הספר קץ החינוך
- פותח הנושא י.ש.
- פורסם בתאריך
נוסעת סמוייה
New member
לא קראתי,
אתה יכול להרחיב קצת? מדוע פוסטמן ראה בחשש את חלקה של הטכנולוגיה בחיינו, ומה מצא רע במחשב?
אתה יכול להרחיב קצת? מדוע פוסטמן ראה בחשש את חלקה של הטכנולוגיה בחיינו, ומה מצא רע במחשב?
פוסטמן
פוסטמן נודע בעולם בשל ספריו הביקורתיים על הסגידה לטכנולוגיה והשפעתה השלילית של הטלוויזיה על התרבות ועל השיח הציבורי. לדעתו אנו חיים עכשיו בתקופה בה הטכנולוגיה שולטת בנו לעומת המצב בתקופות קודמות שאנו שלטנו בטכנולוגיה. פוסטמן טען בספרו "אבדן הילדות", שהצפייה של ילדים בטלוויזיה ועידן המחשבים מקצרת את גיל הילדות בכך שהיא מספקת להם מידע רב ומצמצמת בכך את מקור הסמכות של ההורים והמבוגרים ומביאה אותם להתנהג כמו מבוגרים. הוא קרא לכך "קץ הילדות". התרבות המבוססת על ידיעת הקריאה והכתיבה מאופינת לדעת פוסטמן בשליטה עצמית, דחיית סיפוק, כושר חשיבה מושגי ורציף, המשכיות - עבר ועתיד, הגיון וסדר היראכי. המילה המודפסת הביאה עימה את היווצרות ההגיון, המדע, החינוך, הטכנולוגיה וה-Civilite. ניל פוסטמן מצר על כך שהדיון בטלוויזיה הוא דיון רדוד וזאת גם כאשר הנושא חשוב כמו בחירות לנשיאות, לא מתקיים דיון ממשי בין המועמדים. הדרך שהטלוויזיה מציגה נושא היא דרך של סיפור. נושא בחדשות מוצג כסיפור לרוב בן שלושים עד מאה ושמונים שניות ובממוצע פחות מדקה. הכול מוצג כמו תוכנית בידור. בקץ החינוך מחפש פוסטמן את הסיבה לחינוך הבית ספרי. הוא מנסה להציע 5 נרטיבים שיהוו אולי את הסיבה לבית הספר.
פוסטמן נודע בעולם בשל ספריו הביקורתיים על הסגידה לטכנולוגיה והשפעתה השלילית של הטלוויזיה על התרבות ועל השיח הציבורי. לדעתו אנו חיים עכשיו בתקופה בה הטכנולוגיה שולטת בנו לעומת המצב בתקופות קודמות שאנו שלטנו בטכנולוגיה. פוסטמן טען בספרו "אבדן הילדות", שהצפייה של ילדים בטלוויזיה ועידן המחשבים מקצרת את גיל הילדות בכך שהיא מספקת להם מידע רב ומצמצמת בכך את מקור הסמכות של ההורים והמבוגרים ומביאה אותם להתנהג כמו מבוגרים. הוא קרא לכך "קץ הילדות". התרבות המבוססת על ידיעת הקריאה והכתיבה מאופינת לדעת פוסטמן בשליטה עצמית, דחיית סיפוק, כושר חשיבה מושגי ורציף, המשכיות - עבר ועתיד, הגיון וסדר היראכי. המילה המודפסת הביאה עימה את היווצרות ההגיון, המדע, החינוך, הטכנולוגיה וה-Civilite. ניל פוסטמן מצר על כך שהדיון בטלוויזיה הוא דיון רדוד וזאת גם כאשר הנושא חשוב כמו בחירות לנשיאות, לא מתקיים דיון ממשי בין המועמדים. הדרך שהטלוויזיה מציגה נושא היא דרך של סיפור. נושא בחדשות מוצג כסיפור לרוב בן שלושים עד מאה ושמונים שניות ובממוצע פחות מדקה. הכול מוצג כמו תוכנית בידור. בקץ החינוך מחפש פוסטמן את הסיבה לחינוך הבית ספרי. הוא מנסה להציע 5 נרטיבים שיהוו אולי את הסיבה לבית הספר.
נוסעת סמוייה
New member
השאלה, לדעתי, היא:
האם אותם כישורי חיים, שפוסטמן מצר על היעלמותם, הם כישורי החיים היעילים לעולם של המאה ה- 21. ולא בהכרח מה שהיה חיוני במאתיים השנים האחרונות מתאים למאה הנוכחית. יתכן ודרושים כישורי חיים אחרים, כמו היכולת לעבור מהר מנושא לנושא, היכולת לעשות מס' דברים במקביל (ולא ברצף לינארי), ועוד. כרגע אנו נמצאים על איזשהו קו תפר, שבו עדיין דרושים הכישורים הישנים, אבל עולה כבר הצורך בכישורים חדשים לגמרי.
