הסכם ממון!!

a d v a 2 1

New member
הסכם ממון!!

גרא שלום.לפני שהתחתנו בעלי הציב לי אולטימטום-הסכם ממון או שאין חתונה. כמובן שאני נפגעתי ובכיתי המון אבל מרוב שאהבתי אותו חתמתי על ההסכם בחוסר רצון.מה שקורה זה שכל הזמן אני חושבת על ההסכם הזה ושאני בעצם נשואה לאדם שלא בוטח בי ושחושב שהתחתנתי איתו רק בשביל להתגרש ממנו ולקחת לו את הבית. לפעמים אני מרגישה שאני נשואה לזר ומתחילה לשנוא אותו ממש לשנוא אותו ולתעב אותו אבל ברגעים שאני שוכחת מההסכם הארור הזה הוא האדם המקסים ביותר עלי אדמות.אני משתגעת מרוב מחשבות מה אפשר לעשות?!
 

גרא.

New member
אדווה,יותר ויותר זוגות בשנים האחרונ

חותמים על הסכם ממון,שבא להסדיר את חלוקת הרכוש במקרה של גירושין.בכלל בדת היהודית,הכתובה הידועה לטוב,שגם היא נחתמת ביום הנישואין,מטרתה בין היתר להגן על האשה בעיקר,במקרה של נישואין..ואז את אותה שאלה,ששאלת לגבי הסכם הממון,הוא בעלך,יכול היה לשאול לכאורה,אם וכאשר חתם על הכתובה והתחייב מה שהתחייב."מה היא לא בוטחת בי"..הסכמי הממון הללו,בדרך כלל בנוסף לכתובה המסורתית,אין משמעותם כי אחד מבני הזוג,היותר אמיד מנסה להגן על עצמו על ידי כך,מלכתחילה במחשבה כי האשה עימה הוא מתחתן,רק רוצה את כספו..אבל הוא יודע,כפי שכולנו יודעים,שלפחות בשנים האלה כל זוג שלישי מתגרש,כל זוג שני,לערך בדרך לעשות כן,והנותרים,מרביתם רוצים אבל בגלל בעיות של חלוקת רכוש,ו/או בגלל הילדים הם ממשיכים לחיות יחד חיים חסרי אהבה וזוגיות של ממש.נכון ראיתי זוגות צעירים,ומבוגרים מאושרים באהבתם, אבל כמה באמת יש כאלה? אדווה נסי להסתכל גם על הצד החיובי שבהסכם הזה, איני יודע מה כתוב בו,אבל הוא ללא ספק לא מקפח אותך,כפי שעלול לקרות אם וכאשר (חס וחלילה),תגיעו לידי גירושין..את עצמך אומרת שהוא האדם המקסים ביותר עלי אדמות,וללא ספק אוהב ומאוהב בך..הוא רוצה להיות איתך,לממש את הזוגיות ביניכם..ואני כמעט בטוח שהוא בכלל שכח מההסכם..הוא וודאי בוטח באשה עימה הוא חי..וממש ממש אין מקום למחשבות הללו,שעלולות לההפך לכפיתיות אם לא תחדלי מהן..תמיד את יכולה להעזר בשירותיה של פסיכולוגית שתעזור לך במספר פגישות מצומצם,למתן,ולהכהות עד למינימום את החשיבה השלילית המיותרת הזאת..אנא הרגעי ותני לעצמך למצות את כל האושר והכף שיש בזוגיות שלכם.
 

a d v a 2 1

New member
גרא המקסים....

כל מילה שכתבת לגבי בעלי נכונה.הוא באמת שכח מההסכם ולא מבין על מה אני כל כך כועסת.הוא לא מבין עד כמה הוא פגע בי.איזו מין הרגשה זאת לדעתך להיות נשוי לאדם שלא בוטח בך במאת האחוזים? זאת הנקודה הסופית-הוא לא בוטח בי.אני שואלת אותו אם הוא סומך עלי והוא אומר שכן.אני שואלת אותו אם אני נאמנה לו והוא אומר שכן-ואז אני אומרת לו -אז למה עשית לי את זה?! למה צריך את ההסכם הזה שמרחף לי מעל הראש כמו איום? ואז הוא מחייך.מה? עוד פעם זה? חשבתי ששכחת מזה. ואז אני בוכה ואומרת לו שבחיים לא אסלח לו עד שיקרע אותו.לא ביקשתי שירשום את הבית על שמי אלא רק שיבטל את ההסכם הזה.אני אוהבת את בעלי מאוד אבל גם שונאת אותו בגלל שהציב לי תנאי כל כך מכוער ועוד לפני החתונה-במקום לתכנן את החתונה הוא תכנן את הגירושין שלנו! תודה על תשובתך.
 
למעלה