הסיפור לשבת ../images/Emo127.gif
ו שני אחים אוהבים היו, שותפים בעסקיהם. עד שיום אחד, חתול שחור נכנס בינם, סכסך והפריד. אחד האחים בכעסו הגדול נשבע, אכן הוא נשבע על באמת, שלא יראה את פני אחיו עד עולם ואילו האח השני, לא הצליח לשאת את כאבו הכבד, עד שנפח נשמתו וימת. או אז, חשב עמוק, ולקח ללבו האח הראשון. איך זה שלא הבין עד כמה יש להתרחק מהמחלוקת. וודאי, אחיו הלך לעולמו רק בשל עגמת הנפש כי רבתה. אבה הוא לעלות לקברו של אחיו, להתנצל בבקשת סליחה, אמירת תהלים ולימוד משניות לעילוי נשמת אחיו. שהרי בין כך אף הוא סלח ואף מתחרט על כל הנעשה. אבל... הרי הוא נשבע. הוא הרי נשבע שלא יראה פני אחיו לעולם. ומי יודע אם העליה לקבר אחיו אינה בגדר הפרת השבועה. שאלה זו הובאה בפני גדולי הרבנים, מאורי אותו דור. הללו חיככו בדעתם להקל והללו להחמיר. ולמסקנא לא הגיעו. עד שבפתע מזדקף לו יחזקאל הילד בן הי"ב (12) שישב באותה עת בבית המדרש. אותו ילד שלימים הוכתר כרבה של פראג, והנקרא ע"ש חיבורו הנודע ביהודה. ומעיר לרבו, הרב אייזיק´ל לודמירער: הרי כה פשוט הוא הנושא. הדבר ברור ומפורש בתורה הקדושה. אדרבה, אומר רבי איזיק´ל ליחזקאל הילד, הבה נשמע איך והיכן מפורש זאת בתורה? ובפשטות מסביר יחזקאל הילד: בחומש שמות פרק י"ד, (בדיוק בפרשיתנו, שבת שירה) לפני שנקרע ים סוף, אמר משה רבינו לבני ישראל ויאמר משה אל העם אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת השם אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. והנה לאחר קריעת הים, משעלו בני ישראל ליבשה, והמצריים טבעו בים, ובכדי שישראל לא ידאגו שמא כשם שעלו מצד זה, אף המצריים עלו מצד אחר שבים. הראם הקדוש ברוך הוא לישראל, את המצריים מתים. ונאמר: וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. הרי שההבטחה שלא לראותם עוד עד עולם, אינה חלה כי אם בחייהם, ולא אחרי מותם. אף כאן, לאחר שהאח הכואב הלך לו לעולם שכולו טוב, הרי שהשבועה כבר אינה קיימת... במשנה האחרונה של מסכת עוקצין: "אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר, השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום". בעל הנודע ביהודה והצל"ח נולד ביום י"ח מר חשון שנת תע"ד בעיר אפטא. בן עשרים שנה היה כשהוכתר לראש אב של ארבעה בתי דין בעירו. בשנת תק"ה הוכתר לרבנות יאמפולע. ובשנת תקי"ד לרבה של פראג. נפטר בי"ז אייר תקנ"ג. היה לי HEBREW CALANDER שהיה מתרגם לי בקלות תאריכים, אבל משום מה, זה נעלם בשעעתו כשהמחשב קרס.
ו שני אחים אוהבים היו, שותפים בעסקיהם. עד שיום אחד, חתול שחור נכנס בינם, סכסך והפריד. אחד האחים בכעסו הגדול נשבע, אכן הוא נשבע על באמת, שלא יראה את פני אחיו עד עולם ואילו האח השני, לא הצליח לשאת את כאבו הכבד, עד שנפח נשמתו וימת. או אז, חשב עמוק, ולקח ללבו האח הראשון. איך זה שלא הבין עד כמה יש להתרחק מהמחלוקת. וודאי, אחיו הלך לעולמו רק בשל עגמת הנפש כי רבתה. אבה הוא לעלות לקברו של אחיו, להתנצל בבקשת סליחה, אמירת תהלים ולימוד משניות לעילוי נשמת אחיו. שהרי בין כך אף הוא סלח ואף מתחרט על כל הנעשה. אבל... הרי הוא נשבע. הוא הרי נשבע שלא יראה פני אחיו לעולם. ומי יודע אם העליה לקבר אחיו אינה בגדר הפרת השבועה. שאלה זו הובאה בפני גדולי הרבנים, מאורי אותו דור. הללו חיככו בדעתם להקל והללו להחמיר. ולמסקנא לא הגיעו. עד שבפתע מזדקף לו יחזקאל הילד בן הי"ב (12) שישב באותה עת בבית המדרש. אותו ילד שלימים הוכתר כרבה של פראג, והנקרא ע"ש חיבורו הנודע ביהודה. ומעיר לרבו, הרב אייזיק´ל לודמירער: הרי כה פשוט הוא הנושא. הדבר ברור ומפורש בתורה הקדושה. אדרבה, אומר רבי איזיק´ל ליחזקאל הילד, הבה נשמע איך והיכן מפורש זאת בתורה? ובפשטות מסביר יחזקאל הילד: בחומש שמות פרק י"ד, (בדיוק בפרשיתנו, שבת שירה) לפני שנקרע ים סוף, אמר משה רבינו לבני ישראל ויאמר משה אל העם אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת השם אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. והנה לאחר קריעת הים, משעלו בני ישראל ליבשה, והמצריים טבעו בים, ובכדי שישראל לא ידאגו שמא כשם שעלו מצד זה, אף המצריים עלו מצד אחר שבים. הראם הקדוש ברוך הוא לישראל, את המצריים מתים. ונאמר: וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. הרי שההבטחה שלא לראותם עוד עד עולם, אינה חלה כי אם בחייהם, ולא אחרי מותם. אף כאן, לאחר שהאח הכואב הלך לו לעולם שכולו טוב, הרי שהשבועה כבר אינה קיימת... במשנה האחרונה של מסכת עוקצין: "אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר, השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום". בעל הנודע ביהודה והצל"ח נולד ביום י"ח מר חשון שנת תע"ד בעיר אפטא. בן עשרים שנה היה כשהוכתר לראש אב של ארבעה בתי דין בעירו. בשנת תק"ה הוכתר לרבנות יאמפולע. ובשנת תקי"ד לרבה של פראג. נפטר בי"ז אייר תקנ"ג. היה לי HEBREW CALANDER שהיה מתרגם לי בקלות תאריכים, אבל משום מה, זה נעלם בשעעתו כשהמחשב קרס.