הסיפור שלי, ושל כולכן בקרוב!!!
הסיפור שלי, ושל כולכן בקרוב!!!
אתאר את האווירה: לצידי בני תינוקי בן 5 חודשים והוא באמת מדהימון קטן מתוק וחייכני אוהב אנשים ובעיקר אוהב את אמא, איזה כייף לי!!! כשהבנתי שאין בררה אלה תרומה הייתי מספר חודשים לפני חתונה לבעלי לעתיד זה לא הפריע ואני פשוט ידעתי שילדים יהיו לנו. בררתי על המרכזים שעוסקים בדבר והחלטנו על המדיקל סנטר בגלל ההשתתפות של קופ"ח מכבי.אציין שחודשיים לפני שהתקבל האישור על ההשתתפות נלחמתי בקופ"ח לקבל החזרים לא הרפתי שלחתי מכתבים דברתי ואיימתי כשהודיעו על השתתפותם החלטנו שהולכים על זה . שמונה ימים לאחר החתונה בדרכנו לירח הדבש עצרנו במדיקל השארנו זרע והמשכנו..לאחר חודשיים נוספים הגיעו העוברים מהר ממה שחשבנו והתחליתי עם ההכנה:אוסטרופן ו"פנינים" (במקום זריקות גסטון). לאחר 10 ימי הכנה (או שבועיים כבר לא זוכרת) הרירית הגיע לגודל מתאים והייתי מוכנה להחזרה. נסעתי עם אמא שלי בעלי בכלל היה במילואים אבל ממש לא עשינו מכך עניין הרי הפעם הראשונה היא כדאי להכיר היטב את הדרך, מי האמין שזה יצליח? איפה שהו ישנם המון תקוות אך גם המון מקום לאכזבה. אחרי שבועיים מורטי עצבים ב5 בבוקר עשיתי בדיקה עם מקלון, אויי כמה התרגשות - שני פסים. בעלי עדיין לא אאמין וחיכה לבדיקת הדם ובאותו היום בשעה 2 בצהריים נסעתי לעבודתו לעדכן על 186 בטא!!! זהו עברו להם 40 שבועות של הריון מענג אך גם בהם כמובן יש הרבה חששות עד לדופק, עד לשקיפות לסקירה הראשונה,השניה נו הריון. לאחר 24 שעות צירים נולד בננו התאהבתי בו בשניה הראשונה כשהביט בי בעיניו הכחלחלות מהרגע ההוא הבנתי בכלל חושי מהי אהבת אם. שאלת סביון מה מרגישים? אני אוהבת אותו כפי שצינתי אהבה בלתי יתוארת אך באיזשהו מקום כן, אני חושבת על העניין הגנטי. לא יכולתי לבקש ילד יותר מושלם ממנו אך עדיין אם משהו אומר הוא דומה לך יש לי מין פיק כה בלב.אני רואה אייך הימים עוברים והוא גדל לנו הייתי רוצה שיהיו לו אחים ואחיות אני משתדלת לעצור לעיתים את המרדף החיים ולהגיד תודה !!!!
הסיפור שלי, ושל כולכן בקרוב!!!
אתאר את האווירה: לצידי בני תינוקי בן 5 חודשים והוא באמת מדהימון קטן מתוק וחייכני אוהב אנשים ובעיקר אוהב את אמא, איזה כייף לי!!! כשהבנתי שאין בררה אלה תרומה הייתי מספר חודשים לפני חתונה לבעלי לעתיד זה לא הפריע ואני פשוט ידעתי שילדים יהיו לנו. בררתי על המרכזים שעוסקים בדבר והחלטנו על המדיקל סנטר בגלל ההשתתפות של קופ"ח מכבי.אציין שחודשיים לפני שהתקבל האישור על ההשתתפות נלחמתי בקופ"ח לקבל החזרים לא הרפתי שלחתי מכתבים דברתי ואיימתי כשהודיעו על השתתפותם החלטנו שהולכים על זה . שמונה ימים לאחר החתונה בדרכנו לירח הדבש עצרנו במדיקל השארנו זרע והמשכנו..לאחר חודשיים נוספים הגיעו העוברים מהר ממה שחשבנו והתחליתי עם ההכנה:אוסטרופן ו"פנינים" (במקום זריקות גסטון). לאחר 10 ימי הכנה (או שבועיים כבר לא זוכרת) הרירית הגיע לגודל מתאים והייתי מוכנה להחזרה. נסעתי עם אמא שלי בעלי בכלל היה במילואים אבל ממש לא עשינו מכך עניין הרי הפעם הראשונה היא כדאי להכיר היטב את הדרך, מי האמין שזה יצליח? איפה שהו ישנם המון תקוות אך גם המון מקום לאכזבה. אחרי שבועיים מורטי עצבים ב5 בבוקר עשיתי בדיקה עם מקלון, אויי כמה התרגשות - שני פסים. בעלי עדיין לא אאמין וחיכה לבדיקת הדם ובאותו היום בשעה 2 בצהריים נסעתי לעבודתו לעדכן על 186 בטא!!! זהו עברו להם 40 שבועות של הריון מענג אך גם בהם כמובן יש הרבה חששות עד לדופק, עד לשקיפות לסקירה הראשונה,השניה נו הריון. לאחר 24 שעות צירים נולד בננו התאהבתי בו בשניה הראשונה כשהביט בי בעיניו הכחלחלות מהרגע ההוא הבנתי בכלל חושי מהי אהבת אם. שאלת סביון מה מרגישים? אני אוהבת אותו כפי שצינתי אהבה בלתי יתוארת אך באיזשהו מקום כן, אני חושבת על העניין הגנטי. לא יכולתי לבקש ילד יותר מושלם ממנו אך עדיין אם משהו אומר הוא דומה לך יש לי מין פיק כה בלב.אני רואה אייך הימים עוברים והוא גדל לנו הייתי רוצה שיהיו לו אחים ואחיות אני משתדלת לעצור לעיתים את המרדף החיים ולהגיד תודה !!!!