האם אותם כישורי חיים, שפוסטמן מצר על היעלמותם, הם כישורי החיים היעילים לעולם של המאה ה- 21. ולא בהכרח מה שהיה חיוני במאתיים השנים האחרונות מתאים למאה הנוכחית. יתכן ודרושים כישורי חיים אחרים, כמו היכולת לעבור מהר מנושא לנושא, היכולת לעשות מס' דברים במקביל (ולא ברצף לינארי), ועוד. כרגע אנו נמצאים על איזשהו קו תפר, שבו עדיין דרושים הכישורים הישנים, אבל עולה כבר הצורך בכישורים חדשים לגמרי.
uzi2
Active member
ואולי נישאר תמיד בקו התפר.
קצב השינוי הולך וגדל, יכולת ההסתגלות שלנו מבחינות מסויימות משתפרת, ומבחינות אחרות לא. חלקנו כאילו מסתגלים אבל בכלל לא בטוח שאין מחיר גבוה. מידע שזורם מהר מוטמע פחות. הערך הרגשי שלו פחות. שכלית, המוח שלנו עוד איכשהו מסתגל לעיבוד מידע מהיר,למיון מידע מהיר, ולשינויים מהירים. האם ההטמעה הרגשית עובדת באותה איכות? האם אנחנו מסוגלים להטמיע רגשית דברים בקצב מואץ? לדעתי לא. אז יש תהליכים של קונטרה. רוחניות. ולפעמים רוחניות בגרוש. זה מבטא חסכים שנוצרו אצלנו, כתוצאה מקצב השינוי המואץ. לא שאני חושב שניתן לעצור את השינוי המואץ. אני גם לא חושב שאנחנו מסוגלים להסתגל באמת אליו, גם אם אנחנו "מדביקים את הקצב". נראה שהפתרון הוא בהגדרת "זמן איכות" שבו אנחנו מוותרים על המירוץ. יחד עם זה, הטכנולוגיות האלו מגיעות ביחד עם תובענות רבה יותר בכל מה שקשור לעמידה בזמנים. זה לא סתם שהמחשב שהיה אמור לחסוך לנו המון זמן בביצוע מטלות, לא משאיר לרבים מאיתנו יותר זמן חופשי. אין כאן ניסים. כל דבר שאנו עושים בא על חשבון דבר אחר, וביחד עם התובענות של הסביבה מאיתנו. זה יוצר בעיה. תשאלו את אלו שוויתרו על מכשירים סלולריים. רבים מהם יעידו שאיכות החיים שלהם עלתה בעיקבות הוויתור. עבור אלו שסובבים אותם העובדה שאין להם מכשיר סלולרי יוצרת בעיה קשה. הם לא זמינים מתי שצריך אותם. גל מור כתב לאחרונה על הספר "בשבח האיטיות" של קרל אונורה. טל גלילי הפנה גם להרצאה מרתקת של קרל שניתן למצוא ביוטיוב.
קצב השינוי הולך וגדל, יכולת ההסתגלות שלנו מבחינות מסויימות משתפרת, ומבחינות אחרות לא. חלקנו כאילו מסתגלים אבל בכלל לא בטוח שאין מחיר גבוה. מידע שזורם מהר מוטמע פחות. הערך הרגשי שלו פחות. שכלית, המוח שלנו עוד איכשהו מסתגל לעיבוד מידע מהיר,למיון מידע מהיר, ולשינויים מהירים. האם ההטמעה הרגשית עובדת באותה איכות? האם אנחנו מסוגלים להטמיע רגשית דברים בקצב מואץ? לדעתי לא. אז יש תהליכים של קונטרה. רוחניות. ולפעמים רוחניות בגרוש. זה מבטא חסכים שנוצרו אצלנו, כתוצאה מקצב השינוי המואץ. לא שאני חושב שניתן לעצור את השינוי המואץ. אני גם לא חושב שאנחנו מסוגלים להסתגל באמת אליו, גם אם אנחנו "מדביקים את הקצב". נראה שהפתרון הוא בהגדרת "זמן איכות" שבו אנחנו מוותרים על המירוץ. יחד עם זה, הטכנולוגיות האלו מגיעות ביחד עם תובענות רבה יותר בכל מה שקשור לעמידה בזמנים. זה לא סתם שהמחשב שהיה אמור לחסוך לנו המון זמן בביצוע מטלות, לא משאיר לרבים מאיתנו יותר זמן חופשי. אין כאן ניסים. כל דבר שאנו עושים בא על חשבון דבר אחר, וביחד עם התובענות של הסביבה מאיתנו. זה יוצר בעיה. תשאלו את אלו שוויתרו על מכשירים סלולריים. רבים מהם יעידו שאיכות החיים שלהם עלתה בעיקבות הוויתור. עבור אלו שסובבים אותם העובדה שאין להם מכשיר סלולרי יוצרת בעיה קשה. הם לא זמינים מתי שצריך אותם. גל מור כתב לאחרונה על הספר "בשבח האיטיות" של קרל אונורה. טל גלילי הפנה גם להרצאה מרתקת של קרל שניתן למצוא ביוטיוב.
