הסיפור שלי
מאז שאני זוכר את עצמי קראו לי תמיד פרופסור מפוזר. בבית הספר היסודי הוגדרתי תמיד כ – "ילד נבון מאוד בעל פוטנציאל לא ממומש". כתב ידי הבלתי קרי לחלוטין היה עדות מרשיעה שאני אפילו לא מנסה. במשך שנים זו הייתה המנטרה שלי: אני לא מנסה מספיק. רק בסוף כיתה ג' הצלחתי ללמוד לקרוא ומאז במשך שנים קראתי ספר ביום. בכל שנות הלימוד שלי בחטיבת הביינים הייתי על פי ציוני תלמיד בינוני ומטה. י בכל ההקבצות הייתי בקבוצה ב'. במתמטיקה הייתי תחת איום תמידי לרדת להקבצה ג'. באנגלית שובצתי בהקבצה ג' ולאחר מחשבה שניה העבירו אותי להקבצה ב'. באנגלית דווקא הייתה לי הרגשה שאני יודע יותר מהציונים שלי. אי שם באפילה מאחורי העינים שלי הרגשתי שיש הרבה מילים באנגלית שאני יודע את הפירוש שלהם בעברית ולהפך. לא הייתי בטוח מאיפה אני יודע את כל המילים האלה, מן הסתם הם נאספו משנים של צפיה בטלויזיה בתוכניות ללא דיבוב. אבל לא יכולתי לאיית אותם ובמקרים רבים גם לא יכולתי להגות אותם כך שאיש לא האמין לי שאני יודע אנגלית. נקודת המפנה חלה כשהייתי בכתה ט' ביום שבת אחד ניסיתי להכין את שעורי הבית בפיסיקה. זה היה זמן שעברנו בכתה מנושאים כללים בפיסיקה לנושאים חישוביים. ידע כללי היה לי המון, ידע במתמטיקה בכלל לא. התרגיל עסק במעבר בין אנרגיות. לא היה לי מושג איך כולם מצליחים לחשב את הגובה שהכדור נפל מהאנרגיה הקינטית שלו. לאחר כ-3 שעות כבר הייתי עייף וכאב לי הראש ועדיין לא היה לי מושג איך פותרים את התרגיל כשלון נוסף נראה בלתי נמנע. ואז פתאום הבנתי שיש קשר בין שני חלקי המשוואה. בשני הצדדים, לא משני מה האותיות, התוצאה היא אותו מספר. זה היה הצעד הראשון שלי להבנה איך פותרים משוואה בנעלם אחד. זה היה המפתח. דרך המחשבה שפתחתי באותו בוקר שבת עזרה לי במשך שנים בכל מקצועות הלימוד. למען האמת זה לא הייתה דרך חדשה לגמרי, העקרון היה פשוט: אם אני אתעקש מספיק, אני אנסה מספיק אני בסוף יצליח – זוכרים את בית הספר היסודי? באנגלית היה סיפור דומה. הלכתי לספריה הערונית להחליף ספר, במשך זמן רב חפשתי ספר מד"ב בשם "מהנדסי הטבעת" הוא היה ספר מאוד מבוקש ואף פעם לא היה בספריה. כעמדתי בתור לספרנית עם ספר אחר שבחרתי לי ראיתי על עגלת ההחזרות את מהנדסי הטבעת בגירסתו האנגלית. ופתאום ידעתי שאם אני אקח את הספר הזה ו א נ ס ה מ ס פ י ק אני אוכל לקרוא אותו גם באנגלית. לקח לי כמעט חודש לקרוא את הספר. חלק גדול מהמילים ידעתי ואת מה שלא ידעתי יכולתי להשלים מההקשר של הסיפור או ממילון. זה היה הספר הרציני הראשון שקראתי באנגלית והראשון מני רבים. כשהגעתי לטכניון כבר היה לי פטור מלא מאנגלית. התיכון היה