הסיפור לשבת
אז היום דברנו על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. יש לי סיפור יפה. אבל במחשבה שניה אשאירו לעוד חדשיים. ובנתיים לסיפור אחר: ירושלים של פעם, היתה ירושלים של מעלה. לא לכל יושבי העיר היה סיג ושיח עם העולם הזה. היו שם הרבה שלא הכירו בצורתא דזוזא... גם רבי בעריש היה כזה. הוא היה בלי מזון ומחיה. בביתו עוסק מלבוש, ואין בגד ללבוש. גונן בחשובה אשה, וגם בבנים חמשה. דברה לו האשה: פסח קרב ובא, ויותר אין להתיאשה. דמים למצות אין, ומה עם ארבע כוסות יין? ושלא לדבר על מנעלים לעולליך היחפים... וכי מה אעשה יקירתי?! הרי אין לי כל אמנות, ואינני יודע להתפרנס בכוחות עצמי. מאז ומקדם השלכנו יהבנו על הבורא יתברך שהוא זן ופירנסנו לחם חוקנו. אם כך, ממליצה לו אשתו. שמועה הגיעה לאזניי כי בימים האחרונים נפתח משרד כאן בירושלים עיר הקודש. המשרד הוא "בית הדואר". ומשם תבוא לך הישועה. מה זה דואר? ואיך משם תבוא הישועה? הרי להשם הישועה על עמך ברכתך סלה (תהילים, סוף פרק ג'). אכן לזאת כוונתי, הסבירה הצדקת... בית הדואר הוא מקום, שם כותבים מכתב למי שחפצים. ומכניסים הפתק בתוך הקאנווערט, וכותבים עליו את המיועד לקרוא הפתק. וגם צריך לקחת נייר קטן הנקרא סטעמפ ומדביקים אותו על המעטפה מימין. שהרי אמרו חכמים כל פניות שאתה פונה, יהיו לימין. ומשליכים הקאנווערט לתוך הפישקאלע האדום. ובית הדואר מקיים הנאמר ואשא אתכם על כנפי הצבי. ו...מיכיון שלומד תורה הנך לכבוד הבורא והוא שמח בך. הרי שתכתוב לו שיואיל ברחמיו המרובים לשלוח לך סך מאה לירות ארץ ישראל. שיספיק לך לחג המצות, ויהיה דיי והותר עד לשנה הבאה. כי אז תמשיך לישב על התורה ללא דאגות הפרנסה... הבעל שמע לעצת אשתו, ויעש ככל אשר ציוותה. משגילו במחלקת המיון שבדואר את המעטפה עם הנמען אל כבוד בורא כל עולמים הקדוש ברוך הוא. לא ידעו מה לעשות. כמובן שכל עובדי הדואר הקיפו בהתעניינות את המנהל שפתח המעטפה לעיני כל העובדים. משקראו וחזרו ושנו, והבינו במה העניין, החליטו ביניהם, מיכיון שבסה"כ עשרה עובדים הם, אזיי כל אחד ירים תרומה בסך עשר לא"י. וכך יצטברו מאה הלירות, וישלחו לרבי בעריש כמתן בסתר לקמחא דפסחא. אחד העובדים שנעדרה מכיסו הלירה. תרם תשעה לירות בלבד. ובסה"כ קיבל רבי בעריש במעטפה מאת הרבונו של עולם... רק 99 לירות. אך בכלכלה נכונה שניהלה הגברת. הם הסתדרו גם בזאת. והיה לאחרית השנה. ושוב מציעה הגברת לבעלה את אותו הרעיון. ועכשיו: מוסיפה היא, הא לך אסמכתא שנענית אשתקד... ואכן רבי בעריש רץ לעשות כדבר אשתו לכבוד המועד. אלא שבמכתבו הפעם הוסיף מעט. בראשית הוא לא שכח להודות לרבנו של עולם על שאשתקד הוא נענה למשאלתו. ובנ.ב. הוסיף ש"רק אל תשלח את הכסף עם הדואר, כי הם גנבים"... שבת שלום ומבורך, זאבי
