הסיפור שלי...

טיפוס1

New member
הסיפור שלי...

קצת ארוך... אני נשואה כבר כ- 4 חודשים ולא יודעת מה לעשות. הכרתי אותו לפני כמעט 4 שנים. ההתחלה היתה נהדרת. כשעברנו לגור יחד, גילינו שזה לא קל. בשנה הראשונה גרתי איתו "על חשבונו" כי לא עבדתי, ומאותה תקופה התחילו בינינו מריבות ממש מכוערות. ז"א, כאלו עם צרחות והתפרצויות שלי, כשכמעט כל מריבה כוללת את המילים "אז אני עפה", או מצידו "אז תעופי". אחרי כל מריבה היה פיוס גדול, שרק בו ממש דיברנו על מה שהפריע לנו, ובד"כ זה היה המעגל - מריבות נוראיות, כולל הטחת האשמות, קללות ואיכסה כללי - ורק אז, כשנרגעות הרוחות, מדברים. ככלל, האהבה שלנו לא היתה בספק, למרות הכעסים הללו. בשנה האחרונה, המריבות הלכו והידרדרו. הוא מובטל כבר שנה+, ונאלץ לעזור לאביו בחנות. למה נאלץ? כי הוא שונא אותו. הוריו גרושים, והבית בו הוא גדל היה כמעט חסר אהבה, וכלל אלימות מילולית רבה מצד האבא, שאיתו הבחור היה מעדיף בכלל לא להיות בקשר. ובכל זאת הוא עובד שם כדי שיהיה כסף בבית, כי עד כמה שהוא מנסה - עבודה אחרת אין כרגע. בכל מקרה, המריבות שלנו הגיעו למצב של אלימות פיזית. ז"א, היו פעמים שההתגרות מצידי היתה מעטה והיו ממש ריבים שבהם התנהגתי כמו משוגעת (אין לי דרך אחרת לתאר, בחיי)ובמהלך הריב הוא הרים עלי יד, עד כדי סימנים של ממש, כאילו הוא רב עם אחיו. זה התחיל תוך כדי ההכנות לחתונה, ובכל זאת התחתנו, תוך שהתחלנו טיפול זוגי. הוא מצידו בהתחלה הכחיש כל אחריות למעשיו והטיל את כולה עלי (בקטע של "את התחלת", גם כשזה לא היה ריב של ממש), אבל עם הזמן הוא הבין שההתנהגות שלו לא מקובלת, והלך יחד איתי לטיפול, אם כי המטפלת המליצה שכל אחד יטופל בנפרד. אחרי החתונה הפסקנו ללכת יחד, כי זה לא ממש עזר, והוא התחיל להפנים יותר ויותר שהוא צריך טיפול "של ממש". הוא התחיל כזה לא מזמן, אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות עם היחסים שלנו. להמשיך ולעבור איתו את כל הח** של הטיפול? לעזוב ולחפש התחלה חדשה? אני מודעת לעובדה שאני לא הבנאדם הכי תקשורתי בעולם, שיש לי בעיות משלי, אבל להגיע למצב של לריב עם הבנזוג שלך כאילו הייתם 2 אחים קטנים... לא יודעת. הרגשות שלי מאד מאד מבולבלים. יש לי עדיין רגשות אליו, אבל ההתאהבות בו פגה, ואני לא יודעת אם היא תחזור. דעתכם...
 

