i love INDIANA
New member
הסיפור שלנו....
הוא עבר עמוד אז הנה החזרתי אותו... היה זה לילה קריר, האיכר מר בראון סיים לטפל ברגלה של אמי, לאחר מתקפת הזאבים האחרונה. את המתקפה הזו אני לא אשכח כל חיי. זה היה בלילה ,בערך שעה אחרי שאמי המליטה אותי, רק קמה דקות לפני כן הצלחתי ללכת לבד בלי לאבד את שיווי המשקל. לפתע שמענו יללה קורעת את חלל האוויר הלח והערפילי. חיכינו מספר דקות דרוכים ,אני נצמדתי אל אמי. לאחר דקה או שתיים נשמעה שוב יללה, הפעם היא הייתה ממש מטרים אחדים מאיתנו. התבוננתי בשחור שמולים ואז ראיתי אותם, זוג עיניים בוהקות מתוך הלילה. משום מה הייתי בטוח שהן הסתכלו דווקא עליי. אמי נבהלה והחלה לצהול בחזקה ולהשתולל בתא. שאר הסוסים היו במרעה בחוץ. הם שמעו את הצהלה ונדרכו אף הם. העיניים הבוהקות הלכו והתקרבו ולאט לאט הבחנתי בדמות גדולה ושעירה שמתקדמת יש אליי. אחריה החלו להופיע זוגות עיניים נוספות. אבל הזאב הזה היה הגדול ביותר! הוא נעמד לפתע במרחק של מטרים ספורים ממני ונראה כמתכנן מה לעשות. אחר זינק ממקומו במהירות הבזק לעברי. אמי חשה להגן עליי וקפצה למולו, הוא נחת ליה ונאחז בבשרה בציפרניו ובשיניו. שאר הסוסים שראו את המחזה החלו לצהול ולהתפרע. ההמולה העירה את האיכר שיצא מביתו עם רובה בידו. הוא החל לירות באוויר הזאבים מיהרו להסתלק. אמי שכבה על הרצפה שותתת דם. היא נשה בכבדות. האיכר חבש את פצעיה וטיפל בהם. אחר חלב אותה מעט והגיש לי בקבוק כדי שאשתה ממנו, בתחילה לא רציתי להתקרב לדבר הנוקשה וחסר הריח אבל במהרה רעבוני גבר עליי ונאלתי לשתות ממנו. כך עבר שבוע והנה היום בא האיכר לטפל בפצעיה של אמי שכבר כמעט החלימו לגמרי. הוא נאנח לעצמו ודיבר אלינו." אנחנו נצתרך לעבור מכאן"אמר "לא נוכל להתמודד עוד זמן רב עם תקיפות הזאבים. עד כה ניצלנו בנס." הוא סיים לטפל בפצעים והלך. אני חשבתי על המעבר בצורה הכי אופטימית שיכולתי! דימיינתי לי צבעים מרהיבים ומחזות מדהימים! אך אימי, לא חשבה על זה כך. היום הגיע. מר בראון הגיע בג'יפ שעליו היה מחובר קרוון סוסים גדול בצבע כסף יפה... אחריו הגיע בנו עם עוד קרוון. בנו, ג'וש, החל להעביר לאט את הסוסים מהמרעה לקרוון. לאחר מספר שניות הגיעה בכניסה מטורפת ג'ין, אחת מבנותיו של מר בראון עם קרון קטן ביחסית לקרונים אחרים. "טוב, את הסייח והסוסה תכניסי לשם!" הורה לה מר בראון. ג'ין גילגלה את עינייה, היא ידעה טוב מאוד מה לעשות. היה זה יום בהיר, שמש גדולה וחמימה עמדה לה באמצע השמיים, ג'ין פתחה את דלת התא, היא התקרבה לאימי אם ראשית בית חדשה. אימי לא התנגדה כלל. אנחנו, הסוסים בחווה מצאנו את ג'ין כאחת משלנו.... בילדותה היא הייתה באה כל יום לחווה, עף על פי שגרה בפנימייה. גם היום היא באה הרבה... למעשה- היא גרה בתא שהפכה לחדר לידנו בחווה ג'ין החלה להוליך את אמי אל הקרון... אמי צעדה אחריה בשקט. לפתע מעדה על מדרגת הקרון והתפרים של פצעה ברגל נפתחו. מר בראון תפר הכל מחדש וחבש. אחר העלו את אמי הצולעת בזהירות רב אל הקרון. אני שראיתי את המקרה פחדתי עד מאוד לעלות. ג'ין ומר בראון שמו עלי רשיה קטנה וניסו להובילי אך אני משכתי והשתוללתי מפני שהראשיה הייתה מוזרה והחשש מן הכניסה לקרון היה גדול. לבסוף נאלצתי לעלות. דלת