הסיפור שלי
- לא לעמוד הראשי בבקשה -
הסיפור שלנו, שלי, הוא סיפור לא ייאמן. התסריטאי הכי שרוט ויצירתי לא היה מצליח לכתוב סיפור כזה. סיפור של סטטיסטיקות מטורפות. סיפור של אובדן התמימות, של שינוי בסיסי בחיינו.
עד לפני שנה היינו זוג הורים, בריאים, יפים, חזקים, מחוסנים, עם שני בנים מקסימים, שנולדו בהריונות שנכנסנו אליהם בקלות אבסורדית, הריונות בריאים שנמשכו 41 שבועות מלאים והסתיימו בלידות רגילות, כואבות, נפלאות, של ילדים בריאים שנולדו 3.5 קילו ועשו אותנו לאנשים הכי שמחים בעולם, הכי גאים, הכי תמימים.
כהמשך ישיר לכל התוכניות שרקמנו עד כה וכולן התגשמו בדיוק מופתי, החלטנו שהגיע הזמן לצרף אח או אחות למשפחה המושלמת שלנו.
חודש עבר והמחזור לא מגיע. בדיקת בטא ביום האיחור: 2000. 2000????? לא הגיוני! 2000 זה שבוע איחור. לפחות.
ואז חילחלה ההכרה. יש שם יותר מאחד. נכון? לא יכול להיות! למה לא יכול להיות? כי לשתי האחיות שלי יש תאומים. מישהו שמע על 3 אחיות שלשלושתן יש תאומים? זה סיפור ל"לאישה", לדף האחורי בידיעות אחרונות. הכותרת הלעוסה: "במזל תאומים". תמונה של שלושתנו - כל אחת עם זוג התאומים שלה.
בדיקת דופק בשבוע 8. אני כבר מכירה את ההבהוב הזה על המסך. הפעם הוא כפול! "ותגידו תודה לשק השלישי שהחליט להיפרד בעצמו" אמר הרופא. הריון ספונטני של שלושה שקים. מי שמע על סיפור כזה??
אלוהים ישמור! ההכרה, המחשבות הקשות של הלוגיסטיקה. איך ניסתדר? אפילו מחשבות קשות יותר עברו בראש. ניפנפתי אותן. הכל בסדר! אנחנו נסתדר! כי אנחנו חזקים ובריאים ושום דבר רע לא יכול לקרות לנו.
השליש הראשון עבר בעצלתיים עם תחושה קשה של חולי. קמה בבוקר מקיאה, מצחצחת שיניים מקיאה, הולכת לעבודה מקיאה. בחילה בחילה בחילה. אני כבר לא זוכרת איך נושמים רגיל, בלי ההתכווצות של הבטן, של המעיים. להכל יש ריח. הכל מריח מגעיל ומריץ אותי לשירותים פעם אחר פעם, עד שהגרון כבר כואב.
- לא לעמוד הראשי בבקשה -
הסיפור שלנו, שלי, הוא סיפור לא ייאמן. התסריטאי הכי שרוט ויצירתי לא היה מצליח לכתוב סיפור כזה. סיפור של סטטיסטיקות מטורפות. סיפור של אובדן התמימות, של שינוי בסיסי בחיינו.
עד לפני שנה היינו זוג הורים, בריאים, יפים, חזקים, מחוסנים, עם שני בנים מקסימים, שנולדו בהריונות שנכנסנו אליהם בקלות אבסורדית, הריונות בריאים שנמשכו 41 שבועות מלאים והסתיימו בלידות רגילות, כואבות, נפלאות, של ילדים בריאים שנולדו 3.5 קילו ועשו אותנו לאנשים הכי שמחים בעולם, הכי גאים, הכי תמימים.
כהמשך ישיר לכל התוכניות שרקמנו עד כה וכולן התגשמו בדיוק מופתי, החלטנו שהגיע הזמן לצרף אח או אחות למשפחה המושלמת שלנו.
חודש עבר והמחזור לא מגיע. בדיקת בטא ביום האיחור: 2000. 2000????? לא הגיוני! 2000 זה שבוע איחור. לפחות.
ואז חילחלה ההכרה. יש שם יותר מאחד. נכון? לא יכול להיות! למה לא יכול להיות? כי לשתי האחיות שלי יש תאומים. מישהו שמע על 3 אחיות שלשלושתן יש תאומים? זה סיפור ל"לאישה", לדף האחורי בידיעות אחרונות. הכותרת הלעוסה: "במזל תאומים". תמונה של שלושתנו - כל אחת עם זוג התאומים שלה.
בדיקת דופק בשבוע 8. אני כבר מכירה את ההבהוב הזה על המסך. הפעם הוא כפול! "ותגידו תודה לשק השלישי שהחליט להיפרד בעצמו" אמר הרופא. הריון ספונטני של שלושה שקים. מי שמע על סיפור כזה??
אלוהים ישמור! ההכרה, המחשבות הקשות של הלוגיסטיקה. איך ניסתדר? אפילו מחשבות קשות יותר עברו בראש. ניפנפתי אותן. הכל בסדר! אנחנו נסתדר! כי אנחנו חזקים ובריאים ושום דבר רע לא יכול לקרות לנו.
השליש הראשון עבר בעצלתיים עם תחושה קשה של חולי. קמה בבוקר מקיאה, מצחצחת שיניים מקיאה, הולכת לעבודה מקיאה. בחילה בחילה בחילה. אני כבר לא זוכרת איך נושמים רגיל, בלי ההתכווצות של הבטן, של המעיים. להכל יש ריח. הכל מריח מגעיל ומריץ אותי לשירותים פעם אחר פעם, עד שהגרון כבר כואב.
