spooky shadow
New member
הסיפור והעשן
היא יצאה למרפסת, הדליקה את הסיגריה ושאפה. הילדה הקטנה, מתחת לגשם הכבד הראשון של השנה. מחבקת את עצמה, נושפת אויר ועשן מהריאות הצעירות והתמימות האלו. כמה דקות היא פשוט עמדה מתחת לגשם שואפת ונושפת עשן של גדולים. חושבת לעצמה על מאורעות היומיים האחרונים. "קול הגשם כה צלול הלילה", מאחוריה הופעה אישה. הילדה חייכה בעדינות לעבר האישה שהופיעה מאחוריה. "כמה גשמים כבר שמעת בחיים שלך, את בטח אומרת את זה על כול גשם" היא חייכה בשנית לעבר האישה. "לא, אני דווקא לא. אני לרוב שומעת יותר מידי דברים עם הגשם, כנראה אף אחד עוד לא הספיק ללחוש לו מילים.". הילדה כיבתה את הסיגריה שלה ונכנסה לתוך הבית, עוברת על פני האישה ומנשקת אותה על לחיה. הילדה נכנסה למטבח מעיינת במקרר ולא יודעת מה לעשות עם עצמה. זו לא הפעם הראשונה שהילדה עמדה מול המקרר פתוח, היא נהגה לעשות את זה כשחשבה ולא ידע מה לעשות בדקות שיבואו. השריקה של הקומקום העירה אותה מההיפנוזה בה הייתה שרויה. האישה הורידה את הקומקום מהאש ושפכה מים רותחים לכוסות שלהן, שתיהן התיישבו מול הכוסות שלהן בלי לומר מילה, הילדה שתתה מהכוס השחורה הפרטית שלה, אותה כוס שהיא התאהבה בה לפני כמעט חצי שנה, כשהן הלכו לקנות דברים לבית החדש שלהן והייתה פשוט חייבת לקנות אותה. "אז מה קרה?" המשפט הזה הושלך באויר והילדה הזיזה את העיניים שלה מהכוס השחורה שלה שהייתה מלאה מים רותחים, נענע, תיון וסוכר, מרימה את העיניים לעבר האישה שמולה לוגמת מהנוזל השחור הקרוי קפה. "את צריכה לענות את יודעת.." הילדה צחקקה ונגעה באישה במין ליטוף אוהב שמלטפים לעיתים רחוקות אבל האישה הזאת היתה מיוחדת לילדה. "תכף תני לי רק עוד רגע שקט". האישה חייכה בהבנה וחיכתה בזמן שהיא בוהה בילדה ומשחילה לה נשיקה על המצח, בזמן שהיא תופסת לה את הידץ "לא רוצה לחיות כאן יותר." האישה הסתכלה בדאגה על אותה ילדה עדינה והתיישבה קרוב אליה. "למה יקירתי?". הילדה חייכה בעצב וצחקקה מעט ובעדינות, "כי רע לי את הרי יודעת", הילדה נשענה על האישה שלה ונתנה לה נשיקה עדינה על הכתף. הילדה הסתכלה ישר לתוך עיניה של האישה שלה, "בגלל שאנחנו גרות באותו בית, ושותות את אותם מים ואוכלות את אותו אוכל ו- ". האישה שמה אצבע על השפתיים של הילדה וסיננה שקט בעדינות. "הבנתי, תודה" היא חייכה בעדינות וחיבקה את הילדה בזמן שהיא מלטפת לה בעדינות את הגב, הן הסתכלו אחת על השניה כשהן התנתקו מהחיבוק והילדה סיננה שהיא אוהבת אותה וכך עשתה בחזרה האישה. הילדה קמה בעדינות מהשולחן ומכל הקרבה הזאת והניחה את הכוסות בכיור. האישה נעמדה לידה ופצחה בשיחה על היציאה שהן תכננו עם החברים שלהן, בזמן השיחה הילדה יצאה למרפסת הרטובה מהגשם והדליקה סיגריה. "תגידי מתי תפסיקי עם ההרגל המגונה הזה?" הילדה התקרבה לאישה במבט שובבי וחיוך על שפתיה "לא כרגע לפחות" האישה חייכה וחיבקה חזק את הילדה, "הכל יהיה בסדר פה את תראי, זה יהיה שונה." הילדה עם דמעה בעין ניסתה לחייך ואמרה במתיקות הכה אופיינית לה "תודה אמא הייתי צריכה לשמוע את זה".