אז היום דברנו על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. יש לי סיפור יפה. אבל במחשבה שניה אשאירו לעוד חדשיים. ובנתיים לסיפור אחר: ירושלים של פעם, היתה ירושלים של מעלה. לא לכל יושבי העיר היה סיג ושיח עם העולם הזה. היו שם הרבה שלא הכירו בצורתא דזוזא... גם רבי בעריש היה כזה. הוא היה בלי מזון ומחיה. בביתו עוסק מלבוש, ואין בגד ללבוש. גונן בחשובה אשה, וגם בבנים חמשה. דברה לו האשה: פסח קרב ובא, ויותר אין להתיאשה. דמים למצות אין, ומה עם ארבע כוסות יין? ושלא לדבר על מנעלים לעולליך היחפים... וכי מה אעשה יקירתי?! הרי אין לי כל אמנות, ואינני יודע להתפרנס בכוחות עצמי. מאז ומקדם השלכנו יהבנו על הבורא יתברך שהוא זן ופירנסנו לחם חוקנו. אם כך, ממליצה לו אשתו. שמועה הגיעה לאזניי כי בימים האחרונים נפתח משרד כאן בירושלים עיר הקודש. המשרד הוא "בית הדואר". ומשם תבוא לך הישועה. מה זה דואר? ואיך משם תבוא הישועה? הרי להשם הישועה על עמך ברכתך סלה (תהילים, סוף פרק ג'). אכן לזאת כוונתי, הסבירה הצדקת... בית הדואר הוא מקום, שם כותבים מכתב למי שחפצים. ומכניסים הפתק בתוך הקאנווערט, וכותבים עליו את המיועד לקרוא הפתק. וגם צריך לקחת נייר קטן הנקרא סטעמפ ומדביקים אותו על המעטפה מימין. שהרי אמרו חכמים כל פניות שאתה פונה, יהיו לימין. ומשליכים הקאנווערט לתוך הפישקאלע האדום. ובית הדואר מקיים הנאמר ואשא אתכם על כנפי הצבי. ו...מיכיון שלומד תורה הנך לכבוד הבורא והוא שמח בך. הרי שתכתוב לו שיואיל ברחמיו המרובים לשלוח לך סך מאה לירות ארץ ישראל. שיספיק לך לחג המצות, ויהיה דיי והותר עד לשנה הבאה. כי אז תמשיך לישב על התורה ללא דאגות הפרנסה... הבעל שמע לעצת אשתו, ויעש ככל אשר ציוותה. משגילו במחלקת המיון שבדואר את המעטפה עם הנמען אל כבוד בורא כל עולמים הקדוש ברוך הוא. לא ידעו מה לעשות. כמובן שכל עובדי הדואר הקיפו בהתעניינות את המנהל שפתח המעטפה לעיני כל העובדים. משקראו וחזרו ושנו, והבינו במה העניין, החליטו ביניהם, מיכיון שבסה"כ עשרה עובדים הם, אזיי כל אחד ירים תרומה בסך עשר לא"י. וכך יצטברו מאה הלירות, וישלחו לרבי בעריש כמתן בסתר לקמחא דפסחא. אחד העובדים שנעדרה מכיסו הלירה. תרם תשעה לירות בלבד. ובסה"כ קיבל רבי בעריש במעטפה מאת הרבונו של עולם... רק 99 לירות. אך בכלכלה נכונה שניהלה הגברת. הם הסתדרו גם בזאת. והיה לאחרית השנה. ושוב מציעה הגברת לבעלה את אותו הרעיון. ועכשיו: מוסיפה היא, הא לך אסמכתא שנענית אשתקד... ואכן רבי בעריש רץ לעשות כדבר אשתו לכבוד המועד. אלא שבמכתבו הפעם הוסיף מעט. בראשית הוא לא שכח להודות לרבנו של עולם על שאשתקד הוא נענה למשאלתו. ובנ.ב. הוסיף ש"רק אל תשלח את הכסף עם הדואר, כי הם גנבים"... שבת שלום ומבורך, זאבי
