ממ שלא הבנתי את מערכת היחסים שם (לכל אורך הסדרה)
לא הבנת את מערכת היחסים בין מורפיאוס ולוסיין או בין מורפיאוס והאחים שלו?
ולא הזכירו אותה בכלל בהמשך. היה נורא מבאס. אפילו את השם שלה לא ציינו נדמה לי או שרק הזכירו כאילו אנחנו אמורים להכיר. בהמשך העונה היתה סצינה עם הזונה בבר באחת המאות הקודמות וחשבתי שאולי זאת היא אבל לא היתה שום התייחסות למאד הטי ולמקורות שלה
יש התייחסויות ספורדיות למאד הטי לאורך הקומיקס. אז אני מניח שגם בסדרה נראה אותה עוד בעונות הבאות.
הדו קרב היה נהדר. ממש לא ציפיתי לזה. וגם לא ציפיתי ללוציפר נקבה ואהבתי את זה (אם כי היום יש מספיק שחקנים א-בינאריים כדי להציג דמות א-בינארית)
מעניין שלא נראה לי שראיתי אף אחד מתלונן על כך שלא ליהקו שחקן א-בינארי. כן היו הרבה תלונות על כך שליהקו שחקנית ולא שחקן.
קצת ביאס אותי שלא מדברים על איך בעצם אפשר לשנות דבר כזה. מה צריך? לחשים? מחשבות? כישוף?
נכון, זה באמת לא ברור כיצד ג'ון די יכל לשנות את התיליון של מורפיאוס.
אולי מספיק זה שאתה מחזיק אותו ומשתמש בו מספיק זמן אז זה משנה אותו.
וגם זה משהו שלא המשיכו לדבר עליו למרות שמן הסתם יש שם סיפור
הסיפור של הסיוט של ג'ואנה קשור לדעתי לסיפור המקור של הדמות של קונסטנטין (בקומיקס ג'ון קונסטנטין שהוא גבר). כי גם קונסטנטין של סדרות הArrowverse היה נרדף בגלל אירוע שקרה עם ילדה בשם אסטרה.
נראה לי שלא היה ממש צריך להכניס את הסיפור הזה לכאן, אבל הכניסו אותו רק כדי להראות עד כמה נוראי הסיוט של ג'ואנה.
נכון, למרות שזה היה צפוי. המילה עמדה לי על הלשון בשלב מאוד מוקדם של הקרב שלהם
המילה "תקווה". אני אפילו שקראתי את הקומיקס (לפני שנים) לא חשבתי על זה.
אוף, האינטרנט מעייף. ניל גיימן הוא מלך בתגובות ובסבלנות שלו
וואי אני עוקב אחרי הדף טאמבלר שלו והוא עונה על כל כך הרבה שאלות שאני לא מבין איך יש לו זמן למשהו אחר.
כרגע כמעט כל השאלות על סנדמן כמובן, אבל במצב רגיל שואלים אותו על הרבה דברים. בין היתר המון על עונה 2 של Good Omens
The one who wrote Coraline, and co-wrote the book of Good Omens and made the TV show, also the...
neil-gaiman.tumblr.com
פרק 5 היה לחלוטין פרק אימה. ממש לא קל לצפייה או לעיכול. היה לי קשה בזמן הצפייה
אם אני זוכר נכון זה היה אפילו יותר אימתי בקומיקס.
שמחתי לראות סוף סוף את מורפיאוס מנצח בכזאת קלות. כלומר, לא מנצח אלא נמצא בעמדת הכוח האמיתית שלו
בעיה מסוימת שיש עם דמות כמו מורפיאוס זה שהוא אמור להיות מין כמו אל עם עוצמה כמעט בלתי נתפסת. אבל אז איכשהו בשביל שהעלילה תהיה מעניינת צריך לשים אותו בסיטואציות שבהן הוא כן בסכנה כלשהי. ולכן צריך להסביר למה הוא חלש.
בעקרון הדמות של הוב היתה לי קצת בעייתית כי אני אישית לא מבינה איך אפשר לרצות לחיות כלכך הרבה זמן (כאילו, גם ה 80 שנה הממוצעים הקצובים לנו נראים לי מוגזמים). כלומר, מה עוד אפשר לרצות ומה עוד אפשר לעשות? אבל אהבתי את העובדה שבסוף, כך נראה לי, הוא הפך למורה. כלומר בלי הצורף להוכיח שהוא גדול מהחיים, אלא רק לעשות משהו קטן וטוב. אני די אתאכזב לגלות שהוא לא מורה ואלו לא מבחנים שהוא בדק..