הקרון נסגרה מאוחוריי. לאחר דקות מספר התחלנו לנוע על דרך האפר הצרה לכיוון הכביש המהיר. אמי רבצה על רצפת הקרון בשל רגלה הפגועה. אני התכרבלתי ליידה. היא ליקקה אותי ואני כירסמתי בחיבה את קצה אזנה. לאחר שעות מספר סטה מר בראון מן הכביש ופנה לעבר פונדק דרכים קטן. שם עצר הוציאנו מן הקרון ומיקם אותנו באורוות נאות למשך הלילה. הוא הזמין ווטרינר לבדוק את חומר הפגיעה ברגלה של אמי. הווטרינר בא בדק במשך שעה קלה ואחר פנה אל מר בראון כשהבעה חמורה נסוכה על פניו.... לסוסה שלך נגרם נזק בלתי הפיך, היא לא תוכל לתפקד כמו שצריך יותר. אלה אם כן אתה תעשה לה פיזוטרפיה כל יום של כ-עשרים דקות של הרמת הרגל הורדת הרגל, הרצה קלה, הליכה וכו'. מר מראון לא ידע מה לעשות, אך לא הייתה לו בריריה אחרת אלה אם כן הוא, יעשה לה ניתוח שעולה הרבה כסף. הווטרינר אמר גם שהפיזוטרפיה יכולה גם רק לקל ולא לרפא את הרגל לגמרי. למר בראון היו שתי ברירות והוא לא ידע באיזה מהן לבחור. מר בראון ישן על הבעיה ובבווקר הוא החליט ש... הוא החליט לקחת את חסכונותיו האחרונים ולשלם על ניתוח לאמי. הרי היא היתה הסוסה הכי יקרה שלו... הוא ניגש לשאול את הוטרינר אם אמי תוכל לחכות עד שנגיע לחווה החדשה מפני שכל הסוסים מחכים להגיע לשם. אבל הווטרינר אמר שהפציעה עלולה להחמיר ורצוי לנתח כמה שיותר מהר.... אז נאלצנו להישאר בפונדק עוד מספר ימים וןבנתיים גמל אותי האיכר מחלב אמי מכיוון שלא יכלה להניקני היות ונסעה אל הניתוח. לאחר ימים מספר ראיתי את מכונית הטנדר של האיכר ואת הקרון הנגרר מאחוריה חוזרים אל הפונדק. האיכר הגיע עצר את הטנדר ו... מישהו ממשיך???
הוא עבר עמוד אז הנה החזרתי אותו... היה זה לילה קריר, האיכר מר בראון סיים לטפל ברגלה של אמי, לאחר מתקפת הזאבים האחרונה. את המתקפה הזו אני לא אשכח כל חיי. זה היה בלילה ,בערך שעה אחרי שאמי המליטה אותי, רק קמה דקות לפני כן הצלחתי ללכת לבד בלי לאבד את שיווי המשקל. לפתע שמענו יללה קורעת את חלל האוויר הלח והערפילי. חיכינו מספר דקות דרוכים ,אני נצמדתי אל אמי. לאחר דקה או שתיים נשמעה שוב יללה, הפעם היא הייתה ממש מטרים אחדים מאיתנו. התבוננתי בשחור שמולים ואז ראיתי אותם, זוג עיניים בוהקות מתוך הלילה. משום מה הייתי בטוח שהן הסתכלו דווקא עליי. אמי נבהלה והחלה לצהול בחזקה ולהשתולל בתא. שאר הסוסים היו במרעה בחוץ. הם שמעו את הצהלה ונדרכו אף הם. העיניים הבוהקות הלכו והתקרבו ולאט לאט הבחנתי בדמות גדולה ושעירה שמתקדמת יש אליי. אחריה החלו להופיע זוגות עיניים נוספות. אבל הזאב הזה היה הגדול ביותר! הוא נעמד לפתע במרחק של מטרים ספורים ממני ונראה כמתכנן מה לעשות. אחר זינק ממקומו במהירות הבזק לעברי. אמי חשה להגן עליי וקפצה למולו, הוא נחת ליה ונאחז בבשרה בציפרניו ובשיניו. שאר הסוסים שראו את המחזה החלו לצהול ולהתפרע. ההמולה העירה את האיכר שיצא מביתו עם רובה בידו. הוא החל לירות באוויר הזאבים מיהרו להסתלק. אמי שכבה על הרצפה שותתת דם. היא נשה בכבדות. האיכר חבש את פצעיה וטיפל בהם. אחר חלב אותה מעט והגיש לי בקבוק כדי שאשתה ממנו, בתחילה לא רציתי להתקרב לדבר הנוקשה וחסר הריח אבל במהרה רעבוני גבר עליי ונאלתי לשתות ממנו. כך עבר שבוע והנה היום בא האיכר לטפל בפצעיה