הסיפור שלי

m i t a l y

New member
הסיפור שלי

נולדתי בקיבוץ. בימים האלה, באותו יום בו הובאו התינוקות מבית החולים, היה נהוג להכניס אותם לבית התינוקות הקיבוצי. וכך גדלתי, ועברתי מבית תינוקות לבית ילדים כשאת הורינו ראינו 3-4 שעות ביום, אחה"צ. בבית הילדים גדלתי, התחנכתי, למדתי, ישנתי, אכלתי והכל... נולדתי דיסלקטית, עם קושי בהבנת הנשמע וזכרון לטווח קצר. עקב כך גם הילדים וגם המבוגרים התייחסו אלי בתור "מפגרת", קראו לי "אוטיסטית", והייתי מושא ללעג עקב חוסר ההבנה והידע שהיה קיים אז כלפי דיסלקציה. הוריי, שהייתי להם ילדה ראשונה, קיבלו את זה קשה מאוד ואף אימצו את דרך הראייה שהיתה קיימת בציבור שסבב אותי. האכזבה שלהם גדלה והתעצמה אחרי שנה וחצי כאשר אחותי נולדה שהיתה תינוקת מתוקה ויפיפיה, זריזה, חכמה ויותר מאוחר התגלה גם ככישרונית גדולה בתחום המחול והאמנות, מחוזרת ואהובה על הבחורים שסבבו אותה. אבי, אשר לא ידע כיצד להתמודד איתי, היכה אותי בכל הזדמנות, בעצם עד שהגעתי לגיל 18. גם אמי התנכרה לי, עשתה אפליה בצורה בוטה ביני לבין אחותי והעדיפה אותה על פניי. הוריי לא האמינו שאגיע לאיזשהם הישגים בחיי, שלא לדבר על בגרות ורשיון נהיגה. במשך השנים נולדו לי עוד אח ואחות. כשהייתי בת 12 הוריי התגרשו ואמי עברה לגור בבית אחר, בתוך הקיבוץ. האלימות לא פסקה. אני גדלתי, סיימתי תיכון והתגייסתי לצבא לחיל האוויר. עשיתי בגרות, רשיון נהיגה, התחתנתי וילדתי את ילדתי הראשונה, התגרשתי והתחתנתי שוב וילדתי את ילדתי השנייה, אולם הפחד מפני אבי לא פסק, גם כאשר בעצם הפעם האחרונה שהוא היכה אותי היה כשהייתי בת 18. עצם זה שהיה מאדים (אבי ג'ינג'י) ומתחיל לרעוד - הסימנים הראשונים לכך שהוא הולך להכות אותי נחרט בזכרוני וכל פעם שרציתי לספר לו משהו, הייתי מפחדת שמא הוא יגיב בצורה אלימה. אבי היה בן אדם לא צפוי, קיצוני לכאן ולכאן. בגיל 32 הלכתי ועברתי סדרה של סדנאות למודעות עצמית, בהן התחדדו לי כל מיני תובנות שהיו ידועות לי ורק הייתי צריכה ליישם אותן. בסדנאות האלה עברתי שינוי עצום ובעקבות השינוי הזה הלכתי והשלמתי עם הוריי. מאותו יום אני כבר לא מפחדת מאבי והיום, למעט מקרים בודדים, אנחנו ידידים טובים. אמי היא אישה ביקורתית מאוד וקשה, אולם תמיד, בשעות קשות אחרי הלידות או אחרי ניתוחים שעברתי, תמיד היתה לצידי, תמכה ועזרה. אמי אישה דאגנית מאוד ושתלטנית מאוד וחושבת שהכל צריך ללכת לפי דרכה, אמנם היא כבר לא עושה אפליות אולם מערכת היחסים איתה לא יציבה. אני היום בן אדם מאושר ושמח. יש לי שתי בנות אהובות ונהדרות אני נשואה לאיש מקסים ואת משאלותיי ורצונותיי אני מגשימה תמיד. עד כאן. קדימה לשאלות.
 

