הסיפור לשבת
ועתה, אודות המנהג המוזר, שבתפילת קבלת השבת באלט-נוי שוהל (בית כנסת אלט-נוי = על-תנאי = ישן-חדש) שבפראג. היה זה בזמן תפילת קבלת שבת בבית הכנסת של המהר"ל. לפני מספר רגעים סיימו את אמירת המזמור שיר ליום השבת (שבתהילים פרק צ"ב). והנה מבוהלים ודחופים, מגיעים רצים, יהודים מכל רחבי הרובע היהודי שבפראג... הגולם, יצירת המהר"ל, החל משתולל ברחובות העיר, וכפסע בינו ובין החרבת העיר... המהר"ל מהרהר קמעא, ומיד יוצא הוא לרחוב העיר. המהר"ל שכח משום מה, הפעם, לפקוד על יוס´לה שיעמוד וישגיח על היהודים מידי מבקשי רעתם, זוממי המזימות ועלילות הרשע נגד היהודים. מידי ערב שבת טרם כניסתה של שבת המלכה, פונה הוא ליוסל´ה, ומצווהו: עמוד והשגח על אחינו בני ישראל הפעם משום מה, ובטרדת הכנותיו לשבת, שכח המהר"ל. המהר"ל ברגע היה צריך להחליט בין חששו לחילול השבת, שבכל פעולה ופקודה שהיא להגולם. ובין החשש לפיקוח נפש בהשתוללותו של הגולם. בצאתו לרחוב, מכריז המהר"ל: יוסף, התייצב על עמדך. ועוד מספר רגעים, ומגיעים הדיווחים, היכן ניצב לו דומם היוסל´ה... המהר"ל, ובעקבותיו, יהודי העיר המסוקרנים לראות האיך יפול דבר, פונים ומגיעים לרחובו של יוסל´ה. ואז פונה המהר"ל ולוחש באזנו של יוסל´ה: בוא עמי הביתה, ושכב במיטתך. יוסל´ה נענה לפקודת המהר"ל מפראג, יוצרהו. ופונה הביתה וליהודים היה הרוגע והשלווה. ומששב המהר"ל לבית הכנסת. ציווה לאמור שוב את המזמור שיר ליום השבת. מיכיון שעליו לקבל את השבת מחדש. ומאז ועד היום, נהוג באלט-נוי שוהל, לומר פעמיים את המזמור בקבלת השבת. הגברים מקבלים את השבת באמירת המזמור לאחר שירת ה"לכה דודי". ואילו הנשים מקבלות את השבת בברכתן על הדלקת הנר. ולכן הברכה נעשית רק לאחר ההדלקה, לעומת כל הברכות האחרות הנעשות לפני נטילת הלולב, לפני האכילה, לפני השתיה, לפני הדלקת נר החנוכה וכו´. שהרי משבירכה האשה להדלקת הנר וקיבלה את השבת, שוב אינה יכולה להבעיר את האש. ולכן ההדלקה לפני הברכה. שבת שלום זאבי. בקובף המצורף: אלט-נוי שוהל שבפראג.
ועתה, אודות המנהג המוזר, שבתפילת קבלת השבת באלט-נוי שוהל (בית כנסת אלט-נוי = על-תנאי = ישן-חדש) שבפראג. היה זה בזמן תפילת קבלת שבת בבית הכנסת של המהר"ל. לפני מספר רגעים סיימו את אמירת המזמור שיר ליום השבת (שבתהילים פרק צ"ב). והנה מבוהלים ודחופים, מגיעים רצים, יהודים מכל רחבי הרובע היהודי שבפראג... הגולם, יצירת המהר"ל, החל משתולל ברחובות העיר, וכפסע בינו ובין החרבת העיר... המהר"ל מהרהר קמעא, ומיד יוצא הוא לרחוב העיר. המהר"ל שכח משום מה, הפעם, לפקוד על יוס´לה שיעמוד וישגיח על היהודים מידי מבקשי רעתם, זוממי המזימות ועלילות הרשע נגד היהודים. מידי ערב שבת טרם כניסתה של שבת המלכה, פונה הוא ליוסל´ה, ומצווהו: עמוד והשגח על אחינו בני ישראל הפעם משום מה, ובטרדת הכנותיו לשבת, שכח המהר"ל. המהר"ל ברגע היה צריך להחליט בין חששו לחילול השבת, שבכל פעולה ופקודה שהיא להגולם. ובין החשש לפיקוח נפש בהשתוללותו של הגולם. בצאתו לרחוב, מכריז המהר"ל: יוסף, התייצב על עמדך. ועוד מספר רגעים, ומגיעים הדיווחים, היכן ניצב לו דומם היוסל´ה... המהר"ל, ובעקבותיו, יהודי העיר המסוקרנים לראות האיך יפול דבר, פונים ומגיעים לרחובו של יוסל´ה. ואז פונה המהר"ל ולוחש באזנו של יוסל´ה: בוא עמי הביתה, ושכב במיטתך. יוסל´ה נענה לפקודת המהר"ל מפראג, יוצרהו. ופונה הביתה וליהודים היה הרוגע והשלווה. ומששב המהר"ל לבית הכנסת. ציווה לאמור שוב את המזמור שיר ליום השבת. מיכיון שעליו לקבל את השבת מחדש. ומאז ועד היום, נהוג באלט-נוי שוהל, לומר פעמיים את המזמור בקבלת השבת. הגברים מקבלים את השבת באמירת המזמור לאחר שירת ה"לכה דודי". ואילו הנשים מקבלות את השבת בברכתן על הדלקת הנר. ולכן הברכה נעשית רק לאחר ההדלקה, לעומת כל הברכות האחרות הנעשות לפני נטילת הלולב, לפני האכילה, לפני השתיה, לפני הדלקת נר החנוכה וכו´. שהרי משבירכה האשה להדלקת הנר וקיבלה את השבת, שוב אינה יכולה להבעיר את האש. ולכן ההדלקה לפני הברכה. שבת שלום זאבי. בקובף המצורף: אלט-נוי שוהל שבפראג.