נוסעת סמוייה
New member
אנחנו - זה אנחנו דור המדבר,
שנולד לעולם של הסדר הלינארי, וצריך להסתגל לכך שהדברים מתנהלים אחרת. אבל ילדים שנולדו לתוך העולם הטכנולוגי לא צריכים להסתגל, והם מסתדרים בטבעיות עם הבו-זמניות של המשימות השונות (וגם עם הלינאריות, כי היא עדיין כאן), עם המהירות, השטחיות וכל השאר. אני מדברת, כרגע, רק על התיפקוד והחשיבה. מבחינה רגשית - אני מסכימה שאנחנו לא מותאמים למהירות (קראתי את הפוסטים שקישרת אליהם, ואגיב עליהם יותר מאוחר). מצד שני, לדעתי, אנחנו גם לא מותאמים - מבחינה רגשית - ללינאריות.
שנולד לעולם של הסדר הלינארי, וצריך להסתגל לכך שהדברים מתנהלים אחרת. אבל ילדים שנולדו לתוך העולם הטכנולוגי לא צריכים להסתגל, והם מסתדרים בטבעיות עם הבו-זמניות של המשימות השונות (וגם עם הלינאריות, כי היא עדיין כאן), עם המהירות, השטחיות וכל השאר. אני מדברת, כרגע, רק על התיפקוד והחשיבה. מבחינה רגשית - אני מסכימה שאנחנו לא מותאמים למהירות (קראתי את הפוסטים שקישרת אליהם, ואגיב עליהם יותר מאוחר). מצד שני, לדעתי, אנחנו גם לא מותאמים - מבחינה רגשית - ללינאריות.
uzi2
Active member
הם יותר רגילים לא בטוח שיותר הסתגלו.
הם רק התרגלו. נתתי שיעורים פרטיים לבני עשרה, ובפירוש מולטיטאסקינג מפריע לריכוז וליעילות שלהם לא פחות ממה שהוא הפריע בעבר. לא ערכתי מחקרים (ואני מניח שנעשו) אבל בעוד שאין ספק שהם מרגישים יותר טבעי מאיתנו במולטיטאסקינג, היכולת שלהם להיכנס לנושא לעומק ולצאת ממנו במהירות, ושוב לחזור אליו לא יותר גבוהה משלנו. לפחות, זו היתה התרשמותי. הם רגילים יותר למולטיטאסקינג, הם מרגישים איתו יותר בנוח, אבל זה לא בהכרח שהם עושים את זה יותר טוב מדור המדבר. לא ראיתי הרבה צעירים שיכולת הרב משימתיות שלהם גבוהה משלי, וזאת למרות שבניגוד להם אני מעדיף להתרכז כל פעם במשימה אחת בלבד. מבחינתי לינאריות אינה שקולה לחד משימתיות. יתכן שזה רק עניין של שוני בהגדרה. אצלי לינאריות קשורה לשיטת לימוד שבה הכל מוסדר ומאורגן כך שכל דבר מוסבר במקומו מייד לאחר הצגתו, ומי שיכולת ההבנה שלו גבוהה, ההבנה שלו לא תהיה מעורפלת לזמן רב בשום שלב בלימוד. דבר מוביל לדבר שמוביל לדבר. זו שיטה טובה לתלמידים חלשים או כאלו שאינם מאמינים ביכולתם, או כאלו שהציונים הם המוטיב העיקרי שלהם. תלמידים שנותנים לעצמם קרדיט ומונעים ע"י סקרנות אמנם לפעמים צריכים לימוד בשיטה לינארית, אבל רשת מלאה חורים שנסתמת אחד לאחד ונפרשת במקביל הלאה, בד"כ תעבוד יותר טוב, ומאוד עוזרת להטמעת חומר הלימוד כמו גם למידת העניין בו. בשיטה כזאת תמיד יהיו הרבה דברים שהלומד לא יבין והלימוד הרבה יותר מפוזר, כאשר כל הזמן גם חוזרים אחורה, וסוגרים קצוות לא פתורים. בשיטה כזאת מקפידים שתמיד יהיו הרבה שאלות פתוחות שיסגרו בהמשך ולאט לאט. בצורה כזאת הלימוד מסקרן יותר, מעניין יותר, ומוטמע יותר טוב. מצד שני, בשיטה כזאת, אלו שאינם מאמינים בעצמם ילכו לאיבוד או יתייאשו, או יפסיקו לנסות ולהבין. אפשר ליישם כל אחת משתי השיטות גם בלימוד פרונטלי רגיל, ובמידה מסויימת אפילו בספר (אם כי כמובן חוסר הליניאריות לא אומר שיש יותר חופש בחירה ללומד). לימוד באינטרנט - בייחוד לימוד מונחה שאלות, משלב חופש בחירה עם לימוד לא לינארי.
