הסרט היפני "פרידות"
שלום לכולם, צפיתי הערב בסרט היפני זוכה האוסקר "פרידות". האם מישהו ראה? אם לא- ממליצה, אבל פחות למי שהשכול שלו עדיין טרי והאבל כבד . מסופר בו על נגן צ'לו שנאלץ למצוא פרנסה ובטעות מתגלגל למקצוע שהוא מעין מקבילה יפנית לאנשי הטוהרה בחברת קדישא. היה מעניין לראות את התפיסה השונה למוות ביפן, אך יחד עם זאת היו כמה קוי דמיון למנהגים יהודיים . הסרט הרבה פחות איטי וכבד מסרטים יפניים אחרים שראיתי, היו בו רגעי צחוק ולכן היה יותר קל לצפיה. ומסר למי מבני הפורום שהאובדן הפרטי שלהם התרחש לא מכבר, ויש פה כמה כאלו: עד לפני 3-4 שנים לא הייתי מסוגלת להסתכל על סרט כזה מבלי להזכר, להעצב מאד ואף לבכות. הייתי בטוחה שכך יהיה תמיד. שלא יעבור יום בלי געגוע. אך החיים והזמן שעובר משנים אותנו ואת תחושותינו כלפי האובדן. היום כשראיתי את הסרט נהניתי מהנושא שדן בו, מהנופים, מהסיפור ומהמוסיקה, ולא חשבתי במהלכו על יקירי שאבד. כמובן, עד שבאתי לכתוב בפורום...
שלום לכולם, צפיתי הערב בסרט היפני זוכה האוסקר "פרידות". האם מישהו ראה? אם לא- ממליצה, אבל פחות למי שהשכול שלו עדיין טרי והאבל כבד . מסופר בו על נגן צ'לו שנאלץ למצוא פרנסה ובטעות מתגלגל למקצוע שהוא מעין מקבילה יפנית לאנשי הטוהרה בחברת קדישא. היה מעניין לראות את התפיסה השונה למוות ביפן, אך יחד עם זאת היו כמה קוי דמיון למנהגים יהודיים . הסרט הרבה פחות איטי וכבד מסרטים יפניים אחרים שראיתי, היו בו רגעי צחוק ולכן היה יותר קל לצפיה. ומסר למי מבני הפורום שהאובדן הפרטי שלהם התרחש לא מכבר, ויש פה כמה כאלו: עד לפני 3-4 שנים לא הייתי מסוגלת להסתכל על סרט כזה מבלי להזכר, להעצב מאד ואף לבכות. הייתי בטוחה שכך יהיה תמיד. שלא יעבור יום בלי געגוע. אך החיים והזמן שעובר משנים אותנו ואת תחושותינו כלפי האובדן. היום כשראיתי את הסרט נהניתי מהנושא שדן בו, מהנופים, מהסיפור ומהמוסיקה, ולא חשבתי במהלכו על יקירי שאבד. כמובן, עד שבאתי לכתוב בפורום...