מאי הקטנה 27
New member
הסיפור שלי- עזרה
אני ובעלי יחד כבר 8 וחצי שנים, הוא היה הבחור הראשון שהייתי איתו, הבחור הראשון ששכבתי איתו, הבחור הראשון שאהב אותי. לפני כחמישה חודשים התחלנו לדבר על ילדים אחרי שנתיים של נישואין ופתאום משהו בתוכי נורא נבהל, משהו הרגיש לא נכון, קשה לי לשים על זה את האצבע אבל הרגשתי פתאום שאני לא בטוחה שאני אוהבת את בעלי, בעבודה הכרתי בחור ואחרי תקופה מסויימת של חיזור מצידו שמאוד נעם לי, הייתי איתו ובגדתי בבעלי. אין לי שום כוונה להיות עם הבחור הזה, ברור לי שהוא לא בשבילי ומראש לא רציתי אותו, פשוט אהבתי ואת הערצה שלו אלי ואת התחושה שהייתה לי איתו. בעלי גילה מה שהיה אבל הצלחתי לשכנע אותו שלא היינו יחד פיזית ובכל זאת הוא מרגיש (ובצדק) נבגד, מושפל וכועס. בהתחלה אמר שהוא רוצה בכל זאת שנשאר ביחד ונלך לטיפול זוגי אבל בעקבות ויכוח נוסף (ושטותי) שהיה לנו הוא החליט שהוא רוצה לעזוב את הבית ובמקביל בכל זאת ללכת לטיפול לראות אם יש מה להחיות בינינו למרות שהוא בספק אם מישהו יכול לעזור לנו. יש בינינו משבר אמון מאוד קשה וקרוב לחודש שאני לא מפסיקה לבכות, לא בטוחה מה אני מרגישה האם אני רוצה בכלל את בעלי שהוא באמת באמת בחור זהב שמתנהג אלי כמו מלכה, או שאני רוצה החוצה, לרגע אני חושבת ככה ולרגע אחרת ומפחדת שהפחד יכתיב את הבחירה שלי ולא הרצון האמיתי שלי. אני שואלת את עצמי אך זה שנותנים לי הכל ואני לא רוצה את כל הטוב שנותנים לי? לאורך השנים מדי פעם הייתה תוקפת אותי המחשבה שזה לא זה אבל בגלל החרדה ובגלל הפחד לעזוב ולהרוס את כל מה שבנינו יחד השתקתי את הקולות והמשכתי בתלם שהחיים ניתבו, לא עצרתי לחשוב האם אני רוצה משהו אחר כי זה עורר בי יותר מיד חרדה. זה כל כך מכאיב לראות את הכאב שהוא סובל, את הפגיעה שלו מימני את והניכור. מצד אחד אני רוצה לקחת את הכאב מימנו ולהפסיק את הסרט הרע שאני חיה בו בחודשיים ההאחרונים ומצד שני אני לא יכולה יותר לשקר לעצמי ולומר שהכל יהיה בסדר, כי משהו לא בסדר וקשה לי לומר בדיוק מה. כל כולי מפוחדת לעשות טעות, לפגוע, להרוס, ואחר כך להישאר לבד, ללא אהבה של הבחור שלי, כואב לי לוותר על העבר המשותף לטובת עתיד לא ידוע. השבוע אנחנו עתידים ללכת לטיפול זוגי ואני כולי מפוחדת, לא יודעת אם יש טעם הרי אני בכלל לא יודעת אם אני רוצה שזה יעבוד או יעזור. אולי מישהו מכם יכול לעזור לי, לכתוב לי מניסיונו, מה עלי לעשות, כיצד להתמודד עם כל הכאב הזה כי אני מאוד מוצפת. בבקשה אל תשפטו אותי על מה שעשיתי כי כבר אכלתי את עצמי על הטעות הזאת ואם הייתי שופט בטח הייתי גוזרת עלי תלייה אז בבקשה בלי הערות שופטות. מאי הקטנה 27
