הספר קץ החינוך

לא ראיתי סימוכין להנחה הזו

הייתי מציע במקומה את ההנחה הבאה: הצעירים של היום נוטים פחות להתרכז בהכנת שיעורי בית, על כן קל להם יותר לדבר תוך כדי באייסי. האם זה אומר שהם חכמים יותר וזקוקים לפחות ריכוז כדי לפתור תרגילים? אני נוטה להניח שלא. ההנחה שלי, לא מבוססת מחקרית - כתוצאה משינויים במתודות לימוד, ונסיונות יישום שונים, יש כיום נטייה מצד מורים להמעיט בערך שיעורי הבית (ייתכן וגם כתוצאה משביתה כחולה - מורים רבים מרגישים כי אינם מקבלים תמורה מספקת עבור הכנת מערכי שיעור ובדיקת שיעורי בית, מחוץ לשעות ההוראה הפרונטלית בכיתה), וכתוצאה מכך, שיעורי הבית הנתנים לתלמידים דורשים מהם פחות השקעה - אם כיוון שהתרגילים קלים יותר, ואם כיוון שהמורים משקיעים פחות בבחינת התוצאות והמגמות עליהן מעידים הפתרונות המוגשים, ותלמידים המרגישים זאת משקיעים פחות בהכנתם.
 
אולי.

אבל ההנחה שלי היא, שהצעירים של היום צריכים גירויים משתנים, ולכן הם מבצעים מטלה מסוימת (פתירת תרגיל או מס' תרגילים), ואז הם צריכים לעשות משהו אחר. וההבדל בינם לבין המבוגרים יותר הוא, שהם מסוגלים אח"כ לחזור לשאר התרגילים, תוך זיגזוג בין הגירויים השונים. וטענה שלי, שאני לא יכולה להוכיח אותה, היא שלא מדובר בבעיה אלא בהתאמה לכישורי חיים שנדרשים במאה ה- 21.
 
לא ראיתי עד היום משהו שירמוז כאילו בני האדם

השתנו, פזיולוגית, באלף השנים האחרונות. ילדים כיום לא שונים, מבחינת חיווט המוח, מילדים לפני 100, 200 או 800 שנים. היום אנו מודעים יותר לחלק מהתהליכים הקוגניטיביים, ואולי סלחניים יותר לגבי בעיות קשב וריכוז שונות. אין זה אומר שילדים אכן יעילים יותר, או שכישורי החיים כיום שונים מהותית. זה רק אומר שתפיסת המציאות שלנו משתנה.
 
זה לא שינוי פיזיולוגי,

אבל כן יש שינוי ביכולות הקשב והריכוז (לא רק כבעיות). אנשים פעם קראו ספרים עבי כרס, והיום למרבית האנשים אין סבלנות לזה. אנשים פעם צפו בסרטים מהתחלה ועד הסוף, והיום אנחנו מתקשים לצפות במשהו שלא מופסק מידי פעם. אני לא טוענת, שילדים יותר יעילים, אלא שילדים יותר מותאמים (כי הם נולדו לתוך התזזית הזו ולא היו צריכים להסתגל אליה בגיל מבוגר) למעברים מנושא לנושא. ואני גם חושבת שזו יכולת נחוצה בעולם של המאה ה- 21.
 
למעלה