי, חוץ מבים הראשון, ההורה לא נמצא, אצלך נמצאים ארבה יותר זמן, ומהיום השלישי את מאפשרת להורה ללכת ולחזור כעבור כמה זמן שירצה, אבל על מנת לקחת הילד. רציתי לדעת: * כמה מבין ההורים בוחרים באופציה זו? * איך מגיבים הילדים שנותרו ללא הורים, כאשר הורים אחרים נמצאים? איך מגיבים הילדים כאשר כל הורה אוסף את ילדו בזמן אחר , בימים אלה? הדברים לא נאמרים כביקורת חס וחלילה, אלא הם יכולים לתת לכולנו תשובות לסוגיות שעלו כאן בפורום לגבי השארות חלק מההורים בגן עם ילדם, כאשר הורים אחרים הלכו. ושאלה אחרונה, האם גם את, כמוני, חושבת שילדים שמתקשים יןתר מאחרים להסתגל (הרבה מעבר לשבוע שבועיים), מספרים לנו איזה סיפור בקושי שלהם? תודה, דסי

 

[מיכל זלצברגר]

הסתגלות - תגובה לדסי ../images/Emo51.gif

תודה על הארה לגבי המילה "שנואה" את הגדרת את המצב טוב ממני. לגבי השאלות שלך ביום השלישי כל ההורים בוחרים ללכת, ואנחנו קובעים בערך זמן בו הם ישובו בדרך כלל לא יותר מחצי שעה. על פי רוב בשעה היעודה כולם מתאספים בחדר המדרגות ונכנסים יחד לגן. ילד שההורה שלו עדין לא הגיע אני מחזיקה אותו על הידיים מחבקת אותו ואומרת לו שעוד מעט ההורה יכנס. אני משתדלת לא לתת לו את ההרגשה שהוא מסכן בגלל שעדין לא באו לקחת אותו. בדרך כלל בימים הראשונים הורים לא נוהגים לאחר כך שכמעט לא נוצר מצב אותו תארתי. פרט לשנה אחת בה לא הצלחתי לשכנע זוג ההורים לעזוב יחד עם כולם, בדרך כלל אין מצבים בהם הורים נשארים בעוד אחרים הולכים. את האופציה הזאת אני משאירה רק בתור מוצא אחרון. באותה שנה ראיתי שהדבר לא מפריע לילדים האחרים אבל מאוד הפריע לקליטה של הילד שהוריו בחרו להישאר. כמו שאמרתי למרות הקושי בפרידה זהו תהליך בריא שבסופו של דבר הוא צריך להעשות, וממנו באה הצמיחה. גם אני חושבת כמוך שילד שמתקשה להסתגל מספר לנו איזה סיפור בקושי שלו. אם אני יכולה אני מנסה לברר את מקור הקושי ואז אני מנסה לעזור במידה מהדבר מתאפשר.

 

[דסי אשר]

קראתי תגובה יפיפיה

בקבוצת דיון "לגיל הרך", באתר "הורות" של סמינר הקיבוצים. הייתי שמחה אם מי מ"אשפיות" השימוש במחשב (לא חוכמה להיות יודעת יותר ממני, כמובן) תעביר את התגובה בקלי קלות לכאן. כותבת סבתא צעירה, אם לשלוש בנות, הגדולה בת 28, והיא מספרת על נסיונה המבורך ועל מעשה שעשתה עם שלושת בנותיה, שמשנתן הראשונה היו במעון. היא מוסיפה את עמדתה בנושא הסתגלות. ממש יפה. כולם עסוקים/ות, ובצדק, בנושא המאד לא קל. בין אם זה ילד ראשון, בין אם זו כניסה למסגרת חדשה. ימי ספטמבר ה.... לילה טוב, דסי

 

[נעה גל]

איך מצרפים קישור?

אז ככה, הרעיון הכללי הוא כזה: את מעתיקה את הכתובת של ההודעה אותה את רוצה להביא לפורום. את פותחת הודעה או תגובה להודעה, ולמטה (מתחת לתיבת הטקסט) יש "איזור" שנקרא כתובות באינטרנט נלוות. האיזור הזה מחולק לשני חלקים. החלק השמאלי שנקרא "כתובת" שלתוכו את "שופכת" את הכתובת שהעתקת. החלק הימיני שנקרא "תיאור" ובו את מכניסה במילים שלך תיאור לקישור שהבאת כמו לדוגמא : "הודעה בנושא מפורום "הגיל הרך" באתר הורות. עכשיו התהליך באופן ספציפי: איך מעתיקים כתובת של הודעה שאת רוצה לתת קישור אליה? כשאת נמצאת בתוך ההודעה תעמדי עם העכבר על שורת הכתובת של ההודעה (Address). שהעכבר ממש יגע ב"לבן של חלון הכתובת". ואז את לוחצת על הכפתור הימני בעכבר (הכתובת תצבע בצבע כחול). יפתח לך תפריט כאשר אחת האפשרויות בו היא copy או העתק. תבחרי באפשרות הזו. עכשיו הכתובת נמצאת בזיכרון של המחשב ואת רק צריכה "לשפוך" אותה במקום המתאים. איך "שופכים" את הכתובת למקום המתאים? כשאת בעמוד ההודעה או התגובה, את נגשת ל "כתובות אינטרנט נילוות" לחלק שנקרא "כתובת". בחלון כבר יש תחילית לכתובת והיא http:// - היא מיותרת! צריך למחוק אותה לפני ששמים את הכתובת . אחרת הקישור לא יעבוד. כדי למחוק אותה אפשר לעמוד בתוך החלון שלה ואז ללחוץ פעמים על עכבר שמאלי - היא תצבע בכחול. עכשיו צריך ללחוץ על כפתור Delete והיא תמחק. עכשיו החלון מוכן ומזומן להטענת הכתובת הרלוונטית: צריך לעמוד בתוכו עם העכבר וללחוץ פעם אחת (כדי שהסמן של העכבר יעבור לתוך החלון) ואז ללחוץ על צמד המקשים Ctrl+V והכתובת תכנס פנימה. דרך נוספת: לעמוד בתוך החלון, ללחוץ על הכפתור הימני של העכבר. יפתח תפריט. מתוכו צריך לבחור באופציה Paste או "הדבק". והכתובת תכנס לחלון. עכשיו נכנס רק לשים תיאור בחלון המקביל. וזהו. ללחוץ על "שלח". צרפתי קובץ עם תמונה של הכל, כדי להקל עליך.