אני ובעלי יחד כבר 8 וחצי שנים, הוא היה הבחור הראשון שהייתי איתו, הבחור הראשון ששכבתי איתו, הבחור הראשון שאהב אותי. לפני כחמישה חודשים התחלנו לדבר על ילדים אחרי שנתיים של נישואין ופתאום משהו בתוכי נורא נבהל, משהו הרגיש לא נכון, קשה לי לשים על זה את האצבע אבל הרגשתי פתאום שאני לא בטוחה שאני אוהבת את בעלי, בעבודה הכרתי בחור ואחרי תקופה מסויימת של חיזור מצידו שמאוד נעם לי, הייתי איתו ובגדתי בבעלי. אין לי שום כוונה להיות עם הבחור הזה, ברור לי שהוא לא בשבילי ומראש לא רציתי אותו, פשוט אהבתי ואת הערצה שלו אלי ואת התחושה שהייתה לי איתו. בעלי גילה מה שהיה אבל הצלחתי לשכנע אותו שלא היינו יחד פיזית ובכל זאת הוא מרגיש (ובצדק) נבגד, מושפל וכועס. בהתחלה אמר שהוא רוצה בכל זאת שנשאר ביחד ונלך לטיפול זוגי אבל בעקבות ויכוח נוסף (ושטותי) שהיה לנו הוא החליט שהוא רוצה לעזוב את הבית ובמקביל בכל זאת ללכת לטיפול לראות אם יש מה להחיות בינינו למרות שהוא בספק אם מישהו יכול לעזור לנו. יש בינינו משבר אמון מאוד קשה וקרוב לחודש שאני לא מפסיקה לבכות, לא בטוחה מה אני מרגישה האם אני רוצה בכלל את בעלי שהוא באמת באמת בחור זהב שמתנהג אלי כמו מלכה, או שאני רוצה החוצה, לרגע אני חושבת ככה ולרגע אחרת ומפחדת שהפחד יכתיב את הבחירה שלי ולא הרצון האמיתי שלי. אני שואלת את עצמי אך זה שנותנים לי הכל ואני לא רוצה את כל הטוב שנותנים לי? לאורך השנים מדי פעם הייתה תוקפת אותי המחשבה שזה לא זה אבל בגלל החרדה ובגלל הפחד לעזוב ולהרוס את כל מה שבנינו יחד השתקתי את הקולות והמשכתי בתלם שהחיים ניתבו, לא עצרתי לחשוב האם אני רוצה משהו אחר כי זה עורר בי יותר מיד חרדה. זה כל כך מכאיב לראות את הכאב שהוא סובל, את הפגיעה שלו מימני את והניכור. מצד אחד אני רוצה לקחת את הכאב מימנו ולהפסיק את הסרט הרע שאני חיה בו בחודשיים ההאחרונים ומצד שני אני לא יכולה יותר לשקר לעצמי ולומר שהכל יהיה בסדר, כי משהו לא בסדר וקשה לי לומר בדיוק מה. כל כולי מפוחדת לעשות טעות, לפגוע, להרוס, ואחר כך להישאר לבד, ללא אהבה של הבחור שלי, כואב לי לוותר על העבר המשותף לטובת עתיד לא ידוע. השבוע אנחנו עתידים ללכת לטיפול זוגי ואני כולי מפוחדת, לא יודעת אם יש טעם הרי אני בכלל לא יודעת אם אני רוצה שזה יעבוד או יעזור. אולי מישהו מכם יכול לעזור לי, לכתוב לי מניסיונו, מה עלי לעשות, כיצד להתמודד עם כל הכאב הזה כי אני מאוד מוצפת. בבקשה אל תשפטו אותי על מה שעשיתי כי כבר אכלתי את עצמי על הטעות הזאת ואם הייתי שופט בטח הייתי גוזרת עלי תלייה אז בבקשה בלי הערות שופטות. מאי הקטנה 27
