הקוראת בקקאו1
New member
הספסל הירוק
פרק א' מתוך משהו שאולי עוד יהיה לו המשך
"איפה אימא שלך, ילדה?" שאלה האישה.
"פה למעלה," אמרתי והצבעתי בכיוון .
"ואבא שלך?"
"גם".
"אה", היא אמרה, טפחה לי קלות על הראש, והמשיכה ללכת.
ואני המשכתי לשבת. ולהביט אל הבניין הגדול. ראיתי את אימא ואבא שלי עומדים על המרפסת, מחייכים ומנפנפים לי לשלום . אבל לא החזרתי נפנוף והתעלמתי מתנועותיהם המזמינות אותי להצטרף אליהם. "היא לא הסכימה לעלות בשום אופן", אמר אבא. "איזו ילדה עקשנית", אימא אמרה, "זה מהצד שלך". אבא נשען על המעקה של המרפסת והדליק סיגריה, אימא היטיבה את הקשר בחגורה של החלוק עם הפרחים. שוב הם עשו תנועות 'בואי, בואי', ואני רק משכתי בכתפיים והמשכתי לשבת, שתי צמות דקיקות ורגליים רזות בנות חמש וקצת מתנדנדות על הספסל הירוק בכניסה לבית היולדות.
"איך קוראים לאחות שלך?" שאלו הילדים בגן.
"מיכל".
"למה היא כחולה?"
"ככה, כי ככה היא נולדה".
קצת אחרי שהביאו את מיכל הביתה אני עברתי לישון בחדר הגדול . החדר שהיה שלי עד אז הפך לחדר של מיכל והמטפלת הצמודה שלה. מאירה הייתה לוקחת את מיכל לטייל בעגלה ומלווה אותי לבית הספר.
"למה אחות שלך לא באה יותר ?"
"כי היא מתה."
שיחה מכיתה ב'-2
באחד הימים אחי הגדול הביא אותי לבית הספר. הוא היה גבוה ויפה וחייל והוא הרכיב אותי על האופנוע שלו .
"מי זה?"
"אח שלי".
"הוא גם ימות?"
"לא, הוא לא".
"למה?"
"כי הוא לא כחול"
"אבל הוא חייל. אח של נדב היה חייל וגיבור והוא מת במלחמה"
"אח שלי חייל אבל לא גיבור והוא לא ימות ודי", אני אמרתי.
אחרי שנגמרה המלחמה הוא המשיך להיות גבוה ויפה וסטודנט ולהרכיב בנות על האופנוע שלו. "את כל היופי במשפחה הזאת הוא לקח", אימא אמרה. "ואת החוכמה לקחה הקטנה". אבא המשיך לנגן, כאילו שהוא לא שמע אותה. הרבה זמן המשכתי לישון בחדר הגדול, על המיטה שבין הפסנתר וקרן היער. "היא לא מוכנה בשום אופן לחזור לישון בחדר" אבא אמר. "איזו ילדה עקשנית", אימא אמרה, "זה מהצד שלך". אבא נשען על המעקה של המרפסת, והדליק סיגריה.
פרק א' מתוך משהו שאולי עוד יהיה לו המשך
"איפה אימא שלך, ילדה?" שאלה האישה.
"פה למעלה," אמרתי והצבעתי בכיוון .
"ואבא שלך?"
"גם".
"אה", היא אמרה, טפחה לי קלות על הראש, והמשיכה ללכת.
ואני המשכתי לשבת. ולהביט אל הבניין הגדול. ראיתי את אימא ואבא שלי עומדים על המרפסת, מחייכים ומנפנפים לי לשלום . אבל לא החזרתי נפנוף והתעלמתי מתנועותיהם המזמינות אותי להצטרף אליהם. "היא לא הסכימה לעלות בשום אופן", אמר אבא. "איזו ילדה עקשנית", אימא אמרה, "זה מהצד שלך". אבא נשען על המעקה של המרפסת והדליק סיגריה, אימא היטיבה את הקשר בחגורה של החלוק עם הפרחים. שוב הם עשו תנועות 'בואי, בואי', ואני רק משכתי בכתפיים והמשכתי לשבת, שתי צמות דקיקות ורגליים רזות בנות חמש וקצת מתנדנדות על הספסל הירוק בכניסה לבית היולדות.
"איך קוראים לאחות שלך?" שאלו הילדים בגן.
"מיכל".
"למה היא כחולה?"
"ככה, כי ככה היא נולדה".
קצת אחרי שהביאו את מיכל הביתה אני עברתי לישון בחדר הגדול . החדר שהיה שלי עד אז הפך לחדר של מיכל והמטפלת הצמודה שלה. מאירה הייתה לוקחת את מיכל לטייל בעגלה ומלווה אותי לבית הספר.
"למה אחות שלך לא באה יותר ?"
"כי היא מתה."
שיחה מכיתה ב'-2
באחד הימים אחי הגדול הביא אותי לבית הספר. הוא היה גבוה ויפה וחייל והוא הרכיב אותי על האופנוע שלו .
"מי זה?"
"אח שלי".
"הוא גם ימות?"
"לא, הוא לא".
"למה?"
"כי הוא לא כחול"
"אבל הוא חייל. אח של נדב היה חייל וגיבור והוא מת במלחמה"
"אח שלי חייל אבל לא גיבור והוא לא ימות ודי", אני אמרתי.
אחרי שנגמרה המלחמה הוא המשיך להיות גבוה ויפה וסטודנט ולהרכיב בנות על האופנוע שלו. "את כל היופי במשפחה הזאת הוא לקח", אימא אמרה. "ואת החוכמה לקחה הקטנה". אבא המשיך לנגן, כאילו שהוא לא שמע אותה. הרבה זמן המשכתי לישון בחדר הגדול, על המיטה שבין הפסנתר וקרן היער. "היא לא מוכנה בשום אופן לחזור לישון בחדר" אבא אמר. "איזו ילדה עקשנית", אימא אמרה, "זה מהצד שלך". אבא נשען על המעקה של המרפסת, והדליק סיגריה.
