הסכין (
)
אתה מחפש משהו צפוי, שיסתדר. אתה רוצה לשבור משהו, כדי לדעת שהוא יישבר. אתה רוצה כבר ללכת מהעולם הזה. שום דבר לא מסתדר, שום דבר לא הולך כמו שצריך. בכל דרך ישרה, עיקול מגיח ועמו פנייה. בכל מקום טוב, הרע בונה מחילה. בכל דרך צדיקים, רשע נכנס והורס לכולם. בכל כביש, ישנו חלל לזכר הרוג בתאונה. בכל אבן קבור אדם חף-מפשע. החיים לא צפויים, הסכנות עם הרקפות, מסתתרות מאחורי הסלעים. ואז נמאס לך יותר, ועוד פעם נהרג חבר. ומוות, וסבל, ורוע, והטוב מועט, וכבר לא נראה. וכשהסכין קרובה ביותר ליד, עדיין קול התקווה נמצא. אבל אתה יודע שיום אחד הוא יאבד, יחד עם עוד הרוג בפיגוע בבית חב"ד. ואז כבר לא תהיה ברירה, והסכין תחדור עם הנפץ. ואז המוות יושלם במלואו, וחברים עליך התאבלו כמו שהתאבלו עליו ועל ההוא. ואם בשאול יהיה אותו דבר, ואם יש מוות של עולם השאול. ואם אין שאול וסתם אתה מת, וזהו, אתה כבר לא קיים. אין מכונה שתחזיר לאחורה את הזמן, אין מכונה שתמנע אסון שכבר קרה. אין דבר שימנע את המוות, את הפצצה, את הרס העולם, את הטכנולוגיה. וכשאתה חושב שלילי, אתה פשוט רוצה לקחת, לקחת סכין ולהחדיר אותה בגופך, ואז בגוף שלה, כי היא פעם זלזלה בך, ואתה מתעצבן, וכולם מתים, ועוד פעם התאבלות, והכל בגללך, בגלל עברך, בשל סבלך. ואין לך עוד מה לומר, אין לך עוד אפשרות להתחרט. כי הסכין חרצה גורל, רצחה אותך ואת ההיא גם כן. וקול התקווה, נעקר משורשיו, כשאת האב איזה מחבל הרג. וכשהאם נפלה לים, ומכלית נפט אותה שרפה, וכשעל אחיך זרקו נפץ והוא מת מכך. ונשארת לבדך בעולם, לא בוטח באף אחד. רק אתה והסכין, הסכין - המגן עליך. והסכין בא וחותכת את התקווה, ומכניסה שליליות. ואתה מבין באיזה עולם אתה, בעולם של מוות, רוע וסבל. ואז הבחור מהקזינו, בא וכמעט רוצח אותך. ואתה מבוהל בורח, בורח אל חדרך. והסכין חודרת, והדם יוצא, והסכין חורטת, והנשמה יוצאת. ואתה רוצה ללכת לעולם הבא כבר. ואין תגובה, ואין תגובה, הכל צוחק ממך. ואתה מרגיש כה נבגד, כה כעוס, כה מפוחד ומבוהל. ורוצה רק מסטיק, אפילו לעוס, שיחזיר הכל לקדמותו. ואז תמנע את האסונות, והסכין לא תחרוט. אבל זה לא קיים, וכל הזמן מוות ותאונות מסביבך. ואתה מבוהל ומפוחד, ואתה רוצה למות כבר, לעבור את זה כבר. ואתה קם, מתעורר מהסיוט הנורא הזה, וחושב - אולי זה יקרה. אולי הסכין מהמגירה יום אחד, תבנה אישיות משלה? אולי באמת ככה תהיה מפוחד? אולי כל זה הוא חיזיון? צריך על העולם לשמור, שלא יגיע למצב הזה. צריך לשנות משהו אחד בנו, וזה המזג החם. כי אם לא ידקרו על חנייה, על בנות, ועל דברים אחרים. אם לא יריבו ויבצעו פיגועים, בשל ענייני חילופי שטחים. אם זה לא יקרה, אולי נחייה בעולם יותר טוב.
