הסיפור לשבת
רבי שלום שבדרון, המגיד הירושלמי זצ"ל, פתח פעם בדרשת שבת שובה: מה בין ימינו אנו לדורות קודמים, לפני חמישים ומאה שנה. לפני מאה שנה, חזר בעל הבית מהדרשה ואמר לזוגתו: פריידי, השמעת מה שהרב עורר?! הוא עורר על עבירה זו. היודעת את למי הוא כיוון בזאת?! אליי הוא כיוון, ועלי אכן לשפר מעשי ולתקן מידותיי. לפני חמישים שנה כששב בעל הבית מהדרשה, אמר לזוגתו: פריידי, השמעת מה שהרב עורר?! הוא עורר על עבירה פלונית. היודעת את למי הוא כיוון בזאת?! לבערל'ה הוא כיוון, ובעבירה אלמונית שניסה לעורר, היודעת את למי הוא כיוון, בזאת הוא חשב על זעליג, וכו' וכו'. ובימינו אנו כשחוזר היהודי לביתו מהדרשה אומר לזוגתו: פריידי, השמעת מה שעורר הרב ?! הוא עורר על עבירה זו וזו. היודעת את למי הוא כיוון בזאת?! אליי הוא כיוון, אוהוווו, אני עוד אתן לו. תראי איך שאלמדו לקח. השבת הקרובה נקראת שבת הגדול וזאת משום שיום י' בניסן באותה שנה של צאת ישראל ממצרים חל בשבת. על יום י' בניסן נצטוו ישראל בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית [שמות יב], זה היה השה המיועד לקרבן הפסח ביום טו בניסן. ובאותו י' בניסן ראו המצריים את בני ישראל קושרים אלוהיהם [שהיה שה מן הצאן] לכרעי המיטה למשך ארבעה ימים, לשם שחיטה כאמור, ולא העזו אף לגעור בישראל. בשבת הגדול נוהג הרב לדרוש בציבור על ענייני החג. כמו בשבת שובה, לפני יום הכיפורים שאז הוא מעורר לתשובה. שבת שלום ומבורך.
רבי שלום שבדרון, המגיד הירושלמי זצ"ל, פתח פעם בדרשת שבת שובה: מה בין ימינו אנו לדורות קודמים, לפני חמישים ומאה שנה. לפני מאה שנה, חזר בעל הבית מהדרשה ואמר לזוגתו: פריידי, השמעת מה שהרב עורר?! הוא עורר על עבירה זו. היודעת את למי הוא כיוון בזאת?! אליי הוא כיוון, ועלי אכן לשפר מעשי ולתקן מידותיי. לפני חמישים שנה כששב בעל הבית מהדרשה, אמר לזוגתו: פריידי, השמעת מה שהרב עורר?! הוא עורר על עבירה פלונית. היודעת את למי הוא כיוון בזאת?! לבערל'ה הוא כיוון, ובעבירה אלמונית שניסה לעורר, היודעת את למי הוא כיוון, בזאת הוא חשב על זעליג, וכו' וכו'. ובימינו אנו כשחוזר היהודי לביתו מהדרשה אומר לזוגתו: פריידי, השמעת מה שעורר הרב ?! הוא עורר על עבירה זו וזו. היודעת את למי הוא כיוון בזאת?! אליי הוא כיוון, אוהוווו, אני עוד אתן לו. תראי איך שאלמדו לקח. השבת הקרובה נקראת שבת הגדול וזאת משום שיום י' בניסן באותה שנה של צאת ישראל ממצרים חל בשבת. על יום י' בניסן נצטוו ישראל בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית [שמות יב], זה היה השה המיועד לקרבן הפסח ביום טו בניסן. ובאותו י' בניסן ראו המצריים את בני ישראל קושרים אלוהיהם [שהיה שה מן הצאן] לכרעי המיטה למשך ארבעה ימים, לשם שחיטה כאמור, ולא העזו אף לגעור בישראל. בשבת הגדול נוהג הרב לדרוש בציבור על ענייני החג. כמו בשבת שובה, לפני יום הכיפורים שאז הוא מעורר לתשובה. שבת שלום ומבורך.