של אמי שכבר כמעט החלימו לגמרי. הוא נאנח לעצמו ודיבר אלינו." אנחנו נצתרך לעבור מכאן"אמר "לא נוכל להתמודד עוד זמן רב עם תקיפות הזאבים. עד כה ניצלנו בנס." הוא סיים לטפל בפצעים והלך. אני חשבתי על המעבר בצורה הכי אופטימית שיכולתי! דימיינתי לי צבעים מרהיבים ומחזות מדהימים! אך אימי, לא חשבה על זה כך. היום הגיע. מר בראון הגיע בג'יפ שעליו היה מחובר קרוון סוסים גדול בצבע כסף יפה... אחריו הגיע בנו עם עוד קרוון. בנו, ג'וש, החל להעביר לאט את הסוסים מהמרעה לקרוון. לאחר מספר שניות הגיעה בכניסה מטורפת ג'ין, אחת מבנותיו של מר בראון עם קרון קטן ביחסית לקרונים אחרים. "טוב, את הסייח והסוסה תכניסי לשם!" הורה לה מר בראון. ג'ין גילגלה את עינייה, היא ידעה טוב מאוד מה לעשות. היה זה יום בהיר, שמש גדולה וחמימה עמדה לה באמצע השמיים, ג'ין פתחה את דלת התא, היא התקרבה לאימי אם ראשית בית חדשה. אימי לא התנגדה כלל. אנחנו, הסוסים בחווה מצאנו את ג'ין כאחת משלנו.... בילדותה היא הייתה באה כל יום לחווה, עף על פי שגרה בפנימייה. גם היום היא באה הרבה... למעשה- היא גרה בתא שהפכה לחדר לידנו בחווה ג'ין החלה להוליך את אמי אל הקרון... אמי צעדה אחריה בשקט. לפתע מעדה על מדרגת הקרון והתפרים של פצעה ברגל נפתחו. מר בראון תפר הכל מחדש וחבש. אחר העלו את אמי הצולעת בזהירות רב אל הקרון. אני שראיתי את המקרה פחדתי עד מאוד לעלות. ג'ין ומר בראון שמו עלי רשיה קטנה וניסו להובילי אך אני משכתי והשתוללתי מפני שהראשיה הייתה מוזרה והחשש מן הכניסה לקרון היה גדול. לבסוף נאלצתי לעלות. דלת הקרון נסגרה מאוחוריי. לאחר דקות מספר התחלנו לנוע על דרך האפר הצרה לכיוון הכביש המהיר. אמי רבצה על רצפת הקרון בשל רגלה הפגועה. אני התכרבלתי ליידה. היא ליקקה אותי ואני כירסמתי בחיבה את קצה אזנה. לאחר שעות מספר סטה מר בראון מן הכביש ופנה לעבר פונדק דרכים קטן. שם עצר הוציאנו מן הקרון ומיקם אותנו באורוות נאות למשך הלילה. הוא הזמין ווטרינר לבדוק את חומר הפגיעה ברגלה של אמי. הווטרינר בא בדק במשך שעה קלה ואחר פנה אל מר בראון כשהבעה חמורה נסוכה על פניו.... לסוסה שלך נגרם נזק בלתי הפיך, היא לא תוכל לתפקד כמו שצריך יותר. אלה אם כן אתה תעשה לה פיזוטרפיה כל יום של כ-עשרים דקות של הרמת הרגל הורדת הרגל, הרצה קלה, הליכה וכו'. מר מראון לא ידע מה לעשות, אך לא הייתה לו בריריה אחרת אלה אם כן הוא, יעשה לה ניתוח שעולה הרבה כסף. הווטרינר אמר גם שהפיזוטרפיה יכולה גם רק לקל ולא לרפא את הרגל לגמרי. למר בראון היו שתי ברירות והוא לא ידע באיזה מהן לבחור. מר בראון ישן על הבעיה ובבווקר הוא החליט ש... הוא החליט לקחת את חסכונותיו האחרונים ולשלם על ניתוח לאמי. הרי היא היתה הסוסה הכי יקרה שלו... הוא ניגש לשאול את הוטרינר אם אמי תוכל לחכות עד שנגיע לחווה החדשה מפני שכל הסוסים מחכים להגיע לשם. אבל הווטרינר אמר שהפציעה עלולה להחמיר ורצוי לנתח כמה שיותר מהר.... אז נאלצנו להישאר בפונדק עוד מספר ימים וןבנתיים גמל אותי האיכר מחלב אמי מכיוון שלא יכלה להניקני היות ונסעה אל הניתוח. לאחר ימים מספר ראיתי את מכונית הטנדר של האיכר ואת הקרון הנגרר מאחוריה חוזרים אל הפונדק. האיכר הגיע עצר את הטנדר ו... מישהו ממשיך???