גלבועא

New member
ראשית, כל הכבוד

אני מכיר מעט אנשים שהצליחו לשקם את עצמם כמוך מתוך המקום בו נולדו וחונכו. שתי שאלות: בתוך כל הילדות הקשה והאיומה שלך, ההיתה איזה קרן אור? מישהו/מישהי שהכיל אותך, חיבק אותך, אהב אותך? מהי מערכת היחסים שלך עם אחותך?
 

m i t a l y

New member
תודה גלבוע... ../images/Emo20.gif

לצערי לא זכור לי מישהו או מישהי שחיבק, אהב והכיל אותי. היתה לי סבתא ששימשה לי כאם פעמים רבות, אולם ראיתיה לעיתים רחוקות מאוד ולא בטוחה שהיתה לאהבה שלה השפעה גדולה עלי (ואולי כן?)... אמי טוענת שהיא ואבי אהבו אותי מאוד. האמנם? האם מישהו שמשליט טרור עלי בבית יכול היה גם לאהוב אותי? היום אין לי מערכת יחסים עם אחותי. אנחנו נפגשות באירועים משפחתיים (ימי הולדת, חגים וכו') וזה תמיד נחמד, אולם לא מעבר לכך. ניסיתי כמה פעמים לתקשר איתה, להיות איתה מעבר למה שאנחנו "חייבות", אולם היא אגואיסטית מאוד ומתעסקת בעצמה. אני לא מעניינת אותה ובעצם שום דבר לא מעניין אותה חוץ מהיא עצמה וילדיה.
 

pf26

New member
מיטלי אני נרגשת בשבילך

כל הכבוד על היכולת לצמוח ולהגשים את הרצונות שלך על אף הקשיים. כמה שאלות: איך מתנהג היום אביך כלפיך כשאת מספרת דברים שלא מוצאים חן בעיניו? מה מצב מערכת היחסים בינך לבין אחותך ואחייך הצעירים יותר? על אילו סדנאות מדובר ואיך הגעת אליהן?
 

m i t a l y

New member
תודה pf... ../images/Emo20.gif

בקשר לשאלתך הראשונה, כדבר ראשון אני משתדלת שלא לספר לו דברים שלא ימצאו חן בעיניו, אולם, כבר כתבתי, אבי אדם בלתי צפוי. זוכרת שהתייעצתי כאן כיצד לספר לו שאני עוברת לגור במקום אחר? מאוד חששתי לו, לבריאותו והאם יופיעו שוב התסמינים של האלימות בגופו, והוא??? הפתיע אותי בגדול... הוא תמך בי ושמח שאני הולכת אחרי ליבי ואמר שזה מהלך נכון ומתאים.
והיו מקרים נוספים שהוא הפתיע אותי. דבר שני, אבי יודע שהוא כבר לא יכול להשפיע עלי. כן, הוא יודע להתעצבן ובגדול ואני תמיד-תמיד לוקחת את זה קשה (עד דמעות וחולי...) אבל בסופו של דבר אני הולכת בדרכי. שיקול נוסף שאני לוקחת תמיד כשאני הולכת לספר לו משהו שאני חוששת שזה לא ימצא חן בעיניו הוא שאני מוודאת שאשתו תהיה איתנו. היא משרה עליו שקט ורגיעה וכשהוא איתה - הוא מתפרץ. מצב מערכת היחסים שלי עם אחותי הגדולה - ראי תשובתי לגלבוע. בקשר לאחי ולאחותי הצעירים יותר (אחי צעיר ממני ב-5 שנים, אחותי הצעירה - 10 שנים ויש לי עוד שני חצי אח ואחות מהנישואין השניים של אבי. שניהם בגיל ההתבגרות) - אחי גר כרגע בקיבוץ ומערכת היחסים איתו טובה מאוד, אולם לא יומיומית. אחותי גרה בת"א. היא בחורה צעירה ורגישה מאוד. יש לה בעיות נפשיות והיא חיה איתן ומטפלת בעצמה בדרכה שלה. אני אוהבת אותה מאוד, אולם לא בקשר איתה כמעט בכלל (למעט כמו שציינתי, אירועים משפחתיים). הסדנאות - מדובר על שרשרת של סדנאות מאותו מכון. זה נקרא "הפורום של לנדמרק" והגעתי לזה אחרי המלצתה של אמי שגם היא עברה אותן (אבל לי הן עזרו, ולה? לא!!).
 

alona 9

New member
נטישת הקיבוץ

לדעתי,היא צעד נפלא השתחררות מכבלי העבר החונקים, השורטים והמכאיבים. עם בעל תומך לצידך ופתיחת דף חדש במקום חדש מבלי שכל פינה תזכיר לך, וההורים,שימשיכו לתמוך,לדאוג,להשתלט או לרדות.. מ ר ח ו ק .
 

אנפה2

New member
ואני קינאתי כל כך בילדי הקיבוץ.

קצת התבישתי בהורי הגלותיים, כנראה שרע יכול להיות בכל מקום. ולך כל הכבוד שצמחת והתפתחת למרות ואף על פי כל מה שעברת וקרה לך בדרך להתבגרות שלך. שולחת לך זר שושנים מכל הלב.
 
למעלה