הסיפור לשבת.
סוף סוף הגיע, התודה והברכה לא לי, אלא לאחד מחברינו, שבטלפון הערב רמז לי שהוא ייכנס לפורום, לאחר היעדרות. הבנתי שהוא מתגעגע לסיפור לשבת. מילתא דבדיחותא במעט, אבל הכי הוה עובדא: הרב, גאון הדור, היה נוסע בעגלתו מפעם לפעם בין ערי ישראל, להעתיר ברכות וישועות עבור הנזקקים לכך. באחת מנסיעותיו, בדרכו לעיר רחוקה, מבקשו גבאו - משמשו: הבה נתחלף פעם אחת בלבד. אני אהיה זה שינשקוני בידי, אני אקבל את הקהל, אני אלך בגרביים הלבנות, ואילו אתה, כבוד הרב, תהיה למשמשי, ורק פעם אחת. הרי באותם עידנים לא היו תמונות עדיין, ועאכו"כ לא אינטרנט. בני אותה עיר שבעוד שעות ספורות תקבל פני הרב, אינם מכירים את הרב בפניו, אלא רק מפי השמועה. הם לא יזהו ולא ירגישו בחילופין ובתמורות. אבל, שואל הרבי את גבאו, הרי עלולים לשאולך שאלה בהלכה ולשמוע חוות דעתך בתור גדול ישראל, ואז יתגלה קלונך ברבים. ומה יהא על שמי הטוב. אל דאגה, רבי. סמוך עליי, אסתדר כבר. והרבי הטוב, לא יכול לסרב למשאלת לבו של המשמש. הגבאי מחופש בבגדי הרב, ואילו הרב הגאון מגדולי פוסקי ההלכה הפך לגבאי. אל העיר נכנסים הם, בין שני טורי ילדים בדגלים, ובחלילים ובמצלתיים. כולם בבגדי שבת לכבוד ביקורו המיוחל של הרב הגדול. הרב וגבאו, הגיעו סו"ס לאכסניה. קבלת פנים, שתיית לחיים וכו´ וכו´ כיאות וכראוי. למחרת התעוררה שאלה חמורה בדיני טריפה בבהמה שנשחטה. בהתיעצות ביניהם התאספו רבני העיר ועלו לרגל, לאכסנייתו של הרב הגדול שיאיר פניהם. לכבוד הוא להם. כשהגבאי החדש קלט במה המדובר. נכנס בתחילה אל הקודש פנימה, ותופס ראשו בידיו. בערל´ה, מה יהיה עכשיו??? אנחנו בצרה צרורה. והרב המחופש אומר לגבאו, סמוך עלי, אני אסתדר, אל דאגה, הכנס את הרבנים החשובים עם משא הבשר... הם נכנסים בכבוד ובחרדת קודש. פורסים את העניין לפני הרב. והוא מכריז באחת: כזו שאלה פשוטה וקלה?! אפילו משמשי יפתור זאת בקלות. ויהי אך יצא יצאו מאת הרב. ובחוץ הגבאי שמתחיל להסביר ולפרוש את כל השיטות לקולא ולחומרא, ובטוב טעם ודעת מסביר ומבאר עד שמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא ומגיע לבירור הסופי של השאלה בצורה בהירה וברורה. או אז, הבחינו והבינו רבני העיר מה גדול הוא הרב הנערץ. הרי אם משמשו גאון כזה, אז וודאי וודאי הוא עצמו, ידע רב לו עשרת מונים ממשמשו. שבת שלום ומבורך.
סוף סוף הגיע, התודה והברכה לא לי, אלא לאחד מחברינו, שבטלפון הערב רמז לי שהוא ייכנס לפורום, לאחר היעדרות. הבנתי שהוא מתגעגע לסיפור לשבת. מילתא דבדיחותא במעט, אבל הכי הוה עובדא: הרב, גאון הדור, היה נוסע בעגלתו מפעם לפעם בין ערי ישראל, להעתיר ברכות וישועות עבור הנזקקים לכך. באחת מנסיעותיו, בדרכו לעיר רחוקה, מבקשו גבאו - משמשו: הבה נתחלף פעם אחת בלבד. אני אהיה זה שינשקוני בידי, אני אקבל את הקהל, אני אלך בגרביים הלבנות, ואילו אתה, כבוד הרב, תהיה למשמשי, ורק פעם אחת. הרי באותם עידנים לא היו תמונות עדיין, ועאכו"כ לא אינטרנט. בני אותה עיר שבעוד שעות ספורות תקבל פני הרב, אינם מכירים את הרב בפניו, אלא רק מפי השמועה. הם לא יזהו ולא ירגישו בחילופין ובתמורות. אבל, שואל הרבי את גבאו, הרי עלולים לשאולך שאלה בהלכה ולשמוע חוות דעתך בתור גדול ישראל, ואז יתגלה קלונך ברבים. ומה יהא על שמי הטוב. אל דאגה, רבי. סמוך עליי, אסתדר כבר. והרבי הטוב, לא יכול לסרב למשאלת לבו של המשמש. הגבאי מחופש בבגדי הרב, ואילו הרב הגאון מגדולי פוסקי ההלכה הפך לגבאי. אל העיר נכנסים הם, בין שני טורי ילדים בדגלים, ובחלילים ובמצלתיים. כולם בבגדי שבת לכבוד ביקורו המיוחל של הרב הגדול. הרב וגבאו, הגיעו סו"ס לאכסניה. קבלת פנים, שתיית לחיים וכו´ וכו´ כיאות וכראוי. למחרת התעוררה שאלה חמורה בדיני טריפה בבהמה שנשחטה. בהתיעצות ביניהם התאספו רבני העיר ועלו לרגל, לאכסנייתו של הרב הגדול שיאיר פניהם. לכבוד הוא להם. כשהגבאי החדש קלט במה המדובר. נכנס בתחילה אל הקודש פנימה, ותופס ראשו בידיו. בערל´ה, מה יהיה עכשיו??? אנחנו בצרה צרורה. והרב המחופש אומר לגבאו, סמוך עלי, אני אסתדר, אל דאגה, הכנס את הרבנים החשובים עם משא הבשר... הם נכנסים בכבוד ובחרדת קודש. פורסים את העניין לפני הרב. והוא מכריז באחת: כזו שאלה פשוטה וקלה?! אפילו משמשי יפתור זאת בקלות. ויהי אך יצא יצאו מאת הרב. ובחוץ הגבאי שמתחיל להסביר ולפרוש את כל השיטות לקולא ולחומרא, ובטוב טעם ודעת מסביר ומבאר עד שמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא ומגיע לבירור הסופי של השאלה בצורה בהירה וברורה. או אז, הבחינו והבינו רבני העיר מה גדול הוא הרב הנערץ. הרי אם משמשו גאון כזה, אז וודאי וודאי הוא עצמו, ידע רב לו עשרת מונים ממשמשו. שבת שלום ומבורך.
