הסיפור שלי...
קצת ארוך... אני נשואה כבר כ- 4 חודשים ולא יודעת מה לעשות. הכרתי אותו לפני כמעט 4 שנים. ההתחלה היתה נהדרת. כשעברנו לגור יחד, גילינו שזה לא קל. בשנה הראשונה גרתי איתו "על חשבונו" כי לא עבדתי, ומאותה תקופה התחילו בינינו מריבות ממש מכוערות. ז"א, כאלו עם צרחות והתפרצויות שלי, כשכמעט כל מריבה כוללת את המילים "אז אני עפה", או מצידו "אז תעופי". אחרי כל מריבה היה פיוס גדול, שרק בו ממש דיברנו על מה שהפריע לנו, ובד"כ זה היה המעגל - מריבות נוראיות, כולל הטחת האשמות, קללות ואיכסה כללי - ורק אז, כשנרגעות הרוחות, מדברים. ככלל, האהבה שלנו לא היתה בספק, למרות הכעסים הללו. בשנה האחרונה, המריבות הלכו והידרדרו. הוא מובטל כבר שנה+, ונאלץ לעזור לאביו בחנות. למה נאלץ? כי הוא שונא אותו. הוריו גרושים, והבית בו הוא גדל היה כמעט חסר אהבה, וכלל אלימות מילולית רבה מצד האבא, שאיתו הבחור היה מעדיף בכלל לא להיות בקשר. ובכל זאת הוא עובד שם כדי שיהיה כסף בבית, כי עד כמה שהוא מנסה - עבודה אחרת אין כרגע. בכל מקרה, המריבות שלנו הגיעו למצב של אלימות פיזית. ז"א, היו פעמים שההתגרות מצידי היתה מעטה והיו ממש ריבים שבהם התנהגתי כמו משוגעת (אין לי דרך אחרת לתאר, בחיי)ובמהלך הריב הוא הרים עלי יד, עד כדי סימנים של ממש, כאילו הוא רב עם אחיו. זה התחיל תוך כדי ההכנות לחתונה, ובכל זאת התחתנו, תוך שהתחלנו טיפול זוגי. הוא מצידו בהתחלה הכחיש כל אחריות למעשיו והטיל את כולה עלי (בקטע של "את התחלת", גם כשזה לא היה ריב של ממש), אבל עם הזמן הוא הבין שההתנהגות שלו לא מקובלת, והלך יחד איתי לטיפול, אם כי המטפלת המליצה שכל אחד יטופל בנפרד. אחרי החתונה הפסקנו ללכת יחד, כי זה לא ממש עזר, והוא התחיל להפנים יותר ויותר שהוא צריך טיפול "של ממש". הוא התחיל כזה לא מזמן, אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות עם היחסים שלנו. להמשיך ולעבור איתו את כל הח** של הטיפול? לעזוב ולחפש התחלה חדשה? אני מודעת לעובדה שאני לא הבנאדם הכי תקשורתי בעולם, שיש לי בעיות משלי, אבל להגיע למצב של לריב עם הבנזוג שלך כאילו הייתם 2 אחים קטנים... לא יודעת. הרגשות שלי מאד מאד מבולבלים. יש לי עדיין רגשות אליו, אבל ההתאהבות בו פגה, ואני לא יודעת אם היא תחזור. דעתכם...
קצת ארוך... אני נשואה כבר כ- 4 חודשים ולא יודעת מה לעשות. הכרתי אותו לפני כמעט 4 שנים. ההתחלה היתה נהדרת. כשעברנו לגור יחד, גילינו שזה לא קל. בשנה הראשונה גרתי איתו "על חשבונו" כי לא עבדתי, ומאותה תקופה התחילו בינינו מריבות ממש מכוערות. ז"א, כאלו עם צרחות והתפרצויות שלי, כשכמעט כל מריבה כוללת את המילים "אז אני עפה", או מצידו "אז תעופי". אחרי כל מריבה היה פיוס גדול, שרק בו ממש דיברנו על מה שהפריע לנו, ובד"כ זה היה המעגל - מריבות נוראיות, כולל הטחת האשמות, קללות ואיכסה כללי - ורק אז, כשנרגעות הרוחות, מדברים. ככלל, האהבה שלנו לא היתה בספק, למרות הכעסים הללו. בשנה האחרונה, המריבות הלכו והידרדרו. הוא מובטל כבר שנה+, ונאלץ לעזור לאביו בחנות. למה נאלץ? כי הוא שונא אותו. הוריו גרושים, והבית בו הוא גדל היה כמעט חסר אהבה, וכלל אלימות מילולית רבה מצד האבא, שאיתו הבחור היה מעדיף בכלל לא להיות בקשר. ובכל זאת הוא עובד שם כדי שיהיה כסף בבית, כי עד כמה שהוא מנסה - עבודה אחרת אין כרגע. בכל מקרה, המריבות שלנו הגיעו למצב של אלימות פיזית. ז"א, היו פעמים שההתגרות מצידי היתה מעטה והיו ממש ריבים שבהם התנהגתי כמו משוגעת (אין לי דרך אחרת לתאר, בחיי)ובמהלך הריב הוא הרים עלי יד, עד כדי סימנים של ממש, כאילו הוא רב עם אחיו. זה התחיל תוך כדי ההכנות לחתונה, ובכל זאת התחתנו, תוך שהתחלנו טיפול זוגי. הוא מצידו בהתחלה הכחיש כל אחריות למעשיו והטיל את כולה עלי (בקטע של "את התחלת", גם כשזה לא היה ריב של ממש), אבל עם הזמן הוא הבין שההתנהגות שלו לא מקובלת, והלך יחד איתי לטיפול, אם כי המטפלת המליצה שכל אחד יטופל בנפרד. אחרי החתונה הפסקנו ללכת יחד, כי זה לא ממש עזר, והוא התחיל להפנים יותר ויותר שהוא צריך טיפול "של ממש". הוא התחיל כזה לא מזמן, אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות עם היחסים שלנו. להמשיך ולעבור איתו את כל הח** של הטיפול? לעזוב ולחפש התחלה חדשה? אני מודעת לעובדה שאני לא הבנאדם הכי תקשורתי בעולם, שיש לי בעיות משלי, אבל להגיע למצב של לריב עם הבנזוג שלך כאילו הייתם 2 אחים קטנים... לא יודעת. הרגשות שלי מאד מאד מבולבלים. יש לי עדיין רגשות אליו, אבל ההתאהבות בו פגה, ואני לא יודעת אם היא תחזור. דעתכם...