רונתי

New member
אם את כבר לא אוהבת אותו

אז מה בעצם את עושה שם? אם את זקוקה לקצת "אקשן" יש דרכים יותר טובות להשיג אותו. אין מצב שאת משגעת אותו וגורמת לו להרביץ לך את מנסה להקל עליו. מה שתחליטי אמי ממליצה לך בחום - לחכות עם עניין הילדים שנתיים שלוש כדי שלא תתחרטי ותערבי ילדים שיגרמו להכל להיות יותר קשה בהצלחה
 
פרדוכס המזוכיזים

כאשר טוענים כי - אדם האוהב כאבים נקרא מאזוכיסט, מיד עולה השאלה הרציונאלית הבאה- אם הכאב מעצם מהותו איננו דבר נעים, הרי מה שאוהב אותו מזוכיסט איננו כאב מנקודת ראותו כמו שמנקודת המביט בו. דומה שזהו מצבך- כל אשר תיארת כאן איננו אלא סבל אחד גדול אשר כל אחד אחר היה ממהר לנטוש ולחפש את הסביבה שבה לא יחוש עוד כאב, אך הישארותך בסביבה הזו כמו מעידה ש- מה שנראה לי כ-סבל, בעינייך איננו סבל כלל וכלל. הכיצד? רגע לפני נישואין הייתה אלימות פיסית ובכל זאת נכנסת אל "הביחד"? אין לי דבר אחר להוסיף זולת זאת- צאי, לכי והאיצי צעדייך, מן המקום הזה כי המקום שבו את נמצאת אינו מלבב. נשארת במקום? ולא משנה הסיבה העכשווית, יאמר עליך "דמך בראשך". אגב לא הייתי ממהר להישען רק על דבריך בקריאת הסביבה, אני מניח שמחציתה של תמונת המציאות נמצאת אצל בן זוגך, על כל פנים תגובתי היא לתחושותיך בלבד ולא למציאות סביבך.
 

סתוית2

New member
../images/Emo42.gifטיפוס1

בגלגלי האהבה שלכם מתחילת הקשר תקעתם שניכם מקל. ולמרות האלימות ליפני הנישואין ניכנסת לזה. אפילו עיפ טיפול ההצלחות באות מאוחר יותר וזה בתנאי ניכנסים לטיפול מרצון ולא מחובה. ניראה שאישך בא מבית עים דפוס התנהגות שראה שם ומיסם אותו אצלכם. תישאלי את עצמך? האים את רוצה לחיות עים אדם כזה כל חייך? האים היית רוצה להביא עים אדם זה ילדים? שיהיו החיקוי של אביהם? ותידעי. ילד מוכה הוא. גבר מכה,אבא מכה, ואז זה חוזר חיללה לעתיד הילדים . שבי עים עצמך ותחשבי מה את מצפה מהזוגיות שלך? והאים יש לך את זה? ליפני שתחליטי להביא דור חדש. מקווה שתחשבי נכון. בהצלחה
 

adam33

New member
אני היתי ..

מציע להפרד במקרה שכזה כאשר במשך שנים אין הוא לוקח אחריות על המילים שלו ועל האלימות שלו אל תאזיני לתחנונים שלו ולסיבות לכאורה שיצדיקו את מעשיו מדובר בטיפוס ילדותי שאינו חושב על הראש וזה לא עניין של תקופה זו או אחרת בדרך כלל איני מציע להפרד אבל כאשר מדובר בדפוסי התנהגות אלימים וכאשר בן הזוג חי איתם שנים אזיי אין לי אלא לומר לך להפרד ממנו ומהר .. המצב לא יהיה יותר טוב אלא רק יחמיר ושעה אחת קודם!!!
 