היא יצאה למרפסת, הדליקה את הסיגריה ושאפה. הילדה הקטנה, מתחת לגשם הכבד הראשון של השנה. מחבקת את עצמה, נושפת אויר ועשן מהריאות הצעירות והתמימות האלו. כמה דקות היא פשוט עמדה מתחת לגשם שואפת ונושפת עשן של גדולים. חושבת לעצמה על מאורעות היומיים האחרונים. "קול הגשם כה צלול הלילה", מאחוריה הופעה אישה. הילדה חייכה בעדינות לעבר האישה שהופיעה מאחוריה. "כמה גשמים כבר שמעת בחיים שלך, את בטח אומרת את זה על כול גשם" היא חייכה בשנית לעבר האישה. "לא, אני דווקא לא. אני לרוב שומעת יותר מידי דברים עם הגשם, כנראה אף אחד עוד לא הספיק ללחוש לו מילים.". הילדה כיבתה את הסיגריה שלה ונכנסה לתוך הבית, עוברת על פני האישה ומנשקת אותה על לחיה. הילדה נכנסה למטבח מעיינת במקרר ולא יודעת מה לעשות עם עצמה. זו לא הפעם הראשונה שהילדה עמדה מול המקרר פתוח, היא נהגה לעשות את זה כשחשבה ולא ידע מה לעשות בדקות שיבואו. השריקה של הקומקום העירה אותה מההיפנוזה בה הייתה שרויה. האישה הורידה את הקומקום מהאש ושפכה מים רותחים לכוסות שלהן, שתיהן התיישבו מול הכוסות שלהן בלי לומר מילה, הילדה שתתה מהכוס השחורה הפרטית שלה, אותה כוס שהיא התאהבה בה לפני כמעט חצי שנה, כשהן הלכו לקנות דברים לבית החדש שלהן והייתה פשוט חייבת לקנות אותה. "אז מה קרה?" המשפט הזה הושלך באויר והילדה הזיזה את העיניים שלה מהכוס השחורה שלה שהייתה מלאה מים רותחים, נענע, תיון וסוכר, מרימה את העיניים לעבר האישה שמולה לוגמת מהנוזל השחור הקרוי קפה. "את צריכה לענות את יודעת.." הילדה צחקקה ונגעה באישה במין ליטוף אוהב שמלטפים לעיתים רחוקות אבל האישה הזאת היתה מיוחדת לילדה. "תכף תני לי רק עוד רגע שקט". האישה חייכה בהבנה וחיכתה בזמן שהיא בוהה בילדה ומשחילה לה נשיקה על המצח, בזמן שהיא תופסת לה את הידץ "לא רוצה לחיות כאן יותר." האישה הסתכלה בדאגה על אותה ילדה עדינה והתיישבה קרוב אליה. "למה יקירתי?". הילדה חייכה בעצב וצחקקה מעט ובעדינות, "כי רע לי את הרי יודעת", הילדה נשענה על האישה שלה ונתנה לה נשיקה עדינה על הכתף. הילדה הסתכלה ישר לתוך עיניה של האישה שלה, "בגלל שאנחנו גרות באותו בית, ושותות את אותם מים ואוכלות את אותו אוכל ו- ". האישה שמה אצבע על השפתיים של הילדה וסיננה שקט בעדינות. "הבנתי, תודה" היא חייכה בעדינות וחיבקה את הילדה בזמן שהיא מלטפת לה בעדינות את הגב, הן הסתכלו אחת על השניה כשהן התנתקו מהחיבוק והילדה סיננה שהיא אוהבת אותה וכך עשתה בחזרה האישה. הילדה קמה בעדינות מהשולחן ומכל הקרבה הזאת והניחה את הכוסות בכיור. האישה נעמדה לידה ופצחה בשיחה על היציאה שהן תכננו עם החברים שלהן, בזמן השיחה הילדה יצאה למרפסת הרטובה מהגשם והדליקה סיגריה. "תגידי מתי תפסיקי עם ההרגל המגונה הזה?" הילדה התקרבה לאישה במבט שובבי וחיוך על שפתיה "לא כרגע לפחות" האישה חייכה וחיבקה חזק את הילדה, "הכל יהיה בסדר פה את תראי, זה יהיה שונה." הילדה עם דמעה בעין ניסתה לחייך ואמרה במתיקות הכה אופיינית לה "תודה אמא הייתי צריכה לשמוע את זה".
