הסיפור שלי...
היינו יחד שנה וחצי. היא כל הזמן שלחה לי מסרים סותרים - מצד אחד אמרה שקשה לה, לא יודעת מה היא רוצה, מצד שני אמרה שהיא אוהבת אותי, שאני מבין ומקבל אותה למרות כל מה שהיא עושה. ביקשה שניפרד, אמרה שהיא לא יודעת איך להתנהג בזוג. בשלב הזה החלטתי שאני לא מסנגר על עצמי - אמרתי לה שאם זה מה שהיא רוצה, אין לי בעיה עם זה, אבל שהיא צריכה לעמוד מאחורי המילה שלה. ביקשה שנישאר ידידים. נפגשנו מאז פעם-פעמיים. קשה לי עם זה, אני מרגיש כל פעם תקווה שנחזור להיות יחד, למרות שברור לי שזאת תקוות שווא. הייתי חותך איתה את הקשר לחלוטין, אבל אני חושב שזה ישבור לה את הלב. חשבתי לדרוש ממנה שתאמר לי שזה נגמר, שאין שום סיכוי ושהכל מאחורינו, רק כדי לשמוע את זה מהפה שלה מפורשות (היא יזמה את הפרידה, אבל לא הצליחה לומר לי שזה מה שהיא באמת רוצה. אני זה שקיבלתי את ההחלטה בשבילה). מה אתם אומרים?
היינו יחד שנה וחצי. היא כל הזמן שלחה לי מסרים סותרים - מצד אחד אמרה שקשה לה, לא יודעת מה היא רוצה, מצד שני אמרה שהיא אוהבת אותי, שאני מבין ומקבל אותה למרות כל מה שהיא עושה. ביקשה שניפרד, אמרה שהיא לא יודעת איך להתנהג בזוג. בשלב הזה החלטתי שאני לא מסנגר על עצמי - אמרתי לה שאם זה מה שהיא רוצה, אין לי בעיה עם זה, אבל שהיא צריכה לעמוד מאחורי המילה שלה. ביקשה שנישאר ידידים. נפגשנו מאז פעם-פעמיים. קשה לי עם זה, אני מרגיש כל פעם תקווה שנחזור להיות יחד, למרות שברור לי שזאת תקוות שווא. הייתי חותך איתה את הקשר לחלוטין, אבל אני חושב שזה ישבור לה את הלב. חשבתי לדרוש ממנה שתאמר לי שזה נגמר, שאין שום סיכוי ושהכל מאחורינו, רק כדי לשמוע את זה מהפה שלה מפורשות (היא יזמה את הפרידה, אבל לא הצליחה לומר לי שזה מה שהיא באמת רוצה. אני זה שקיבלתי את ההחלטה בשבילה). מה אתם אומרים?