s h o o s h a

New member
אלימות

כל גילוי אלימות, אם פיזי ואם מילולי הוא אלימות ואין כל הצדקה בעולם לכאלו. שום הצדקה בעולם !!! בן זוגך הבין כי יש לו בעיה קשה, הבין שאם לא יטפל בבעיה היא רק תלך ותחמיר והוא עלול להפסיד אותך. אין הדבר אומר כי הטיפול אשר הוא החל "מחייב" אותך בשום אופן להישאר עמו. אלא שאני רואה כאן, בין השורות ובין המילים בעיה אחרת - בעיה של חוסר תקשורת משווע בין שניכם. אתם פשוט לא מסוגלים לנהל שיחה תרבותית לגבי מהות של בעיות, אינכם מסוגלים לשבת וללבן דברים וכל ויכוח הופך מיד ל"מלחמת עולם". שוב, גם אם את מתנהגת כמו משוגעת, עדין אין שום הצדקה להרמת יד או לנקיטת אלימות מכל סוג שהוא אלא שהתנהגות כזו שלך, מקורה במשהו (הנחה שלי) הרבה יותר עמוק, במצוקה שלך שבאה לידי ביטוי בהתפרצויות שלך. עושה רושם כי שניכם אנשים בעלי "פתיל קצר" ואצל כל אחד מכם זה מתבטא בסוג של אלימות (גם ההשתוללות שלך, ייתכן ואת גם נוהגת לשבור בדרך צלחת או שתיים, להתבטא באופן שאינו "ראוי" [לקלל] ועוד...). שוב - גם התנהגות כזו לא מצדיקה אלימות אלא שיש בהחלט מקום לבדוק, אצל שניכם, מהיכן נובע הצורך הזה לנקוט באלימות אחד כלפי השני. האם לא מדובר (השערה שלי) בניסיון להוכיח "מי לובש בבית את המכנסיים"? בד"כ הייתי אומרת לך לקום ולברוח. כי אלימות אינה הפיתרון ומי שנוקט בה בראשונה יעשה זאת גם בשניה. אולם, כאמור, לדעתי, כאן מדובר ב"משהו" אחר שביטויו באלימות, ששניכם מודעים לה ומנסים למנוע אותה ומנסים למנוע ממנה להיות חלק מחייכם המשותפים. הייתי ממליצה לך ולבן זוגך, בחום רב, לפנות ליועץ טיפולי, שניכם יחד וכל אחד בנפרד, אולי פסיכותראפיסט או פסיכולוג וזאת כדי לנבור עמוק פנימה וללמוד מהיכן נובע ה"קושי" הזה שלכם. שאם לא כן, ותחליטי להתגרש, ייתכן מאד והמצב יחזור על עצמו שכן את תישאי בך את אותו דפוס התנהגותי מבלי להבין עד כמה הוא פוגע, בראש וראשונה בך. מאחלת לכם הרבה בהצלחה וימים טובים ומאושרים
 

טיפוס1

New member
../images/Emo140.gif

תודה על ההתייחסות של כולכם. שושה, מה שכתבת נגע בי מאד. אני חושבת שיש הרבה בדברייך. אלו מחשבות שעוברות גם בי. עוד לפני שהתחיל את הטיפול דיברנו בעלי ואני רבות על כל מה שקורה בינינו, ובכל פעם הבנתי ממנו שהוא מגיב כפי שהוא מגיב כשהוא חש שאני "משפילה" אותו בהתנהגותי, ואם לומר את האמת, ההתנהגות שלי בזמן מריבות נובעת בדיוק מאותה ההרגשה, מוצדקת או לא אצל שנינו, שמנסים להשתלט עלי (אפילו סתם מתוך הערה ביקורתית שלו, שלא נאמרת בצורה גסה). בפעם האחרונה שזה קרה, הוא לא הגיב בצורה אלימה - אלא אני. פיסית. לכן גם אני הגעתי למסקנה שמשהו עמוק יותר קורה בשנינו, שמביא אותנו למצבים הנ"ל, ולמסקנה שגם אני רוצה להתחיל טיפול, לא משנה מה יקרה בינינו. רק רציתי לציין, שבזמן האחרון הדברים השתפרו, ושנינו מנסים להיות רגועים יותר ולהתחיל לדבר לפני שאנחנו נסחפים למריבות - וזה עובד. אם כי יש לי הרגשה שלהתגבר על כל מה שקרה בינינו לא יהיה פשוט, ולראיה "ההשתפכות" שלי כאן, שנבעה מרגשות שהציפו אותי באותו יום... שוב - תודה לכולכם על ההקשבה וההבנה.
 
למעלה