צפיתי אתמול בערב בסרט של מיריי,מרגש מאוד! במיוחד התרגשתי מהקטע בו מיריי שואלת בבכי למה היא? למה נגזר עליה לחיות חיים ונעורים לא רגילים?כולנו יכולות להזדהות. מאחלת למיריי המון כוח!
זה את האיזון שהיא הציגה. מצד אחד היא נותנת לעצמה לבכות ולקטר, וזה בסדר. אבל אח"כ היא מחזירה את עצמה למציאות, ומזכירה לעצמה שאין מה לעשות, שאת המציאות הזאת היא לא יכולה לשנות, ושעם זה היא צריכה לחיות ולהתמודד.