הם רק התרגלו. נתתי שיעורים פרטיים לבני עשרה, ובפירוש מולטיטאסקינג מפריע לריכוז וליעילות שלהם לא פחות ממה שהוא הפריע בעבר. לא ערכתי מחקרים (ואני מניח שנעשו) אבל בעוד שאין ספק שהם מרגישים יותר טבעי מאיתנו במולטיטאסקינג, היכולת שלהם להיכנס לנושא לעומק ולצאת ממנו במהירות, ושוב לחזור אליו לא יותר גבוהה משלנו. לפחות, זו היתה התרשמותי. הם רגילים יותר למולטיטאסקינג, הם מרגישים איתו יותר בנוח, אבל זה לא בהכרח שהם עושים את זה יותר טוב מדור המדבר. לא ראיתי הרבה צעירים שיכולת הרב משימתיות שלהם גבוהה משלי, וזאת למרות שבניגוד להם אני מעדיף להתרכז כל פעם במשימה אחת בלבד. מבחינתי לינאריות אינה שקולה לחד משימתיות. יתכן שזה רק עניין של שוני בהגדרה. אצלי לינאריות קשורה לשיטת לימוד שבה הכל מוסדר ומאורגן כך שכל דבר מוסבר במקומו מייד לאחר הצגתו, ומי שיכולת ההבנה שלו גבוהה, ההבנה שלו לא תהיה מעורפלת לזמן רב בשום שלב בלימוד. דבר מוביל לדבר שמוביל לדבר. זו שיטה טובה לתלמידים חלשים או כאלו שאינם מאמינים ביכולתם, או כאלו שהציונים הם המוטיב העיקרי שלהם. תלמידים שנותנים לעצמם קרדיט ומונעים ע"י סקרנות אמנם לפעמים צריכים לימוד בשיטה לינארית, אבל רשת מלאה חורים שנסתמת אחד לאחד ונפרשת במקביל הלאה, בד"כ תעבוד יותר טוב, ומאוד עוזרת להטמעת חומר הלימוד כמו גם למידת העניין בו. בשיטה כזאת תמיד יהיו הרבה דברים שהלומד לא יבין והלימוד הרבה יותר מפוזר, כאשר כל הזמן גם חוזרים אחורה, וסוגרים קצוות לא פתורים. בשיטה כזאת מקפידים שתמיד יהיו הרבה שאלות פתוחות שיסגרו בהמשך ולאט לאט. בצורה כזאת הלימוד מסקרן יותר, מעניין יותר, ומוטמע יותר טוב. מצד שני, בשיטה כזאת, אלו שאינם מאמינים בעצמם ילכו לאיבוד או יתייאשו, או יפסיקו לנסות ולהבין. אפשר ליישם כל אחת משתי השיטות גם בלימוד פרונטלי רגיל, ובמידה מסויימת אפילו בספר (אם כי כמובן חוסר הליניאריות לא אומר שיש יותר חופש בחירה ללומד). לימוד באינטרנט - בייחוד לימוד מונחה שאלות, משלב חופש בחירה עם לימוד לא לינארי.
אמרת דבר מעניין בקשר
לשיטות לימוד, שאני לא בטוח שאני מסכים איתו. כתלמיד וכסטודנט (שמעולם לא ייחס חשיבות לציונים), בדרך כלל הפריע לי שמורים ומרצים לימדו ב"קפיצות" מבלי להשלים נושא מכל צדדיו. בדר"כ מצאתי את עצמי מחפש את הפתרונות לבד, כי היה לי קשה להתרכז בנושא חדש לפני שהרגשתי שמילאתי במידה מספקת את החורים שנשארו בישן. כמדריך, אני משתדל לעבוד עד כמה שאפשר בצורה שאתה קורא "ליניארית", גם מהסיבה הנ"ל וגם (ובעיקר) כי כמו שאמרת, מודרכים מעט חלשים או מפוזרים יותר יתקשו להרכיב בעצמם את התמונה הכוללת.
