הסיפור לשבת
לכאורה היה צריך להיות בערב יום הכיפורים. אבל לצערי לא איסתעיא מילתא. אז סנגוריה על עם ישראל, תמיד טוב... הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ´ב הורה הפעם, חד משמעית. הוא אינו מוכן שיזכירו לפניו לברכה אלא בסכום של רובל לנפש. ערב יום הכיפורים הוא היום, ובני העיר מריצים שמותיהם ושמות בני ביתם ע"ג פתקאות - קויטלאך אל הצדיק. בכל שנה, הרי שאחד המרבה ואחד הממעיט, זוכה לברכת הצדיק. לא כן הפעם: רובל אחד לכל נפש. כך פסק הצדיק. אלמנה עניה מנסה מזלה, אולי יתרצה הרב לברך אותה ואת בנה היתום "בחינם"... אין לה כסף. אבל, הצדיק מתעקש. הפעם - רובל דמי פדיון נפש. כך הורה הצדיק. אחה"צ. עם ישראל כבר ליד שולחן סעודה המפסקת. ורק הצדיק יושב בחדרו, כאילו ואין מצוות אכילה כעת. הרבנית מעירה, ובוחנת. אוליי הגיע הזמן, בעלי הרבי... אך הרבי ממתין בדומיה. כאילו יום הכיפורים לא בפתח. והנה מגיעה שוב האלמנה כשהיתום התינוק בזרועותיה, ומנסה שוב: רבי צדיק, האמן לי. סובבתי בעיר אנה ואנה, נסיתי להלוות ולהשיג שני רובלים, אך לא עלה בידי יותר מרובל אחד זה. אנא כבוד הרבי, הזכיריני לטובה יחד עם בני הפעוט גם בחצי מחיר. אך הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ´ב, הידוע בכינויו סניגורן של ישראל פוסק חד וחלק : בשום פנים ואופן, רובל שלם לכל נפש. ואז מציע הרבי, אותו רובל יחיד שבידך, יהיה פדיון נפש עבורך את. הבה אזכירך לשנה טובה ולגמר חתימה טובה. בנך הרי, קטון הוא, ועדיין אינו יודע טעמו של חטא. הוא אינו נזקק לברכתי... לא לא. נבהלה האמא האלמנה. רבי צדיק, אם כה מתעקש הנך, הרי שקבל את הרובל לפדיון נפש עבור בני. אני כבר אסתדר. איני מוותרת לברכת והעתרת הרבי עבור בני. ואז... קופץ הרבי בשמחה. הלוא לזה ממתין הוא... רבונו של עולם, הבט נא, שמע נא למילותיה של אם אלמנה עניה ומיוסרת זו. בעצמה אינה מתעניינת כי אם בבנה הקטון. אבינו שבשמים בניך יחידיך, אהוביך, מצפים ומיחלים לכך שתברכם בשנה טובה וגמר חתימה טובה. רחמם נא כרחם אב על בנים... ואז קם הרבי ממקומו וניגש בשמחה לסעודה המפסקת. בקובץ המצורף האהל על ציונו של הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיצ´ב שצילמתי כשהשתטחתי שם
לכאורה היה צריך להיות בערב יום הכיפורים. אבל לצערי לא איסתעיא מילתא. אז סנגוריה על עם ישראל, תמיד טוב... הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ´ב הורה הפעם, חד משמעית. הוא אינו מוכן שיזכירו לפניו לברכה אלא בסכום של רובל לנפש. ערב יום הכיפורים הוא היום, ובני העיר מריצים שמותיהם ושמות בני ביתם ע"ג פתקאות - קויטלאך אל הצדיק. בכל שנה, הרי שאחד המרבה ואחד הממעיט, זוכה לברכת הצדיק. לא כן הפעם: רובל אחד לכל נפש. כך פסק הצדיק. אלמנה עניה מנסה מזלה, אולי יתרצה הרב לברך אותה ואת בנה היתום "בחינם"... אין לה כסף. אבל, הצדיק מתעקש. הפעם - רובל דמי פדיון נפש. כך הורה הצדיק. אחה"צ. עם ישראל כבר ליד שולחן סעודה המפסקת. ורק הצדיק יושב בחדרו, כאילו ואין מצוות אכילה כעת. הרבנית מעירה, ובוחנת. אוליי הגיע הזמן, בעלי הרבי... אך הרבי ממתין בדומיה. כאילו יום הכיפורים לא בפתח. והנה מגיעה שוב האלמנה כשהיתום התינוק בזרועותיה, ומנסה שוב: רבי צדיק, האמן לי. סובבתי בעיר אנה ואנה, נסיתי להלוות ולהשיג שני רובלים, אך לא עלה בידי יותר מרובל אחד זה. אנא כבוד הרבי, הזכיריני לטובה יחד עם בני הפעוט גם בחצי מחיר. אך הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ´ב, הידוע בכינויו סניגורן של ישראל פוסק חד וחלק : בשום פנים ואופן, רובל שלם לכל נפש. ואז מציע הרבי, אותו רובל יחיד שבידך, יהיה פדיון נפש עבורך את. הבה אזכירך לשנה טובה ולגמר חתימה טובה. בנך הרי, קטון הוא, ועדיין אינו יודע טעמו של חטא. הוא אינו נזקק לברכתי... לא לא. נבהלה האמא האלמנה. רבי צדיק, אם כה מתעקש הנך, הרי שקבל את הרובל לפדיון נפש עבור בני. אני כבר אסתדר. איני מוותרת לברכת והעתרת הרבי עבור בני. ואז... קופץ הרבי בשמחה. הלוא לזה ממתין הוא... רבונו של עולם, הבט נא, שמע נא למילותיה של אם אלמנה עניה ומיוסרת זו. בעצמה אינה מתעניינת כי אם בבנה הקטון. אבינו שבשמים בניך יחידיך, אהוביך, מצפים ומיחלים לכך שתברכם בשנה טובה וגמר חתימה טובה. רחמם נא כרחם אב על בנים... ואז קם הרבי ממקומו וניגש בשמחה לסעודה המפסקת. בקובץ המצורף האהל על ציונו של הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיצ´ב שצילמתי כשהשתטחתי שם
