הסיפור שלי
לפי מה שקראתי עד כה,רובכם הורים לילדים פגועי נפש. הסיפור שלי הוא מעט שונה,אני בת לאמא שנכון לעכשיו,מאושפזת בבי"ח פסיכיאטרי בשרון ועתידה לעבור להוסטל בחודשים הקרובים. אני חייבת לציין שבניגוד לסיפורי חברי הפורום שקראתי,מידת המעורבות שלי בנושא עד כה שאפה לאפס (בין השאר בשל גילי הצעיר). הוריי התגרשו כשהייתי בת שנתיים ועם אמי גרתי עד גיל חמש ואז עברנו אני ואחי לגור עם אבי ואשתו.מצבה של אמי התדרדר עםהזמן וכשהייתי בגיל 9 אושפזה לראשונה בבי"ח פסיכיאטרי.לאחר תקופה ארוכה בה הוכיחה שלא יכולה לתפקד ולהסתדר בכל הנוגע לנושאים כספיים בכוחות עצמה,מונה לה אפוטרופוס. ב-12 שנים האחרונות היא יצאה ונכנסה לבי"ח ומזה שנה וחצי שהיא מאושפזת.אני ואחי מבקרים אותה כל שבועיים עם סבתא שלי עם האוטו של אבי ובזה מסתיימת המעורבות שלנו בנושא הזה. מצד אחד,הקשר איתה אף פעם לא היה הדוק בעקבות העובדה שבגיל קטן עברנו לגור עם אבי ואשתו (לה אני קוראת אמא ד"א) והעובדה שהקשר איתה היה מבוסס על ביקורים שבועיים.מאידך,היא תמיד השתדלה מאוד לארח אותנו בצורה הכי טובה שאפשר כשעוד הייתה יכולה (ארוחות,פינוקים ובילויים) ותמיד קיוותה שיום אחד נחזור לגור אצלה. בשנים האחרונות נוספה עוד תופעה למחלה-היא בטוחה שאני ואחי מתחזים לילדים שלה. חשוב לי לציין שהיא בן אדם עם אופי כובש ולא משנה עד כמה מצבה רע, היא תמיד מצליחה להקסים את כל הסובבים אותה.היא ממש לא דומה לכל שאר החולים שראיתי בביקוריי בביה"ח הפסיכיאטרי והיא מודעת לזה טוב מאוד,שכן היא דואגת להבדיל עצמה מהם בכל הזדמנות. משיחות עם הפסיכולוגית בביה"ח נודע לי שהם פועלים לקידום נושא ההוסטל (הוסטל מתוגבר הוא זה שמתאים למצבה) והיא תתחיל לבקר בכמה כאלה בקרוב. ניסיתי לבדוק באינטרנט על כמה והבנתי שזה סידור די טוב ואפילו יש אפשרות למסגרת של עבודה. יצא קצת ארוך אבל בכל אופן הייתי שמחה לשמוע תגובות לכל נושא ההוסטלים בכלל והמתוגברים בפרט ואני ממש שמחה שנתקלתי בפורום הזה. שבת שלום לכולם
לפי מה שקראתי עד כה,רובכם הורים לילדים פגועי נפש. הסיפור שלי הוא מעט שונה,אני בת לאמא שנכון לעכשיו,מאושפזת בבי"ח פסיכיאטרי בשרון ועתידה לעבור להוסטל בחודשים הקרובים. אני חייבת לציין שבניגוד לסיפורי חברי הפורום שקראתי,מידת המעורבות שלי בנושא עד כה שאפה לאפס (בין השאר בשל גילי הצעיר). הוריי התגרשו כשהייתי בת שנתיים ועם אמי גרתי עד גיל חמש ואז עברנו אני ואחי לגור עם אבי ואשתו.מצבה של אמי התדרדר עםהזמן וכשהייתי בגיל 9 אושפזה לראשונה בבי"ח פסיכיאטרי.לאחר תקופה ארוכה בה הוכיחה שלא יכולה לתפקד ולהסתדר בכל הנוגע לנושאים כספיים בכוחות עצמה,מונה לה אפוטרופוס. ב-12 שנים האחרונות היא יצאה ונכנסה לבי"ח ומזה שנה וחצי שהיא מאושפזת.אני ואחי מבקרים אותה כל שבועיים עם סבתא שלי עם האוטו של אבי ובזה מסתיימת המעורבות שלנו בנושא הזה. מצד אחד,הקשר איתה אף פעם לא היה הדוק בעקבות העובדה שבגיל קטן עברנו לגור עם אבי ואשתו (לה אני קוראת אמא ד"א) והעובדה שהקשר איתה היה מבוסס על ביקורים שבועיים.מאידך,היא תמיד השתדלה מאוד לארח אותנו בצורה הכי טובה שאפשר כשעוד הייתה יכולה (ארוחות,פינוקים ובילויים) ותמיד קיוותה שיום אחד נחזור לגור אצלה. בשנים האחרונות נוספה עוד תופעה למחלה-היא בטוחה שאני ואחי מתחזים לילדים שלה. חשוב לי לציין שהיא בן אדם עם אופי כובש ולא משנה עד כמה מצבה רע, היא תמיד מצליחה להקסים את כל הסובבים אותה.היא ממש לא דומה לכל שאר החולים שראיתי בביקוריי בביה"ח הפסיכיאטרי והיא מודעת לזה טוב מאוד,שכן היא דואגת להבדיל עצמה מהם בכל הזדמנות. משיחות עם הפסיכולוגית בביה"ח נודע לי שהם פועלים לקידום נושא ההוסטל (הוסטל מתוגבר הוא זה שמתאים למצבה) והיא תתחיל לבקר בכמה כאלה בקרוב. ניסיתי לבדוק באינטרנט על כמה והבנתי שזה סידור די טוב ואפילו יש אפשרות למסגרת של עבודה. יצא קצת ארוך אבל בכל אופן הייתי שמחה לשמוע תגובות לכל נושא ההוסטלים בכלל והמתוגברים בפרט ואני ממש שמחה שנתקלתי בפורום הזה. שבת שלום לכולם