לשיטות לימוד, שאני לא בטוח שאני מסכים איתו. כתלמיד וכסטודנט (שמעולם לא ייחס חשיבות לציונים), בדרך כלל הפריע לי שמורים ומרצים לימדו ב"קפיצות" מבלי להשלים נושא מכל צדדיו. בדר"כ מצאתי את עצמי מחפש את הפתרונות לבד, כי היה לי קשה להתרכז בנושא חדש לפני שהרגשתי שמילאתי במידה מספקת את החורים שנשארו בישן. כמדריך, אני משתדל לעבוד עד כמה שאפשר בצורה שאתה קורא "ליניארית", גם מהסיבה הנ"ל וגם (ובעיקר) כי כמו שאמרת, מודרכים מעט חלשים או מפוזרים יותר יתקשו להרכיב בעצמם את התמונה הכוללת.
uzi2
Active member
השיטה לא טובה לכולם
היא עובדת הכי טוב עם נוער שוחר מדע. היא לא תמיד עובדת טוב. הרציו הוא שאם אתה מוטרד מבעיה או מאי הבנה, כאשר החור נסגר, ופתאום הכל מתבהר, אתה תזכור הרבה יותר טוב את הפתרון ואת הדרך כיוון שזה פתר לך מצוקה מסויימת ועשה לך סדר מסויים במקום מבולגן. יחד עם זה, היא כמובן לא טובה לכולם, וגם נימקתי את החסרונות שלה. בלימוד לא לינארי, לשאלות ולשאלת השאלות ולנסיונות ההתמודדות יש חשיבות יותר גדולה. יש המון שאלות שיש לך צורך לפתור אותן ולכן המשמעות של הפתרון יותר גדולה. אני מלמד בשתי השיטות. תלוי מי קהל היעד. לפעמים מורים/מרצים מלמדים תוך קפיצות לא מתוך שהם תכננו ללמד באופן לא לינארי אלא משום שהם לא ממש תכננו את תוכנית ההרצאות ו/או פשוט שכחו להגיד כמה דברים חשובים, ואז זה בד"כ לא עובד טוב. באופן אישי אני חי טוב באי-וודאות, ובמצב שבו יש לי המון שאלות פתוחות. זה דבר שמאפיין חוקרים ומחקר.
היא עובדת הכי טוב עם נוער שוחר מדע. היא לא תמיד עובדת טוב. הרציו הוא שאם אתה מוטרד מבעיה או מאי הבנה, כאשר החור נסגר, ופתאום הכל מתבהר, אתה תזכור הרבה יותר טוב את הפתרון ואת הדרך כיוון שזה פתר לך מצוקה מסויימת ועשה לך סדר מסויים במקום מבולגן. יחד עם זה, היא כמובן לא טובה לכולם, וגם נימקתי את החסרונות שלה. בלימוד לא לינארי, לשאלות ולשאלת השאלות ולנסיונות ההתמודדות יש חשיבות יותר גדולה. יש המון שאלות שיש לך צורך לפתור אותן ולכן המשמעות של הפתרון יותר גדולה. אני מלמד בשתי השיטות. תלוי מי קהל היעד. לפעמים מורים/מרצים מלמדים תוך קפיצות לא מתוך שהם תכננו ללמד באופן לא לינארי אלא משום שהם לא ממש תכננו את תוכנית ההרצאות ו/או פשוט שכחו להגיד כמה דברים חשובים, ואז זה בד"כ לא עובד טוב. באופן אישי אני חי טוב באי-וודאות, ובמצב שבו יש לי המון שאלות פתוחות. זה דבר שמאפיין חוקרים ומחקר.
נוסעת סמוייה
New member
שניכם מדברים על שיטות לימוד
(אגב, היה לי מרתק לקרוא!
), אבל רב-משימתיות זה לעשות מס' משימות (לאו דווקא או לא רק מטלות) במקביל, או תוך קפיצה מדבר לדבר, כאשר לפעמים מדובר בדברים שאין ביניהם קשר ולפעמים אלה דברים שמשלימים אחד את השני. אני אתן דוגמא למשהו שהיה פעם לינארי במובהק ובשנים האחרונות השתנה: קריאת טקסטים בעידן ההיפר לינק. אפשר לקרוא את הטקסט מהתחלה ועד הסוף, ורק אז להיכנס ללינקים, אבל, לדעתי, זו קריאה לא יעילה. וקריאה, כאשר הרצף הלינארי מופסק מידי פעם כדי להיכנס ללינקים, היא קריאה שונה מזו שגדלנו עליה, זו קריאה שנפסקת, אנחנו הולכים למקום אחר, למידע אחר, ולפעמים חוזרים לטקסט המקורי ולפעמים ממשיכים הלאה מהמקום שאליו קושרנו. אני לא חושבת שאפשר לדבר על זה במונחים של טוב או רע, יעיל או מזיק. זה שונה, אבל זה כנראה מתאים לצרכים החדשים.