גם אהבתי את מערכת היחסים שלו עם מורפיאוס. הסקרנות ההדדית שמלווה בחשדנות ובסוף חברות.
זה סיפור מעולה.
וזה טוב שהוא גם מתייחס לכך שהגיוני שאדם ממוצע ירצה למות. באחת הפגישות הוא מדבר על הרמה הנוראית של רעב שהוא הגיעה אליה ועדיין לא מת. איזה סבל זה היה. ובנוסף על זה האבל על מות המשפחה שלו. לדעתי זה לא אמור לייצג שכל בן אדם היה רוצה כזה דבר, אלא שהוב הוא באמת אדם יוצא דופן מהבחינה הזאת. ואולי בהתחלה היה צורך להוכיח שהוא מיוחד, אבל בהמשך זה באמת הפך לסקרנות לגבי איך שהעולם מתפתח.
אני לא חשבתי שהוא מורה בסוף, אבל אולי. אני גם לא זוכר אם נאמר מה המקצוע שלו בסוף בקומיקס.
כמו שכתבתחי בתגובה אחרת, אני לא סובלת כשה"רעים" מתנהגים כמו איזו ביצ' תיכוניסטית. הצגה כל כך שטחית ורדודה של דמות. זה לא השתפר גם בהמשך בעיני
אוי, חבל שככה זה נראה בעיניך. אני יכול להבין את זה. בקומיקס נראה לי שרואים ש"תשוקה" הי.וא משמעותית יותר מורכב מזה. אני מקווה שהופעות עתידיות בסדרה ישנו את התחושה שלך.
הופרדו כי ההורים התגרשו והאבא סירב להפגיש את הבן אם האמא והאחות
מה שלא ברור זה למה האמא הייתה צריכה להשאיר את הבן עם האבא שלו. בתור האמא הגיוני שהיא תשיג משמורת עיקרית עליו. במיוחד אם היא כן מקבלת משמורת על הבת. וגם אם עזבה איך היא לא השיגה זכויות ביקור איתו מיד.
זה גרם לי לחשוב שאולי ביולוגית הוא הבן של האב, אבל לא של האם.
האמא היתה גם קורבן. לא הגיע לה למות
[זה לגבי הורי האומנה של הילד]
זאת שאלה מורכבת לדעתי. כלומר כן ברור שלא הגיע לה למות. אבל בעוד היא בהחלט קורבן, יש לה שם לדעתי גם אחריות. ברור שהיא מפחדת נורא מבעלה, אבל ברגע שהיא עומדת בצד כשילד עובר התעללות, והיא כן במצב שהיא יוצאת מהבית ויכולה להגיע למשטרה, אז גם יש לה אחריות על כך שהיא לא מדווחת על בעלה.
הוא כזה שרמנטי! אני לגמרי יכולה להבין את הבחורים שנפלו לרגליו (למרות שאני לא אוהבת בלונדינים)
אני לחלוטין נפלתי לרגליו (אבל אני גם באמת אוהב בלונדינים)
. לא משנה כמה פעמים קראתי על crow ו raven בחיים, אני עדיין לא מצליחה להבין את ההבדל
כנראה ההבדל בקול שהם עושים הוא יותר גדול מההבדל במראה שלהם
לדעתי זה היה ככה כל הזמן, כי זה חלק מהמהות של גולט. כלומר חלום תמיד מתחיל רגיל עד שהוא הופך לסיוט...
אה מעניין. אני חשבתי שהסיבה שזה הפך לסיוט היא כי המציאות של הילד (זה שהוא במרתף שורץ עכברושים) נוזלת לתוך החלום שלו.
לא רק שלא ניחשתי, אני גם לא מצליחה להבין את הקשר בין ה endless האלה. כי מוות זה יותר מצב חיצוני שאין אפשרות לשנות ותשוקה או חלום או יאוש הם היבטים פנימיים שאנחנו שולטים בהם יותר או פחות
אנ מודה שזה לא מובן מאליו מה הקשר בין האחים במשפחה הזאת. כלומר למה דווקא חלום, מוות, גורל, תשוקה, ייאוש (ועוד שניים).
אבל זכור לי שבקומיקס כן הסבירו את זה כמה פעמים בצורה משכנעת.
בכל מקרה אני מציע לכן פשוט לקבל את זה לפחות לבנתיים. אני גם לא הבנתי את זה בהתחלה.
