הספר שמסביר את סוגיית "פליטים פלסטינים מעניין

פואד1946

New member
הספר שמסביר את סוגיית "פליטים פלסטינים מעניין

ספר


שימו לב לקטע האחרון של הכתבה.....
 

tanj

New member
הספר הזה לא טוב ולא מדייק

קראתי אותו לפני כמה שנים. אחר כך קראתי ספר אחר, שנקרא "ההתישבות היהודית וטענת הנישול" של אריה אבנרי, ש"קצת" יותר מבין מפיטרס, וגיליתי שפיטרס כתבה חצאי אמיתות, לא הבינה דברים רבים עליהם היא כתבה ושהספר של פיטרס הוא ספר תעמולתי באותו סגנון של ספרים שאירופאים פרו פלשתינים כותבים, רק הפוך.
אין להם מושג, והם מאמצים נקודת השקפה ספציפית וכותבים פשוט תעמולה.ומספר השגיאות, חוסר ההבנה והשטויות זועק לשמיים.

לגבי הספר של פיטרס, אם קראת, יש אירוע רב חשיבות- פרשת וואדי חווראת (עמק חפר). בעוד פיטרס מתייחסת אליו רק בעקיפין ועושה שימוש תעמולתי בחלק מסוים של הפרשה הזו תוך ניתוקו מההקשר, אריה אבנרי נותן סקירה מפורטת של פרשת ואדי חוואראת וספיחיה.

מי שרוצה לקרוא ספר תעמולה יכול לקרוא את פיטרס, את פפה, או את אדוארד סעיד. רק להחליף את "פלשתינים" ב"יהודים".

אם אתה רוצה באמת להשכיל- קרא ספרים רציניים יותר.
 

Emile Zola

New member
בשבילי יש שאלה פשוטה אחת שנותרה ללא מענה

מדוע ההגדרה של פליט פלסטיני שונה מההגדרה של שאר פליטי העולם?

פליט, ע"פ הגדרת האו"ם = אדם שחי מאז ומעולם על אדמתו וגורש/ברח ממנה בגלל מלחמה.

פליט פלסטיני = ערבי ששהה בארץ בין 46 ל 48, וברח/גורש ממנה בגלל מלחמה.

אם נדמה את המצב להיום, מהגרי עבודה מסודן ששוהים בארץ שנתיים, ייחשבו לפליטים אם הם יברחו/יגורשו בגלל מלחמה... האם זה הגיוני?

ובתקופה ההיא היו מהגרי עבודה רבים שהגיעו מכל אפריקה ומדינות ערב, האם יש הצדקה להחשיבם פליטים?

בנוסף, פליטים פלסטינים "מורישים" את הפליטות שלהם לילדיהם, בעוד ששאר הפליטים לא, וילדיהם נקלטים במדינות בהן נולדו.
 

tanj

New member
הסיבה היא פוליטיקה בינלאומית

או שיתוף הפעולה בין הליגה הערבית לאונר"א.

אנשים רבים העריכו ב 1949 שהסכמי שביתת הנשק הם צעד בדרך לשלום כולל (וכיום הרבה מאוד אנשים היו קונים את הגבולות הללו כגבולות קבע סופיים). דוד בן גוריון שחרר את הצבא כמעט כולו והותיר צבא סדיר בהיקף קטן מאוד.

תוך שנתיים הבינו ב"ג וחבריו שזה לא נגמר ולא בטיח.

אחת הסיבות היא ענין הפליטים, או יותר נכון, היחס המחפיר שהפליטים זכו לו מצד מדינות ערב ובייחוד הממשל הצבאי המצרי ברצועת עזה.
סיבה נוספת היא תקריות גבול שהיו יוזמה סורית או מצרית ביחד עם עידוד פליטים להסתנן לישראל ואימון קבוצות שכונו פידאיון שמטרתם פעולה נגד ישובים ישראלים באזורי הספר (ביאור- רצח ויצירת פחד). מדינת ישראל הגיבה בצורה שאינה כל כך מתאימה למדינה ריבונית אלא יותר לאירגון גרילה. הקמת יחידה סודית צבאית למטרות ויג'ילנטיות- נקם על כל אירוע טרור. זו היתה יחידה 101 של אריק שרון, אותה יחידה שביצעה הרג אזרחים בקיביה.
גם הקונפליקט בין ישראל לסוריה על האזורים המפורזים היתה סיבה די רצינית לתקריות גבול ולאי שקט.
היחס לפליטים והצורה המיוחדת בה התיחס האו"ם לפליטים הפלשתינים נבעו ממספר גורמים.
1. שאיפת הליגה הערבית לשמר את הפליטים כמסכנים במחנות ללא שום עתיד למטרות תעמולה ולמטרות ויג'ילנטיות (לגייסם לארגון הפדאיון או לשמר שינאה לישראל)
2. שאיפה של אונר"א לדאוג לפליטים בגלל מצבם ובגלל היחס שהם קיבלו.

בני מוריס מספר בפרוטרוט את הסיפור של השנים הללו שהובילו למבצע קדש בספר "מלחמות הגבול של ישראל 1949-1956"
 
למעלה