אחרון הראשונים
New member
הסעודה האמיתית
מדבר החול השתרע אל לב האופק אל עבר כל כנפות תבל. לשוא אימץ ההלך העיף את מבטו לחפש סימן קל של ירק, או דבר מה שירמוז על דרך או מוצא מן הישימון. זה היום השלישי לו שהוא תשוש, רעב וצמא עד כלות. מימייתו יבשה מזמן וכל בדל אוכל לא היה בתרמיל הצד שלו המצויד רק באביזרים חסרי שימוש. כן, הוא איבד את שיירת המטיילים והללו ניראה שנואשו מלחפשו, אם בכלל הבחינו בהעדרו.
השמש הכתה ללא רחם, גרונו ניחר, עיניו התערפלו, הוא ידע שהסוף קרב, ידע והמשיך לצעוד, המשיך עד כי כשל וחשב שלא יוכל להמשיך עוד. בעודו שוכב ראה במרחק הושטת יד ממנו משהו מבצבץ מהחול, גרר עצמו קדימה וראה קצהו של דגל מבצבץ מתוך עמק שגודלו כגודל חדר ובמרכזו של המשטח הזה, לא יאומן, עמד שולחן גדול עמוס מעדנים, גביעי מים ומשקאות מכל הסוגים וכל אשר יחמוד אדם לאכול ולשתות היה שם.
"אין ספק שאני הוזה" חשב לעצמו ובכל זאת גרר את גופו במורד המדרגות המעטות שהובילו אל קצה השולחן, אלא שכשכבר הגיע לכדי הושטת יד מגן העדן שלפניו נח עליו צל וכשהפנה ראשו ראה למולו מלאך, ממש כמו בסיפורים, הילה עופפת אותו, כנפיים על גבו וחיוך קסום על פניו.
"רוצה אתה לאכול ולשתות אדוני?" שאל המלאך. "ודאי, צמא אני ורעב עד מאד, כבוד המלאך, אז אם יורשה לי.." "ודאי יורשה לך" ענה המלאך "רק תנאי אחד עומד בינך לבין כל אשר על השולחן הזה והדרך חזרה אל הקבוצה שאיבדת, רק תנאי אחד!" "ומהו התנאי?" שאל ההלך, והמלאך ענה "מרגע שתגע במנעמי שולחן זה ישתכחו ממך לחלוטין ולעד כל ארוחות הגורמה שאכלת כל ימי חייך, כל שהיטבת ליבך בבית סבתך ובבית הוריך, בקיצור לא תזכור עוד טעם כל שהוא וגם לא ארוע כל שהוא הקשור באכילה מכל ימי חלדך, מוכן אתה?"
אבד לנו המשכו של הסיפור, ואתם, אתם הייתם מוכנים לוותר על כל הזיכרונות תמורת משהו מוחשי מאותו תחום?
מדבר החול השתרע אל לב האופק אל עבר כל כנפות תבל. לשוא אימץ ההלך העיף את מבטו לחפש סימן קל של ירק, או דבר מה שירמוז על דרך או מוצא מן הישימון. זה היום השלישי לו שהוא תשוש, רעב וצמא עד כלות. מימייתו יבשה מזמן וכל בדל אוכל לא היה בתרמיל הצד שלו המצויד רק באביזרים חסרי שימוש. כן, הוא איבד את שיירת המטיילים והללו ניראה שנואשו מלחפשו, אם בכלל הבחינו בהעדרו.
השמש הכתה ללא רחם, גרונו ניחר, עיניו התערפלו, הוא ידע שהסוף קרב, ידע והמשיך לצעוד, המשיך עד כי כשל וחשב שלא יוכל להמשיך עוד. בעודו שוכב ראה במרחק הושטת יד ממנו משהו מבצבץ מהחול, גרר עצמו קדימה וראה קצהו של דגל מבצבץ מתוך עמק שגודלו כגודל חדר ובמרכזו של המשטח הזה, לא יאומן, עמד שולחן גדול עמוס מעדנים, גביעי מים ומשקאות מכל הסוגים וכל אשר יחמוד אדם לאכול ולשתות היה שם.
"אין ספק שאני הוזה" חשב לעצמו ובכל זאת גרר את גופו במורד המדרגות המעטות שהובילו אל קצה השולחן, אלא שכשכבר הגיע לכדי הושטת יד מגן העדן שלפניו נח עליו צל וכשהפנה ראשו ראה למולו מלאך, ממש כמו בסיפורים, הילה עופפת אותו, כנפיים על גבו וחיוך קסום על פניו.
"רוצה אתה לאכול ולשתות אדוני?" שאל המלאך. "ודאי, צמא אני ורעב עד מאד, כבוד המלאך, אז אם יורשה לי.." "ודאי יורשה לך" ענה המלאך "רק תנאי אחד עומד בינך לבין כל אשר על השולחן הזה והדרך חזרה אל הקבוצה שאיבדת, רק תנאי אחד!" "ומהו התנאי?" שאל ההלך, והמלאך ענה "מרגע שתגע במנעמי שולחן זה ישתכחו ממך לחלוטין ולעד כל ארוחות הגורמה שאכלת כל ימי חייך, כל שהיטבת ליבך בבית סבתך ובבית הוריך, בקיצור לא תזכור עוד טעם כל שהוא וגם לא ארוע כל שהוא הקשור באכילה מכל ימי חלדך, מוכן אתה?"
אבד לנו המשכו של הסיפור, ואתם, אתם הייתם מוכנים לוותר על כל הזיכרונות תמורת משהו מוחשי מאותו תחום?