)אתה מחפש משהו צפוי, שיסתדר. אתה רוצה לשבור משהו, כדי לדעת שהוא יישבר. אתה רוצה כבר ללכת מהעולם הזה. שום דבר לא מסתדר, שום דבר לא הולך כמו שצריך. בכל דרך ישרה, עיקול מגיח ועמו פנייה. בכל מקום טוב, הרע בונה מחילה. בכל דרך צדיקים, רשע נכנס והורס לכולם. בכל כביש, ישנו חלל לזכר הרוג בתאונה. בכל אבן קבור אדם חף-מפשע. החיים לא צפויים, הסכנות עם הרקפות, מסתתרות מאחורי הסלעים. ואז נמאס לך יותר, ועוד פעם נהרג חבר. ומוות, וסבל, ורוע, והטוב מועט, וכבר לא נראה. וכשהסכין קרובה ביותר ליד, עדיין קול התקווה נמצא. אבל אתה יודע שיום אחד הוא יאבד, יחד עם עוד הרוג בפיגוע בבית חב"ד. ואז כבר לא תהיה ברירה, והסכין תחדור עם הנפץ. ואז המוות יושלם במלואו, וחברים עליך התאבלו כמו שהתאבלו עליו ועל ההוא. ואם בשאול יהיה אותו דבר, ואם יש מוות של עולם השאול. ואם אין שאול וסתם אתה מת, וזהו, אתה כבר לא קיים. אין מכונה שתחזיר לאחורה את הזמן, אין מכונה שתמנע אסון שכבר קרה. אין דבר שימנע את המוות, את הפצצה, את הרס העולם, את הטכנולוגיה. וכשאתה חושב שלילי, אתה פשוט רוצה לקחת, לקחת סכין ולהחדיר אותה בגופך, ואז בגוף שלה, כי היא פעם זלזלה בך, ואתה מתעצבן, וכולם מתים, ועוד פעם התאבלות, והכל בגללך, בגלל עברך, בשל סבלך. ואין לך עוד מה לומר, אין לך עוד אפשרות להתחרט. כי הסכין חרצה גורל, רצחה אותך ואת ההיא גם כן. וקול התקווה, נעקר משורשיו, כשאת האב איזה מחבל הרג. וכשהאם נפלה לים, ומכלית נפט אותה שרפה, וכשעל אחיך זרקו נפץ והוא מת מכך. ונשארת לבדך בעולם, לא בוטח באף אחד. רק אתה והסכין, הסכין - המגן עליך. והסכין בא וחותכת את התקווה, ומכניסה שליליות. ואתה מבין באיזה עולם אתה, בעולם של מוות, רוע וסבל. ואז הבחור מהקזינו, בא וכמעט רוצח אותך. ואתה מבוהל בורח, בורח אל חדרך. והסכין חודרת, והדם יוצא, והסכין חורטת, והנשמה יוצאת. ואתה רוצה ללכת לעולם הבא כבר. ואין תגובה, ואין תגובה, הכל צוחק ממך. ואתה מרגיש כה נבגד, כה כעוס, כה מפוחד ומבוהל. ורוצה רק מסטיק, אפילו לעוס, שיחזיר הכל לקדמותו. ואז תמנע את האסונות, והסכין לא תחרוט. אבל זה לא קיים, וכל הזמן מוות ותאונות מסביבך. ואתה מבוהל ומפוחד, ואתה רוצה למות כבר, לעבור את זה כבר. ואתה קם, מתעורר מהסיוט הנורא הזה, וחושב - אולי זה יקרה. אולי הסכין מהמגירה יום אחד, תבנה אישיות משלה? אולי באמת ככה תהיה מפוחד? אולי כל זה הוא חיזיון? צריך על העולם לשמור, שלא יגיע למצב הזה. צריך לשנות משהו אחד בנו, וזה המזג החם. כי אם לא ידקרו על חנייה, על בנות, ועל דברים אחרים. אם לא יריבו ויבצעו פיגועים, בשל ענייני חילופי שטחים. אם זה לא יקרה, אולי נחייה בעולם יותר טוב.