(אגב, היה לי מרתק לקרוא!
uzi2
Active member
קריאה בהיפרטקסט היא
לאו דווקא דוגמה מוצלחת של רב משימתיות. (ושוב לא ברור לי אם אנחנו לא מסכימים או רק מדגישים דברים שונים, כיוון שאין לי ויכוח איתך שהווב כמדיה מציעה הרבה מאוד אפשרויות לא לינאריות בניגוד לספרים). אמנם יש מידה מסויימת של רב משימתיות בקריאה באתר וביחוד עם עוברים ללינקים ואח"כ חוזרים ושוב הולכים וחוזרים, אבל פשוט יש כל כך הרבה דוגמאות הרבה יותר מובהקות. גננת בגן טרום חובה שצריכה להפעיל את הילדים ובו-זמנית גם לעזור להם, וכל פעם יש איזשהו ארוע (כדוגמת ילד בוכה, או ילד ששואל אותה שאלה, או ילד שצריך משהו) היא צריכה להתאים את סדר העדיפויות שלה לעדכון, והיא חייבת להחליט כמה זמן היא מקדישה לכל דבר ומה הסדר שבו היא מטפלת בדברים, והשיקולים כל הזמן משתנים כי כל הזמן יש ארועים חדשי, ועדיין אסור לה לשכוח דברים או להזניח אותם - זו דוגמה חזקה לרב-משימתיות לא קלה ליישום. היום עם הלחץ הרבה שיש לנו בחיים אנחנו נדרשים ליותר רבמשימתיות בחיים (צריך לקחת את הילדים מהגן בשעה מסויימת, ויש פגישה בין שעה לשעה, וצריך גם בדרך לקפוץ לקנות משהו כי האשה ביקשה, וגם לחפש מתנה לדוד, ובינתיים יש טלפון ממקום העבודה לבדוק עבורם משהו, וצריך לטפל. ברור שגם בצפיה בטלויזיה תוך כדי אכילת ארוחת ערב יש רב-משימתיות, וגם בהרבה שימושים במחשב (כמה חלונות פעילים בו-זמנית ובכולם יש פעולות ש_אתם_ מנסים לבצע במקביל. הרבה יותר קל לעמוד בזה. כי העומס כאן הרבה יותר קטן, והניהול של הרב משימתיות הרבה יותר פשוט. אני לא יכול להגיד לך האם קריאה של היפרטקסט מתחילתו לסופו ללא כניסה ללינקים תוך כדי היא יעילה או לא. זה מאוד תלוי במקרה הספציפי, ובמידת החשיבות שהקורא מייחס לכל דבר ודבר. יש דברים שפחות יעיל ללמוד בשיטה של "שוטטות". למשל מתמטיקה. אפשר ללמוד דברים מסויימים במתמטיקה בצורה כזאת, אבל חייב בסיס מסודר מאוד כדי שההבנה תהיה מדוייקת ולא "בערך". לכן לדעתי תמיד יהיה מקום ללימוד שהוא יותר לינארי ועם מוגבלות בחופש השיטוט.
