שם הסרט: "דני קולינס" (ארה"ב 2015) מבוסס על מקרה אמיתי.:
שם הסרט: "דני קולינס" (ארה"ב 2015)
סרט דרמה, מבוסס על מקרה אמיתי: סטיב טילסטון, זמר קאנטרי בריטי, שקיבל מכתב מג'ון לנון, באיחור של 34 שנים.......
....
דרמה. סרטו של דן פוגלמן, שהטריגר לסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. דני קולינס (אל פצ'ינו) הוא כוכב רוק מזדקן, בעל רפרטואר של שירים מלודיים קיטשיים, שעדיין מקיים סיבובי הופעות סוחפי קהל, בהן מעריצותיו המבוגרות שמלוות אותו לכל אורך השנים הרבות של הקריירה שלו.
הוא חי בבית מפואר עם ג'יימי (מליסה בנויסט), בת זוג יפה, צעירה ממנו בהרבה ורק עייפות הגיל ואורח החיים בדרכים מתחילה להשפיע עליו. ביום הולדתו מביא לו סוכנו הנאמן פרנק (כריסטופר פלאמר) מתנה מקורית, מכתב ששלח לו ג'ון לנון לפני 40 שנה, ב-1971, בו גילה עניין בכתיבתו והציע לו להתקשר אליו. לנון קרא ריאיון שנערך איתו ושלח את המכתב לעיתונאי המגזין שראיין אותו. זה לא העבירו לידי קולינס אלא מכר אותו לאספן.
המכתב הזה, בו קורא לו לנון להיות נאמן לעצמו ולמוזיקה האותנטית שלו – שאותה זנח מזמן לטובת להיטים מסחריים - מטלטל את עולמו של קולינס. הוא מחליט לבצע שינוי קיצוני בחייו, עוזב הכל ומגיע למלון הילטון אי-שם בניו ג'רזי. חדרו ישמש לו כמקום לכתיבת שירים אישיים חדשים וכבסיס ליציאה למשפחת בנו, טום (בובי קנאבייל), שאותו לא הכיר, שלו אישה מקסימה, סמנתה (ג'ניפר גארנר) ובת קטנה, הופ (ג'יזל אייזנברג). קולינס מנסה להתיידד איתם, ובמקביל רוקם קשר חינני עם מרי (אנט בנינג) המנהלת את המלון בו הוא שוהה. 106 דקות.
הסרט מבוסס על המקרה האמיתי של סטיב טילסטון, זמר קאנטרי בריטי, שאכן קיבל מכתב מלנון, באיחור של 34 שנים. מכאן ואילך, הנרטיב התסריטאי והפילמאי הוא פרי דמיונו היצירתי של הבמאי-תסריטאי פוגלמן. "דני קלינס" הוא קודם כל סרט פאן. כיף גדול לראות אותו. הוא כתוב נהדר, שנון, אירוני, חובט בכל קלישאות עולם הרוק נ' רול וחיי הזוהר שנלווים אליו. העלילה נופלת אמנם לכמה מלכודות רגשיות, במסלול ההיכרות של קולינס את בנו טום, וגם מציעה סיפור מוסר פשטני למדי, אבל אלה לא פוגמות יותר מדי ברוחו של הסרט המענג. מעבר לכך, כשרואים על המסך מקבץ כזה של שחקנים נהדרים, כפצ'ינו, פלאמר, בנינג, גארנר וכל היתר, שעושים תפקידים מצוינים תחת שרביט הבימוי של פוגלמן, קשה שלא ליהנות.