נסיקה אקדמית בשבילי. עכשיו שידעתי שזה ענין של זמן ושאין נושא שלא יתפצח אחרי מספיק זמן, לא כל המורים היו מוכנים לעשות את המאמץ ולקרא את הכתב הנוראי שלי. וכמעט אף פעם לא הגעתי לתוצאה סופית נכונה כי מתי שהוא בחישוב מינוס הפך לפלוס או שמספר אחד הלך לאיבוד. אבל קבלתי תמיד את מלא הציון על הדרך. התפיסה שאפשר להשיג הכל אם יש מספיק זמן התפרקה לחלוטין בזמן השנה הראשונה שלי בטכניון. שנת הלימודים הייתה עמוסה, הייתי צריך גם לעבוד לפרנסתי. את אף אחד לא עיניינה הדרך אלא אך ורק התוצאה הסופית. פתאום נבהלתי מאוד כל הטכניקות ששירתו אותי בנאמנות במשך יותר משש שנים קרסו. ולא היו לי אמצעים אחרים. למרות שאת החומר הנלמד הבנתי הייטב, לא הצלחתי להוכיח ידע זה באמצעים המקובלים (מבחנים, בחנים) התחלתי להכשל בקורסים. חלומי הגדול ללמוד בטכניון הפך לסיוט מתמשך. למזלי הרב לטכניון קשה להתקבל אבל לאחר שמתקבלים למוסד הזה בד"כ מסיימים את הלימודים. לקח לי לסיים את התואר כמעט 5 שנים בהשוואה ל 3 השנים שנדרשו. סיימתי את הטכניון בשן ובעין בציונים בינוניים. שלא אפשרו לי למשיך לתואר שני. רק בסיום השנה האחרונה כשאני מתוסכל ומיואש הציעה לי קרובת משפחה לגשת לאגודת ניצן לאבחון. אובחנתי כסובל מהפרעת קשב. אילו רציתי יכולתי לקבל הקלות רבות בתחום האקדמי, אבל בשלב הזה נשאר לי קורס אחד לסיום התואר, זו הייתה הפעם השלישית שחזרתי עליו. לא התחלתי לעבוד בתחום אותו למדתי בטכניון, בהחלטה מוצלחת עברתי קורס הסבה למתכנת ומאז אני עובד במקצוע הזה. המחשב מהווה לי משקל נגד לנטייה הטבעית שלי לטעויות טפשיות. אני מאוד טוב במקצוע הזה מתקדם מהר ומעורך מאוד על ידי עמיתי והממונים עלי. אבל בשנים האחרונות זה לא מספיק לי. לאחר שהתחתנתי ונולד בני, אני מרגיש מוכן להמשיך במסע האקדמי שלי לתואר שני. אני יודע בודאות שזה יכול להיות אחרת לגמרי. אני יודע שאם יבחנו את ידיעותי בדרך המתאימה לי יותר ישתנו ציוני בדרך המשקפת את רמתי האמיתית. שוב לא ימדדו המבחנים את היכולת שלי לכתוב בכתב ברור או יוכלתי להתרכז בחדר רועש, אלא האם אני מבין או לא מבין את החומר הנלמד. לאחרונה פניתי לטכניון בשאלה האם ניתן לשפר ציונים לאחר סיום התואר. התשובה הייתה שלילית. הדרך היחידה היא לעשות מחדש תואר ראשון. לפתרון כזה אין לי את המשאבים הכלכליים וגם את הזמן, אם אחזור על תאור ראשון מתי אסיים תואר שני? את השלושים כבר עברתי. הייתי רוצה מאוד לעשות תואר שני במדעי המחשב, העובדה שאין לי תואר בתחום זה מערימה קשיים על קידומי מבחניה מקצועית ואני נהנה מאוד מתחום זה. אם למשהו מהקוראים שנשארו עימי עד לפסקה זו יש רעיון. אשמח אם תשתפו אותי
