הסיפור שלי:

הסיפור שלי:

כשהייתי בת 24, אחותי הכריחה את אבא שלי לצאת מהארון. באותה התקופה הוא לא גר בארץ וחי חיים גלויים בחו"ל. רק אנחנו- ילדיו לא ידענו. כשנודע לי שהוא הומוסקסואל קרו שני דברים: בבת אחת חיי התבהרו. כל כך הרבה דברים קיבלו משמעות אחרת והובנו בצורה אחרת לאור המציאות החדשה. ומהצד השני- כעס מאוד גדול. תחושת בגידה וחוסר אמון. כיצד זה, אדם שאני חושבת שאני מכירה 24 שנה שיקר לי כל חייו (באותו הרגע לא כל כך עניין אותי שהוא שיקר גם לעצמו...). חיפשתי תמיכה. התקשרתי לאגודת ההומו-לסביים ולא מצאתי מענה. רציתי מישהו לדבר איתו שנמצא איפה שאני נמצאת ולא מצאתי מענה. השארתי את הדברים בתוך המשפחה והתמודדתי לבד. גילדיתי שיש אספקטים שונים בעובדה שאבא שלי הוא הומוסקסואל: 1. זה ממש לא מפריע לי- המוטו שלי בחיים תמיד היה שאדם צריך לעשות את מה שטוב לו. 2. למי לספר, איך לספר ומתי לספר. מצאתי שאז, וגם היום, כל פעם שאני מספרת למישהו זה מלווה בהמון התלבטויות פנימיות וקונפליקטים. 3. זה עדיין "סוד" עבורי, ולראייה, אני מופיעה כאן בניק שלי ולא בשם שלי. אז אבא שלי יצא מהארון, התהליך שלו לא היה פשוט. מסתבר שאני עוד לא ממש יצאתי ואני כאן כדי להקים ולהכיר קבוצת תמיכה. היום אני בת כמעט 32, אמא לשני ילדים, אבל הפורום הזה מיועד לכל הגילאים שרוצים לדעת שהם לא לבד.
 

TheVillageIdiot

New member
את האמת

התגובה הראשונה שלי כשגיליתי הייתה לצחוק. צחקתי כמו משוגעת.
 
סיפור מרגש

שלום , החיים לא פשוטים ולא קל לחוות את הכל לבד. לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו לבד,,, לבד כל אחד לחוד בלב אוקיאנוס אינ-סופי. אבל לא רואים אחד את השניה כי יש מסך דק שמסתיר, וכשהמסך נופל אז רואים שלכולנו יש אותו סיפור דומה אך הפחד להיחסף משאיר אותם לבד וכל אחד לבד. אני עוברת שינוי מין מגבר לאשה- באמצע שינוי. אני אבא לשתי ילדים וגרושה מאשתי המון שנים. אף פעם לא חשבתי שאני אגיע לרגע שאני ארצה לעבור למין האחר כי גדלתי בחברה נטו הטרוסקסואל על ערכים אחרים וחוקים אחרים ותפיסת חיים אחרת וזה הקשה עלי כל השנים לעשות את השינוי . קודם עברתי משבר מסוג אחר לגמרי, כלומר בבית חולים שיכנעו אותי שהחיים שלי עומדים להיגמר אם אני אעזוב את האשפוז ואצא על אחריות שלי,,, ובשער היציאה חשבתי לעצמי כי במלא החיים נגמרים ואם כולם ידעו שאני אשה ולא גבר אז כבר לא משנה וחשבתי שזה הזמן ועוד לפני שיגמרו החיים אני חייבת לפחות להתחיל בטיפול הורמונאלי ושיהיה מה שיהיה . החיים עדיין לא נגמרו ,,, אני ממשיכה במעבר מין . הילדים בחול ועדיין לא יודעים . והבריאות לא כל כך משתפרת והעיקר שהתחלתי בדבר שאסור לחשוב עליו לפי הערכים שגדלתי עליהם, אבל שיניתי גישה לכל התפיסה שלי קלפי החיים ואני כבר נמצאת במקום יותר טוב שאני מקבלת את עצמי ולא את הערכים הקפויים . פשוט תחשבי שכל בית שני יש נטיה מינית אחרת או זהות מיגדרית אחרת . את לא לבד. תודה על ההקשבה מיטל
 
למעלה