רבקה אלישבע
New member
הסיפור שלי
שלום, זו פעם ראשונה שאני כותבת בפורום כלשהו. שאני מעיזה בכלל להוציא את המחשבות שלי לעולם כלשהו.
אני נשואה +4 לחוזר בתשובה, שמחמיר מאד בענייני צניעות ומשמעת. חזרתי בתשובה לפני כעשר שנים בערך, הכרנו והתחתנו. בהתחלה היה איש מקסים סבלני חייכן. עם השנים הפך להיות נוקשה, קפדן, ולא מוותר לי על שום דבר שבעיניו הוא חטא. עלי לסור למרותו כל עוד חפץ בכך. עלי ללבוש בגדים צנועים, שהוא בוחר אותם בעצמו, ולפעמים נדמה שהוא בוחר את הבגדים המכוערים ביותר, כך שאהיה מכוערת בעיני אחרים. אולי זה בגלל שאני מאד יפה ובעברי בעולם החילוני הייתי מאד נחשקת ומחוזרת. כך הוא הכיר אותי, פרובוקטיבית, סקסית. תמיד היתה לו חולשה לצוואר הארוך שלי, הוא היה קורא לו צוואר ברבור, והיה בעבר נוגס ומנשק אותו. כיום הוא דורש ממני לכסות את צווארי במטפחת מאחר והוא טוען שזהו איבר אינטימי ומיני. ואוי לי אם לא אמלא אחר הוראותיו. יום יום הוא מצליף בי בחגורה ( יש בארון חגורה מיוחדת רק עבורי, עבה ורחבה, כולי רעד כשהולך להביא אותה) כי תמיד מוצא משהו שלא לרוחו. פעם הבית לא מספיק נקי. פעם לא סיימתי את המטלות שלי, פעם איחרתי לחזור הביתה, אבל בעיקר כי אני לא צנועה מספיק לטעמו. אוי לי אם מבצבץ מעט שיער מהמטפחת, שכן דורש כיסוי ראש מלא, כולל האזניים. אוסר עלי להתאפר. לענוד תכשיטים. עלי להיות יפה אך ורק כשאני איתו.
הוא אומר שההורים שלי לא חינכו אותי (בז לחינוך החילוני) ואומר שזה התפקיד שלו לחנך אותי "לאישך תשוקתך והוא ימשול בך" ושככה מחנכים. עם החגורה. אני מקבלת את זה למרות שרוב הזמן אני לא מסוגלת לשבת מכאבים.
זה אולי משונה אבל האמת היא שהתרגלתי לזה. גם החברות שלי מקבלות מכות בחגורה מהבעלים. ככה זה אצלינו, זה מקובל כאן. אף אחת לא מתלוננת נגד זה וגם אני לא מתמרדת כי אני מבינה שהוא מחמיר משום שבא מעולם שבו צריך להוכיח כל הזמן כמה אתה דתי ולהתעלות על עצמך, נפשית פיזית ורוחנית.
הבעיה היא שאני כבר לא מרגישה נוח בעולם הזה. אני אוהבת אותו ויודעת שהוא אוהב אותי למרות המכות. אני פשוט לא יודעת אם המקום הזה מתאים לי יותר, מרגיש לי שאיבדתי את עצמי. לא רואה שום יופי פנימי (בטח לא חיצוני), לא רואה שום משמעות חבויה. פעם קראו לי בשם אחר, הייתי צריכה לשנות אותו. מרגישה שאין לי זהות. לא יודעת מי נמצא בפורום הזה... רק יודעת שקשה לי ומוזר לי עם עצמי. לא אעזוב לעולם את הילדים שלי והוא לא יתן לי לעזוב אותו.
אשמח לקרוא סיפורים דומים של נשים שעוברות את אותו הדבר.
שלום, זו פעם ראשונה שאני כותבת בפורום כלשהו. שאני מעיזה בכלל להוציא את המחשבות שלי לעולם כלשהו.
אני נשואה +4 לחוזר בתשובה, שמחמיר מאד בענייני צניעות ומשמעת. חזרתי בתשובה לפני כעשר שנים בערך, הכרנו והתחתנו. בהתחלה היה איש מקסים סבלני חייכן. עם השנים הפך להיות נוקשה, קפדן, ולא מוותר לי על שום דבר שבעיניו הוא חטא. עלי לסור למרותו כל עוד חפץ בכך. עלי ללבוש בגדים צנועים, שהוא בוחר אותם בעצמו, ולפעמים נדמה שהוא בוחר את הבגדים המכוערים ביותר, כך שאהיה מכוערת בעיני אחרים. אולי זה בגלל שאני מאד יפה ובעברי בעולם החילוני הייתי מאד נחשקת ומחוזרת. כך הוא הכיר אותי, פרובוקטיבית, סקסית. תמיד היתה לו חולשה לצוואר הארוך שלי, הוא היה קורא לו צוואר ברבור, והיה בעבר נוגס ומנשק אותו. כיום הוא דורש ממני לכסות את צווארי במטפחת מאחר והוא טוען שזהו איבר אינטימי ומיני. ואוי לי אם לא אמלא אחר הוראותיו. יום יום הוא מצליף בי בחגורה ( יש בארון חגורה מיוחדת רק עבורי, עבה ורחבה, כולי רעד כשהולך להביא אותה) כי תמיד מוצא משהו שלא לרוחו. פעם הבית לא מספיק נקי. פעם לא סיימתי את המטלות שלי, פעם איחרתי לחזור הביתה, אבל בעיקר כי אני לא צנועה מספיק לטעמו. אוי לי אם מבצבץ מעט שיער מהמטפחת, שכן דורש כיסוי ראש מלא, כולל האזניים. אוסר עלי להתאפר. לענוד תכשיטים. עלי להיות יפה אך ורק כשאני איתו.
הוא אומר שההורים שלי לא חינכו אותי (בז לחינוך החילוני) ואומר שזה התפקיד שלו לחנך אותי "לאישך תשוקתך והוא ימשול בך" ושככה מחנכים. עם החגורה. אני מקבלת את זה למרות שרוב הזמן אני לא מסוגלת לשבת מכאבים.
זה אולי משונה אבל האמת היא שהתרגלתי לזה. גם החברות שלי מקבלות מכות בחגורה מהבעלים. ככה זה אצלינו, זה מקובל כאן. אף אחת לא מתלוננת נגד זה וגם אני לא מתמרדת כי אני מבינה שהוא מחמיר משום שבא מעולם שבו צריך להוכיח כל הזמן כמה אתה דתי ולהתעלות על עצמך, נפשית פיזית ורוחנית.
הבעיה היא שאני כבר לא מרגישה נוח בעולם הזה. אני אוהבת אותו ויודעת שהוא אוהב אותי למרות המכות. אני פשוט לא יודעת אם המקום הזה מתאים לי יותר, מרגיש לי שאיבדתי את עצמי. לא רואה שום יופי פנימי (בטח לא חיצוני), לא רואה שום משמעות חבויה. פעם קראו לי בשם אחר, הייתי צריכה לשנות אותו. מרגישה שאין לי זהות. לא יודעת מי נמצא בפורום הזה... רק יודעת שקשה לי ומוזר לי עם עצמי. לא אעזוב לעולם את הילדים שלי והוא לא יתן לי לעזוב אותו.
אשמח לקרוא סיפורים דומים של נשים שעוברות את אותו הדבר.