מאז שאני זוכר את עצמי קראו לי תמיד פרופסור מפוזר. בבית הספר היסודי הוגדרתי תמיד כ – "ילד נבון מאוד בעל פוטנציאל לא ממומש". כתב ידי הבלתי קרי לחלוטין היה עדות מרשיעה שאני אפילו לא מנסה. במשך שנים זו הייתה המנטרה שלי: אני לא מנסה מספיק. רק בסוף כיתה ג' הצלחתי ללמוד לקרוא ומאז במשך שנים קראתי ספר ביום. בכל שנות הלימוד שלי בחטיבת הביינים הייתי על פי ציוני תלמיד בינוני ומטה. י בכל ההקבצות הייתי בקבוצה ב'. במתמטיקה הייתי תחת איום תמידי לרדת להקבצה ג'. באנגלית שובצתי בהקבצה ג' ולאחר מחשבה שניה העבירו אותי להקבצה ב'. באנגלית דווקא הייתה לי הרגשה שאני יודע יותר מהציונים שלי. אי שם באפילה מאחורי העינים שלי הרגשתי שיש הרבה מילים באנגלית שאני יודע את הפירוש שלהם בעברית ולהפך. לא הייתי בטוח מאיפה אני יודע את כל המילים האלה, מן הסתם הם נאספו משנים של צפיה בטלויזיה בתוכניות ללא דיבוב. אבל לא יכולתי לאיית אותם ובמקרים רבים גם לא יכולתי להגות אותם כך שאיש לא האמין לי שאני יודע אנגלית. נקודת המפנה חלה כשהייתי בכתה ט' ביום שבת אחד ניסיתי להכין את שעורי הבית בפיסיקה. זה היה זמן שעברנו בכתה מנושאים כללים בפיסיקה לנושאים חישוביים. ידע כללי היה לי המון, ידע במתמטיקה בכלל לא. התרגיל עסק במעבר בין אנרגיות. לא היה לי מושג איך כולם מצליחים לחשב את הגובה שהכדור נפל מהאנרגיה הקינטית שלו. לאחר כ-3 שעות כבר הייתי עייף וכאב לי הראש ועדיין לא היה לי מושג איך פותרים את התרגיל כשלון נוסף נראה בלתי נמנע. ואז פתאום הבנתי שיש קשר בין שני חלקי המשוואה. בשני הצדדים, לא משני מה האותיות, התוצאה היא אותו מספר. זה היה הצעד הראשון שלי להבנה איך פותרים משוואה בנעלם אחד. זה היה המפתח. דרך המחשבה שפתחתי באותו בוקר שבת עזרה לי במשך שנים בכל מקצועות הלימוד. למען האמת זה לא הייתה דרך חדשה לגמרי, העקרון היה פשוט: אם אני אתעקש מספיק, אני אנסה מספיק אני בסוף יצליח – זוכרים את בית הספר היסודי? באנגלית היה סיפור דומה. הלכתי לספריה הערונית להחליף ספר, במשך זמן רב חפשתי ספר מד"ב בשם "מהנדסי הטבעת" הוא היה ספר מאוד מבוקש ואף פעם לא היה בספריה. כעמדתי בתור לספרנית עם ספר אחר שבחרתי לי ראיתי על עגלת ההחזרות את מהנדסי הטבעת בגירסתו האנגלית. ופתאום ידעתי שאם אני אקח את הספר הזה ו א נ ס ה מ ס פ י ק אני אוכל לקרוא אותו גם באנגלית. לקח לי כמעט חודש לקרוא את הספר. חלק גדול מהמילים ידעתי ואת מה שלא ידעתי יכולתי להשלים מההקשר של הסיפור או ממילון. זה היה הספר הרציני הראשון שקראתי באנגלית והראשון מני רבים. כשהגעתי לטכניון כבר היה לי פטור מלא מאנגלית. התיכון היה נסיקה