קצת ביאס אותי הסיום שלו. כי כל העונה הוא ניסה להראות נורא חזק ולא מאוד פוחד ממורפיאוס ובסוף הוא פשוט מתפוגג בקלות. היה קצת אנטי קליימקסי
מעניין שלא הרגשתי ככה. אולי כי היה לי ברור שהסוף שלו בידי מורפיאוס יהיה קל ומהיר. עד כמה שזכור לי בקומיקס הוא לא הצליח אפילו לפצוע אותו. בסופו של דבר הוא פשוט משהו שמורפיאוס יצר, אז ברור שמורפיאוס יכול לבטל אותו.
העניין הוא שכמובן שהוא לא הראה שום פחד ממורפיאוס, כי לדעתי הוא יצור ללא פחדים. הוא הדבר שמפחדים ממנו. אפילו אם הוא אמור לפחד, הוא פשוט לא מסוגל לזה.
אמנם לא הרגשתי את זה בסדרה הזאת אבל זה בדיוק מה שחשבתי על אלים אמריקאיים- גם הספר וגם הסדרה. זה כאילו היה ליד, אבל לא לגמרי במקום הנכון
ככה אני באמת הרגשתי עם אלים אמריקאים (הספר).
אבל עם הקומיקס של הסנדמן זה היה לדעתי בדיוק במקום, בדיוק מה שזה צריך להיות ובאופן כללי קרוב לשלמות כמו שאפשר רק לדמיין.
מעניין. אני דווקא אהבתי את השילוב. אם זה היה רק קומי אז היינו מפספסים הרבה דברים מהותיים (הסיפור של מוות למשל היה הולך לאיבוד לגמרי) ואם זה היה אפל מאוד אז היינו נשארים עם תחושת מועקה כבדה
אני מסכים שזה טוב שזה שילוב מסויים של קומי ואפל. אם כי לדעתי זה לחלוטין נוטה יותר לכיוון האפל. אבל אני חושב שזה טוב שמכניסים קצת הומור גם פה ושם.
אני גם לא הבנתי למה חלום לא אמר שהוא לא יפגע בהם ואז הם היו משחררים אותו והוא היה פוגע בהם בכול מקרה. כאילו הוא יכל להיות שם לנצח.
וגם למה אף אחד מהאחים שלו לא בא לעזור לו? שחלום בא בסוף לתשוקה הוא אמר להם שאם תהיה מלחמה בין האחים מוות וגורל(?) בטוח יהיו בצד שלו(של חלום).
הקטע הוא שזה בעצם אותה תשובה לשתי השאלות.
למה מורפיאוס לא אמר להם שהוא לא יפגע בהם? כי הוא גאה מידי בשביל לדבר עם השובים שלו.*
למה מוות לא באה לעזור לו? כי הוא לא ביקש ממנה. זה מה שהבנתי מהשיחה שלהם, שהיא מעוצבנת כי הוא בשום שלב לא ביקש עזרה. אגב, קיוויתי שיציינו את זה שרודריק בורג'ס מת בחדר שבו הם החזיקו את מורפיאוס. זה אומר שמוות בעצמה הייתה בחדר הזה והייתה חייבת לראות אותו.
העניין הוא שזה לא נהוג מבחינת הEndless להתערב בחיים אנושיים, ולכן מוות לא עשתה שום דבר ביוזמתה. אבל אם הוא היה מבקש עזרה היא בטח כן הייתה עוזרת. אבל הוא היה גאה מידי בשביל לבקש עזרה.
צריך גם לזכור שאומנם 100 שנה זה משמעותי, וזה באמת השפיע על ממלכתו של מורפיאוס ועל העולם, אבל מצד שני 100 שנה בחיים של יצור שחי מיליארדי שנים זה די פעוט.
*אגב, לדעתי הוא גם גאה מידי בשביל להבטיח להם שהוא לא יפגע בהם ואז לפגוע בהם בכל זאת.
כאילו היה נוח לא להתייחס לזה שיש לו אחים עד שזה היה נחוץ
אבל כבר בפרק הראשון התייחסו לכך שיש לו אחים. כשהקורינתיאני מדבר עם בורג'ס הוא אומר לו שלמוות יש כמה אחים, מציין כמה מהם בשם ואז אומר לו שהוא תפס את חלום.
האמת שלא השקעתי בזה מחשבה בכלל אבל היה יכול להיות מעניין לראות התייחסות יהודית לקונספט נוצרי במהות שלו (מלאך מוות). אולי זה כן קיים ואני סתם לא יודעת
אני לא יודע אם קיים ממש בהלכה יהודית, אבל בחד גדיא מוזכר מלאך המוות.
.
