הסיפור שלי
שלום לכולם אני בחור בן 37 שסובל ממתח כשאני נמצא בקרבת גברים וזה לא משנה באיזה גיל הם ואיך הם נראים. אני נמשך מאוד לנשים אך משהו באינטימיות עם גבר גורם לי למתח גדול - אולי בגלל מערכת היחסים הדפוקה עם אבא שלי שכללה התעללות רגשית של שנים גם אם הוא לא התכוון לזה. סיימתי תואר במנהל עסקים לפני 10 שנים כמעט ועבדתי כמנהל שיווק, כלכלן, מהנדס תעשיה וניהול ועוד עבודות בתחום - תמיד היה לי קשה להישאר במקום עבודה עקב החרדות וקשיי התפקוד שנבעו מכך. אני נחשב בחור מוכשר, רגיש ורחב אופקים בעל יכולות בתחום הריאלי וגם ההומני- אחת התכונות החזקות אצלי היא היכולת ליצור קשר ישיר ובלתי אמצעי עם אנשים- יכולת זו אמנם נפגעה קשות בגלל החרדות אולם מידי פעם אני מצליח להביא את עצמי לתוך מפגש עם אנשים.אנשים מעידים עלי שיש בי קסם אישי וכריזמה והתסכול האדיר שאני לא מצליח להביא את עצמי במלואי עקב החרדות. התחתנתי עם אישה מקסימה בעלת לב רחב לפני 3 שנים מתוך קשר רגשי מאוד חזק אבל לא מתוך אהבה וכך בהריון מאוד מאוד לא מתוכנן נולד לנו ילד מדהים לפני כשנה. כל השנים שלנו ביחד לא הייתי מאושר עם עצמי ועם עצם העובדה שהיא זוגתי כשכל השנים הללו אני בנסיונות חוזרים ונשנים לטפל בעצמי ולייצב את חיי - הוצאתי למעלה מ 80,000 ש"ח רק על הטיפולים הללו שלא לדבר על התקופות בהן לא עבדתי. לפני כמספר חודשים החלטנו זוגתי ואני להפרד וכך מצאתי את עצמיחוזר לבית אימי בלי עבודה, בלי כיוון שבור ומוצף בחרדות שלי. החלטתי שאני לא פונה לתחום השיווק למרות שמאוד הצלחתי בו וזיהיתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים וכך תוך שבועיים מצאתי עבודה בהדרכת מחשבים - יש לי תעודת מנהל רשתות. אנשים מאוד מרוצים מהעבודה שלי גם אם לםעמים היא מאוד מונוטונית ושגרתית אולם מה שעדיין מתיש ושובר את נפשי אלו החרדות הבלתי פוסקות. כיום אני גם בטיפול תרופתי וגם מתרגל מדיטציה מידי יום - אני מתגעגע מאוד לבני וגם לזוגתי ואף תקשרתי עימה את הרצון לחזור הבייתה ולעשות כל מאמץ לשפר ולתקשר את כל מה שצריך. היא מבחינתה לא מעונינת בקשר כעת אחרי שאני 5 שנים לא ידעתי באם אני מעונין או לא - בחנתי את עהתנגדויות של לקשר והבנתי את מקורן ובכלל אחרי הולדת בני תפישת עולמי השתנתה והפוקוס אחר בהסתכלות על דברים. היום חזרתי מיום עמוס בחרדות כשהדרכתי גברים ועימו נוצר תסכול ויאוש ולמרות זאת אני ממשיך לקבל משובים מצוינם על עבודתי כך שאני שואל את עצמי איך היו נראים פני הדברים ללא החרדות. אני מרגיש בודד, עצוב וכואב אך עדיין לא הרמתי ידים כיוון שיש בי כוח חיות מאוד חזק - אשמח לכל תגובה שתאיר את עיני ואת נפשי שלכם באהבה במהלך כל השנים הללו (משנת 1989)