אקדמית בשבילי. עכשיו שידעתי שזה ענין של זמן ושאין נושא שלא יתפצח אחרי מספיק זמן, לא כל המורים היו מוכנים לעשות את המאמץ ולקרא את הכתב הנוראי שלי. וכמעט אף פעם לא הגעתי לתוצאה סופית נכונה כי מתי שהוא בחישוב מינוס הפך לפלוס או שמספר אחד הלך לאיבוד. אבל קבלתי תמיד את מלא הציון על הדרך. התפיסה שאפשר להשיג הכל אם יש מספיק זמן התפרקה לחלוטין בזמן השנה הראשונה שלי בטכניון. שנת הלימודים הייתה עמוסה, הייתי צריך גם לעבוד לפרנסתי. את אף אחד לא עיניינה הדרך אלא אך ורק התוצאה הסופית. פתאום נבהלתי מאוד כל הטכניקות ששירתו אותי בנאמנות במשך יותר משש שנים קרסו. ולא היו לי אמצעים אחרים. למרות שאת החומר הנלמד הבנתי הייטב, לא הצלחתי להוכיח ידע זה באמצעים המקובלים (מבחנים, בחנים) התחלתי להכשל בקורסים. חלומי הגדול ללמוד בטכניון הפך לסיוט מתמשך. למזלי הרב לטכניון קשה להתקבל אבל לאחר שמתקבלים למוסד הזה בד"כ מסיימים את הלימודים. לקח לי לסיים את התואר כמעט 5 שנים בהשוואה ל 3 השנים שנדרשו. סיימתי את הטכניון בשן ובעין בציונים בינוניים. שלא אפשרו לי למשיך לתואר שני. רק בסיום השנה האחרונה כשאני מתוסכל ומיואש הציעה לי קרובת משפחה לגשת לאגודת ניצן לאבחון. אובחנתי כסובל מהפרעת קשב. אילו רציתי יכולתי לקבל הקלות רבות בתחום האקדמי, אבל בשלב הזה נשאר לי קורס אחד לסיום התואר, זו הייתה הפעם השלישית שחזרתי עליו. לא התחלתי לעבוד בתחום אותו למדתי בטכניון, בהחלטה מוצלחת עברתי קורס הסבה למתכנת ומאז אני עובד במקצוע הזה. המחשב מהווה לי משקל נגד לנטייה הטבעית שלי לטעויות טפשיות. אני מאוד טוב במקצוע הזה מתקדם מהר ומעורך מאוד על ידי עמיתי והממונים עלי. אבל בשנים האחרונות זה לא מספיק לי. לאחר שהתחתנתי ונולד בני, אני מרגיש מוכן להמשיך במסע האקדמי שלי לתואר שני. אני יודע בודאות שזה יכול להיות אחרת לגמרי. אני יודע שאם יבחנו את ידיעותי בדרך המתאימה לי יותר ישתנו ציוני בדרך המשקפת את רמתי האמיתית. שוב לא ימדדו המבחנים את היכולת שלי לכתוב בכתב ברור או יוכלתי להתרכז בחדר רועש, אלא האם אני מבין או לא מבין את החומר הנלמד. לאחרונה פניתי לטכניון בשאלה האם ניתן לשפר ציונים לאחר סיום התואר. התשובה הייתה שלילית. הדרך היחידה היא לעשות מחדש תואר ראשון. לפתרון כזה אין לי את המשאבים הכלכליים וגם את הזמן, אם אחזור על תאור ראשון מתי אסיים תואר שני? את השלושים כבר עברתי. הייתי רוצה מאוד לעשות תואר שני במדעי המחשב, העובדה שאין לי תואר בתחום זה מערימה קשיים על קידומי מבחניה מקצועית ואני נהנה מאוד מתחום זה. אם למשהו מהקוראים שנשארו עימי עד לפסקה זו יש רעיון. אשמח אם תשתפו אותי
