הסיפור לשבת
ועכשיו, לא על חסידים. זאת לאחר שקלטתי שגם מהמתנגדים בפורום. כוכה, וחנה שהיא צאצאית ישירה ל.. אבל גם לרבי יהודה אסאד. אי לזאת הפעם מכיוון המתנגדים. אז: היה היה מושל משלים, שבכוחם השפיע לטובה על שומעי לקחו. הלא הוא רבי יעקב המגיד מדובנא. המגיד נתמנה ע"י הגאון מוילנא לשמש לו כאומר מוסר. היינו, הגאון אבה לקבל מוסר אף הוא. אבל מי ועל מה, יעיר להגאון. אבל לא זה עניינינו הפעם. זה רק להבין על איזה רקע, נתקשרו ביניהם הגאון והמגיד. באחד מביקורי המגיד אצל הגאון, שאלו הגאון: אמור לי, מה הקסם במשליך, שבהן מצליח אתה להשפיע לטובה, ולהמיס לב אבן? הבא לי כד מים וכוס, ואלמדך. משיבו המגיד. עד שהגיע מהמטבח, כד המים עם הכוס. פינה המגיד את כל הספרים שנערמו על שלחנו של הגאון. וכך נותר השלחן מכוסה במפה בלבד. המגיד שופך מהכד אל הכוס המונחת במרכז השולחן הריק. הכוס מתמלאת לה רבע, שליש, ומחצה הכוס. המגיד לא מפסיק והוא ממשיך עד כי המים עלו על גדותיהם, והמגיד ממשיך וממשיך. המים כבר הציפו את השלחן ומהמפה הרטובה נוזלים המה לרצפה, והמגיד ממשיך וממשיך, עד כי מעיר לו הגאון מוילנא: מה מעשיך? וכי אינך מבחין כי הכוס התמלאה דיה?! כאן פסק המגיד בפעולתו. והשיב להגאון: המים יוצאים ומשפיעים חוצה, אך ורק כשהכוס מלאה. אדם המלמד לזולתו, חייב להיות מלא בעצמו בתוכן, אותו הנו מעוניין להשפיע... סיפור יפה, ומוסר השכל בצידו.
ועכשיו, לא על חסידים. זאת לאחר שקלטתי שגם מהמתנגדים בפורום. כוכה, וחנה שהיא צאצאית ישירה ל.. אבל גם לרבי יהודה אסאד. אי לזאת הפעם מכיוון המתנגדים. אז: היה היה מושל משלים, שבכוחם השפיע לטובה על שומעי לקחו. הלא הוא רבי יעקב המגיד מדובנא. המגיד נתמנה ע"י הגאון מוילנא לשמש לו כאומר מוסר. היינו, הגאון אבה לקבל מוסר אף הוא. אבל מי ועל מה, יעיר להגאון. אבל לא זה עניינינו הפעם. זה רק להבין על איזה רקע, נתקשרו ביניהם הגאון והמגיד. באחד מביקורי המגיד אצל הגאון, שאלו הגאון: אמור לי, מה הקסם במשליך, שבהן מצליח אתה להשפיע לטובה, ולהמיס לב אבן? הבא לי כד מים וכוס, ואלמדך. משיבו המגיד. עד שהגיע מהמטבח, כד המים עם הכוס. פינה המגיד את כל הספרים שנערמו על שלחנו של הגאון. וכך נותר השלחן מכוסה במפה בלבד. המגיד שופך מהכד אל הכוס המונחת במרכז השולחן הריק. הכוס מתמלאת לה רבע, שליש, ומחצה הכוס. המגיד לא מפסיק והוא ממשיך עד כי המים עלו על גדותיהם, והמגיד ממשיך וממשיך. המים כבר הציפו את השלחן ומהמפה הרטובה נוזלים המה לרצפה, והמגיד ממשיך וממשיך, עד כי מעיר לו הגאון מוילנא: מה מעשיך? וכי אינך מבחין כי הכוס התמלאה דיה?! כאן פסק המגיד בפעולתו. והשיב להגאון: המים יוצאים ומשפיעים חוצה, אך ורק כשהכוס מלאה. אדם המלמד לזולתו, חייב להיות מלא בעצמו בתוכן, אותו הנו מעוניין להשפיע... סיפור יפה, ומוסר השכל בצידו.
