הסיפור שלי. קצת ארוך.....
אני קוראת סמויה פה, ורציתי לשתף אותכם בסיפור שלי.אני וחברי ביחד כבר כמעט 3 שנים, 3 שנים מדהימות ומצוינות לשנינו. שנינו בשנות ה20 המוקדמות לחיינו והיינו ממש הזוג מהאגדות. טיילנו יחד בחו"ל מספר פעמים לתקופות לא קצרות, ונהנו מאוד.חברי טס לחו"ל לפני כשלושה חודשים לחו"ל, לטיול ארוך, בלעדי. ההחלטה לטוס לבד נבעה גם מהעובדה שהוא רוצה לטייל עם עצמו ועם חבריו, ושנינו היינו ביחד בחו"ל מספר פעמים, וגם מהעובדה שבזמנו לא יכולתי להצטרף, והוחלט שאני אצטרף אליו לאחר כ4 חודשים. לאחר שיחות רבות והרבה בכי, בעיקר מצידי, על הנסיעה, החלטנו שנשארים ביחד, אבל הוא לא יכול היה להבטיח לי בוודאות שהוא ישאר נאמן ולא יהיה עם בחורות אחרות במשך הטיול, כאשר הכוונה היא לסטוצים בלבד. כמובן שאותו הכלל חל גם עלי. אני בלעתי את הצפרדע, כי לא רציתי להגביל אותו, והאמנתי שהוא לא יעשה שום דבר, ובכל מקרה הבהרתי לו שהוא לוקח סיכון מסוים בקשר כאשר הוא נוסע. הוחלט שיהיה מה שיהיה, שאנחנו מאוד אוהבים, וכשנגיע לגשר נעבור אותו. בהתחלה כמובן, שהיו געגועים עזים, קיבלתי מיילים ושיחות טלפון מרגשות מאוד על כך שאני חסרה מאוד וכו'. הייתי מלאת ביטחון שהכל יהיה בסדר. עם הזמן הגעגועים, שלו ושלי, פחתו באופן טבעי, אך הוא אמר לי שהוא בינתיים לא היה עם אף בחורה אחרת, והוא לא חושב שהוא מסוגל בכלל. עכשיו אני כבר מתחילה לתכנן איך אני מצטרפת אליו, ואני מאוד נרגשת, והוא משום מה פחות. הוא אומר שהוא שמח שאני מגיעה, אבל אני מרגישה שהוא לא ממש מצפה לזה, ואפילו לפעמים מקבלת את התחושה שאני כופה את זה עליו. הוא כמובן מכחיש שזה ככה. הוא פשוט טוען שהוא באווירה שונה משלי, וקשה לו לחשוב על דברים כאלה, אבל הוא בטוח ש"יהיה בסדר". "יהיה בסדר" זה לא התחושה שאיתה בא לי להגיע לשם, ואני מתחילה לחשוב על לוותר על הנסיעה... מעבר לזה, משום מה יש לי את התחושה שהוא היה עם בחורה אחרת, סתם תחושה, ולא משהו מבוסס... זה גורם לירידת מתח עצומה, ואני מתלבטת ביני לבין עצמי. הלוואי והוא היה יותר נרגש לקראת בואי, והיה מפיג לי את כל החששות. מה אתם אומרים? מישהו היה במצב דומה? כדאי לי לנסוע למרות הכל ולא לוותר על האהבה שלנו, כי אם אני לא אסע, אני מאמינה שיהיה לנו קשה לשקם את הקשר כשהוא יחזור, כי יעבור זמן רב, מצד שני, אנחנו אוהבים מאוד מאוד, ואולי לא כדאי לוותר כל כך מהר?
אני קוראת סמויה פה, ורציתי לשתף אותכם בסיפור שלי.אני וחברי ביחד כבר כמעט 3 שנים, 3 שנים מדהימות ומצוינות לשנינו. שנינו בשנות ה20 המוקדמות לחיינו והיינו ממש הזוג מהאגדות. טיילנו יחד בחו"ל מספר פעמים לתקופות לא קצרות, ונהנו מאוד.חברי טס לחו"ל לפני כשלושה חודשים לחו"ל, לטיול ארוך, בלעדי. ההחלטה לטוס לבד נבעה גם מהעובדה שהוא רוצה לטייל עם עצמו ועם חבריו, ושנינו היינו ביחד בחו"ל מספר פעמים, וגם מהעובדה שבזמנו לא יכולתי להצטרף, והוחלט שאני אצטרף אליו לאחר כ4 חודשים. לאחר שיחות רבות והרבה בכי, בעיקר מצידי, על הנסיעה, החלטנו שנשארים ביחד, אבל הוא לא יכול היה להבטיח לי בוודאות שהוא ישאר נאמן ולא יהיה עם בחורות אחרות במשך הטיול, כאשר הכוונה היא לסטוצים בלבד. כמובן שאותו הכלל חל גם עלי. אני בלעתי את הצפרדע, כי לא רציתי להגביל אותו, והאמנתי שהוא לא יעשה שום דבר, ובכל מקרה הבהרתי לו שהוא לוקח סיכון מסוים בקשר כאשר הוא נוסע. הוחלט שיהיה מה שיהיה, שאנחנו מאוד אוהבים, וכשנגיע לגשר נעבור אותו. בהתחלה כמובן, שהיו געגועים עזים, קיבלתי מיילים ושיחות טלפון מרגשות מאוד על כך שאני חסרה מאוד וכו'. הייתי מלאת ביטחון שהכל יהיה בסדר. עם הזמן הגעגועים, שלו ושלי, פחתו באופן טבעי, אך הוא אמר לי שהוא בינתיים לא היה עם אף בחורה אחרת, והוא לא חושב שהוא מסוגל בכלל. עכשיו אני כבר מתחילה לתכנן איך אני מצטרפת אליו, ואני מאוד נרגשת, והוא משום מה פחות. הוא אומר שהוא שמח שאני מגיעה, אבל אני מרגישה שהוא לא ממש מצפה לזה, ואפילו לפעמים מקבלת את התחושה שאני כופה את זה עליו. הוא כמובן מכחיש שזה ככה. הוא פשוט טוען שהוא באווירה שונה משלי, וקשה לו לחשוב על דברים כאלה, אבל הוא בטוח ש"יהיה בסדר". "יהיה בסדר" זה לא התחושה שאיתה בא לי להגיע לשם, ואני מתחילה לחשוב על לוותר על הנסיעה... מעבר לזה, משום מה יש לי את התחושה שהוא היה עם בחורה אחרת, סתם תחושה, ולא משהו מבוסס... זה גורם לירידת מתח עצומה, ואני מתלבטת ביני לבין עצמי. הלוואי והוא היה יותר נרגש לקראת בואי, והיה מפיג לי את כל החששות. מה אתם אומרים? מישהו היה במצב דומה? כדאי לי לנסוע למרות הכל ולא לוותר על האהבה שלנו, כי אם אני לא אסע, אני מאמינה שיהיה לנו קשה לשקם את הקשר כשהוא יחזור, כי יעבור זמן רב, מצד שני, אנחנו אוהבים מאוד מאוד, ואולי לא כדאי לוותר כל כך מהר?