שלום לכולם אני בחור בן 37 שסובל ממתח כשאני נמצא בקרבת גברים וזה לא משנה באיזה גיל הם ואיך הם נראים. אני נמשך מאוד לנשים אך משהו באינטימיות עם גבר גורם לי למתח גדול - אולי בגלל מערכת היחסים הדפוקה עם אבא שלי שכללה התעללות רגשית של שנים גם אם הוא לא התכוון לזה. סיימתי תואר במנהל עסקים לפני 10 שנים כמעט ועבדתי כמנהל שיווק, כלכלן, מהנדס תעשיה וניהול ועוד עבודות בתחום - תמיד היה לי קשה להישאר במקום עבודה עקב החרדות וקשיי התפקוד שנבעו מכך. אני נחשב בחור מוכשר, רגיש ורחב אופקים בעל יכולות בתחום הריאלי וגם ההומני- אחת התכונות החזקות אצלי היא היכולת ליצור קשר ישיר ובלתי אמצעי עם אנשים- יכולת זו אמנם נפגעה קשות בגלל החרדות אולם מידי פעם אני מצליח להביא את עצמי לתוך מפגש עם אנשים.אנשים מעידים עלי שיש בי קסם אישי וכריזמה והתסכול האדיר שאני לא מצליח להביא את עצמי במלואי עקב החרדות. התחתנתי עם אישה מקסימה בעלת לב רחב לפני 3 שנים מתוך קשר רגשי מאוד חזק אבל לא מתוך אהבה וכך בהריון מאוד מאוד לא מתוכנן נולד לנו ילד מדהים לפני כשנה. כל השנים שלנו ביחד לא הייתי מאושר עם עצמי ועם עצם העובדה שהיא זוגתי כשכל השנים הללו אני בנסיונות חוזרים ונשנים לטפל בעצמי ולייצב את חיי - הוצאתי למעלה מ 80,000 ש"ח רק על הטיפולים הללו שלא לדבר על התקופות בהן לא עבדתי. לפני כמספר חודשים החלטנו זוגתי ואני להפרד וכך מצאתי את עצמיחוזר לבית אימי בלי עבודה, בלי כיוון שבור ומוצף בחרדות שלי. החלטתי שאני לא פונה לתחום השיווק למרות שמאוד הצלחתי בו וזיהיתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים וכך תוך שבועיים מצאתי עבודה בהדרכת מחשבים - יש לי תעודת מנהל רשתות. אנשים מאוד מרוצים מהעבודה שלי גם אם לםעמים היא מאוד מונוטונית ושגרתית אולם מה שעדיין מתיש ושובר את נפשי אלו החרדות הבלתי פוסקות. כיום אני גם בטיפול תרופתי וגם מתרגל מדיטציה מידי יום - אני מתגעגע מאוד לבני וגם לזוגתי ואף תקשרתי עימה את הרצון לחזור הבייתה ולעשות כל מאמץ לשפר ולתקשר את כל מה שצריך. היא מבחינתה לא מעונינת בקשר כעת אחרי שאני 5 שנים לא ידעתי באם אני מעונין או לא - בחנתי את עהתנגדויות של לקשר והבנתי את מקורן ובכלל אחרי הולדת בני תפישת עולמי השתנתה והפוקוס אחר בהסתכלות על דברים. היום חזרתי מיום עמוס בחרדות כשהדרכתי גברים ועימו נוצר תסכול ויאוש ולמרות זאת אני ממשיך לקבל משובים מצוינם על עבודתי כך שאני שואל את עצמי איך היו נראים פני הדברים ללא החרדות. אני מרגיש בודד, עצוב וכואב אך עדיין לא הרמתי ידים כיוון שיש בי כוח חיות מאוד חזק - אשמח לכל תגובה שתאיר את עיני ואת נפשי שלכם באהבה במהלך כל השנים הללו (משנת 1989)