לאו דווקא דוגמה מוצלחת של רב משימתיות. (ושוב לא ברור לי אם אנחנו לא מסכימים או רק מדגישים דברים שונים, כיוון שאין לי ויכוח איתך שהווב כמדיה מציעה הרבה מאוד אפשרויות לא לינאריות בניגוד לספרים). אמנם יש מידה מסויימת של רב משימתיות בקריאה באתר וביחוד עם עוברים ללינקים ואח"כ חוזרים ושוב הולכים וחוזרים, אבל פשוט יש כל כך הרבה דוגמאות הרבה יותר מובהקות. גננת בגן טרום חובה שצריכה להפעיל את הילדים ובו-זמנית גם לעזור להם, וכל פעם יש איזשהו ארוע (כדוגמת ילד בוכה, או ילד ששואל אותה שאלה, או ילד שצריך משהו) היא צריכה להתאים את סדר העדיפויות שלה לעדכון, והיא חייבת להחליט כמה זמן היא מקדישה לכל דבר ומה הסדר שבו היא מטפלת בדברים, והשיקולים כל הזמן משתנים כי כל הזמן יש ארועים חדשי, ועדיין אסור לה לשכוח דברים או להזניח אותם - זו דוגמה חזקה לרב-משימתיות לא קלה ליישום. היום עם הלחץ הרבה שיש לנו בחיים אנחנו נדרשים ליותר רבמשימתיות בחיים (צריך לקחת את הילדים מהגן בשעה מסויימת, ויש פגישה בין שעה לשעה, וצריך גם בדרך לקפוץ לקנות משהו כי האשה ביקשה, וגם לחפש מתנה לדוד, ובינתיים יש טלפון ממקום העבודה לבדוק עבורם משהו, וצריך לטפל. ברור שגם בצפיה בטלויזיה תוך כדי אכילת ארוחת ערב יש רב-משימתיות, וגם בהרבה שימושים במחשב (כמה חלונות פעילים בו-זמנית ובכולם יש פעולות ש_אתם_ מנסים לבצע במקביל. הרבה יותר קל לעמוד בזה. כי העומס כאן הרבה יותר קטן, והניהול של הרב משימתיות הרבה יותר פשוט. אני לא יכול להגיד לך האם קריאה של היפרטקסט מתחילתו לסופו ללא כניסה ללינקים תוך כדי היא יעילה או לא. זה מאוד תלוי במקרה הספציפי, ובמידת החשיבות שהקורא מייחס לכל דבר ודבר. יש דברים שפחות יעיל ללמוד בשיטה של "שוטטות". למשל מתמטיקה. אפשר ללמוד דברים מסויימים במתמטיקה בצורה כזאת, אבל חייב בסיס מסודר מאוד כדי שההבנה תהיה מדוייקת ולא "בערך". לכן לדעתי תמיד יהיה מקום ללימוד שהוא יותר לינארי ועם מוגבלות בחופש השיטוט.
זו אכן שאלה קשה
אני לא בטוח שיש לשאלה הזו תשובה חד משמעית. אני חושב שלכל אדם השיטה המתאימה לו. גם זה נראה לי לפעמים משתנה. אם אני חושב על עצמי כיצד אני קורא באינטרנט, נראה שאני משתמש בשילוב של שתי השיטות, לפעמים אני קופץ הצידה ולפעמים לא. בדרך כלל כשיש לינק, אני מסתכל לאן הוא מוביל (בתחתית החלון של הדפדפן) ואחר כך פותח אותו ברקע (לחיצה על כפתור אמצעי בפיירפוקס) ואז נוצר מצב בו יש לי חלון דפדפן עם אינספור טאבים פתוחים שאחר כך אני עובר לקרוא אותם. לא תמיד אני ניגש לקרוא אותם לאחר שסיימתי את כל הטקסט, לפעמים אני עושה הפסקות באמצע להכנס ללינקים.
אני לא בטוח שיש לשאלה הזו תשובה חד משמעית. אני חושב שלכל אדם השיטה המתאימה לו. גם זה נראה לי לפעמים משתנה. אם אני חושב על עצמי כיצד אני קורא באינטרנט, נראה שאני משתמש בשילוב של שתי השיטות, לפעמים אני קופץ הצידה ולפעמים לא. בדרך כלל כשיש לינק, אני מסתכל לאן הוא מוביל (בתחתית החלון של הדפדפן) ואחר כך פותח אותו ברקע (לחיצה על כפתור אמצעי בפיירפוקס) ואז נוצר מצב בו יש לי חלון דפדפן עם אינספור טאבים פתוחים שאחר כך אני עובר לקרוא אותם. לא תמיד אני ניגש לקרוא אותם לאחר שסיימתי את כל הטקסט, לפעמים אני עושה הפסקות באמצע להכנס ללינקים.
זאת פונקציה של מטרה
כשאני קורא מאמרים ברשת להנאתי, אני נוטה לפתוח כל לינק שמקשר לנושא שאני לא מכיר. כמו שכתבתי קודם, אני לא אוהב להמשיך לקרוא מבלי להבין לעומק את מה שכבר קראתי. כשמדובר בקריאה שמטרתה היא הרחבת ידע, זו הדרך שאני נהנה ממנה ולומד ממנה. בהרבה מקרים אני לא מסיים את המאמר המקורי ומוצא את עצמי לומד על נושאים אחרים לגמרי. לעומת זאת בקריאה שהיא לא רק למטרת הנאה ויש גורם של זמן, אני לא נכנס לשום לינק כל עוד אני מצליח לקרוא ברצף עם הבנה סבירה. גם זו דרך.
