הסיפור...

Ms. Librety

New member
הסיפור...

אז קודם כל.... קבלו ממני חיבוק
.... ותודה רבה... תיכון בליך זה ברמת גן... התיכון השני בגודלו בארץ... ונראה לי היחיד עם תלבושת אחידה!!!! אז ככה: לכל אחת מהבנות האלה... (דנה וליגל), היתה תקופה שבה היא הייתה החברה הכי טובה שלי. לליגל סיפרתי ה-כ-ל. היא קראה אפילו את היומן שלי. היא ידעה שהייתי מאוהבת בילד אחד שנה... חדש כזה... רק לה גליתי... והיא גילתה לו... ואז... אני והוא רבנו... הקטע המוזר זה שאז ... בטקס סיום... היה ריקודי וואלס... ועם מי ליגל רקדה? כן בדיוק... איתו.. בכל מקרה,ליגל הייתה החברה הכי טובה שלי והיא הייתה חשובה לי משהו פחד. כל פעם שהיה לנו ריב, וזאת בדרכ לא הייתה אשמתי הייתי מתנצלת. היא אף פעם לא ביקשה ממני סליחה על משהו. טוב, אז אמרתי לה שאיזה ילד אחד חמוד.... ואז רבנו. היחא גילתה לדנה הכל... ודנה הסתומה נגררה אחריה . באותו זמן הכרתי עוד מישהו... שהולך עם פיס וכאלה... אז התחלתי גם אני... והתחלתי לאהוב את אביב גפן... ואז הן התחילו לקרוא לי זונה, ופריקית, וכל מיני כאלה... הם אמרו שאני אוהבת אותו... ואולי זה נכון... כי בכל פעם שאני רואה אותו אני מתבלבלת... ומתחילה לרעוד והלב שלי פועם מהר יותר.... הוא יודע שאני לא אוהבת אותו.... או שאולי...?אם כן... זה סוף העולם בשבילי... גם ככה אני שונאת את עצמי.... זה נראה כאילו אין לי אף אחד.... אני מנסה לחשוב על אנשים שאני רוצה להזמין אם אני עושה משו... ואין לי אף אחד.... וזה באמת מדכא... ופתאטי...
 

*GormE*

New member
חמדתי!

כן. זה פתאטי. אבל מצד שני, תחשבי על איך את מעבירה את הזמן בתיכון בלי הקראשים הקטנים הללו? בלי החלפת חברות מתמדת? בלי שינוי הסגנון שלך עד שתגיעי לבסוף ל"את" האמיתית? אני אגיד לך איך הזמן היה עובר- בהרגשת ריקנות וחוסר חיות. את חייבת את הרעידות ואת דפיקות הלב הללו בכדי להרגיש כמה שאת חיה, וזה נהדר. אם יש משהו מדכא- זו הרגשה בין התאהבות להתאהבות, וככל שהיא מתארכת יותר- את עלולה להשתגע. הפורקן בגיל הזה הוא בקראשים , וחבל שאני לא גיליתי את זה מוקדם יותר, למרות שאני לא מצטערת על דבר שעשיתי במהלך חיי. תהני מתחושת האווליות הזאת כל עוד את יכולה. עד שזה יפסק.
 
למעלה