כשאני קורא מאמרים ברשת להנאתי, אני נוטה לפתוח כל לינק שמקשר לנושא שאני לא מכיר. כמו שכתבתי קודם, אני לא אוהב להמשיך לקרוא מבלי להבין לעומק את מה שכבר קראתי. כשמדובר בקריאה שמטרתה היא הרחבת ידע, זו הדרך שאני נהנה ממנה ולומד ממנה. בהרבה מקרים אני לא מסיים את המאמר המקורי ומוצא את עצמי לומד על נושאים אחרים לגמרי. לעומת זאת בקריאה שהיא לא רק למטרת הנאה ויש גורם של זמן, אני לא נכנס לשום לינק כל עוד אני מצליח לקרוא ברצף עם הבנה סבירה. גם זו דרך.
דלית - delete
New member
כל המחקרים שנעשו עד היום הראו בפירוש
כי מולטי טסקינג מזיק, או פוגע ממש, ביעילות ביצוע משימות. http://www.sciencedaily.com/releases/2006/07/060726083302.htm http://www.umich.edu/~bcalab/articles/APAPressRelease2001.pdf http://www.umich.edu/~bcalab/articles/CNNArticle2001.pdf לגבי שיטות לימוד - אני ממליץ בחום על סדרת HEAD FIRST של o'reilly -מצורפים ה"אני מאמין" של הסדרה, כפי שמופיע באחד הספרים.
כי מולטי טסקינג מזיק, או פוגע ממש, ביעילות ביצוע משימות. http://www.sciencedaily.com/releases/2006/07/060726083302.htm http://www.umich.edu/~bcalab/articles/APAPressRelease2001.pdf http://www.umich.edu/~bcalab/articles/CNNArticle2001.pdf לגבי שיטות לימוד - אני ממליץ בחום על סדרת HEAD FIRST של o'reilly -מצורפים ה"אני מאמין" של הסדרה, כפי שמופיע באחד הספרים.
דלית - delete
New member
המשך הקובץ
נוסעת סמוייה
New member
סליחה ומחילה
על שאני לא מתעמקת בקישורים שהבאת, אבל האם המחקרים האלה מצאו הבדלים (אם בכלל חקרו את זה) בביצוע המשימות בגילאים שונים? כי אני מניחה שלמבוגרים יותר (לאו דווקא קשישים, אלא כאלה שגדלו והתחנכו בעולם שהתנהל באופן יותר לינארי) - קשה יותר עם המולטי טסקינג, בעוד שלצעירים (נגיד, נוער) דיי נוח עם זה.
על שאני לא מתעמקת בקישורים שהבאת, אבל האם המחקרים האלה מצאו הבדלים (אם בכלל חקרו את זה) בביצוע המשימות בגילאים שונים? כי אני מניחה שלמבוגרים יותר (לאו דווקא קשישים, אלא כאלה שגדלו והתחנכו בעולם שהתנהל באופן יותר לינארי) - קשה יותר עם המולטי טסקינג, בעוד שלצעירים (נגיד, נוער) דיי נוח עם זה.
דלית - delete
New member
להבנתי, לא קשור כלל לגיל אלא לפיזיולוגיה של
המוח. כמו במחשבים, גם לחשיבה האנושית יש overhead במעבר בין ביצוע מטלות שונות, כאשר נדרש ריכוז גבוה לביצוע המטלות.
המוח. כמו במחשבים, גם לחשיבה האנושית יש overhead במעבר בין ביצוע מטלות שונות, כאשר נדרש ריכוז גבוה לביצוע המטלות.
נוסעת סמוייה
New member
אוקיי, אז יש פרמטר נוסף
והוא מידת הריכוז הנדרשת לביצוע מטלה מסוימת. והייתי מוסיפה עוד משהו, וזה טווחי הזמן. כלומר, יש משימה/מטלה, ואפשר לחלק אותה למשימות משנה קצרות יותר (נגיד, המטלה היא שיעורי בית, ואפשר לחלק את זה למשימות משנה קצרות - 10 תרגילים/שאלות). המולטי טסקינג יהיה לזגזג בין משימות המשנה לבין פעילויות אחרות (נגיד, לדבר באייסי). אני מניחה, שהצעירים יותר - יכולים לזגזג בקלות וביעילות יותר ממבוגרים.
והוא מידת הריכוז הנדרשת לביצוע מטלה מסוימת. והייתי מוסיפה עוד משהו, וזה טווחי הזמן. כלומר, יש משימה/מטלה, ואפשר לחלק אותה למשימות משנה קצרות יותר (נגיד, המטלה היא שיעורי בית, ואפשר לחלק את זה למשימות משנה קצרות - 10 תרגילים/שאלות). המולטי טסקינג יהיה לזגזג בין משימות המשנה לבין פעילויות אחרות (נגיד, לדבר באייסי). אני מניחה, שהצעירים יותר - יכולים לזגזג בקלות וביעילות יותר ממבוגרים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.