הסיפור היומי

[כוכב זוהר2]

הסיפור היומי../images/Emo63.gif

סיפורי עם צועניים מצא אשה מצא טוב פייר דרלון מצרפת עבד זמן מה בקרקס צועני נודד כמטפל בסוסים, כצייר כרזות וכליצן. את הדברים המובאים להלן שמע מפיו של אחד הצוענים שארח לו לחברה. כאשר היה זוג צועני נישא, נהג ראש השבט להעניק לזוג הצעיר שני אגרטלים, האחד אדום והשני כחול (וכאשר לא היו אגרטלים השתמש בצמד קופסאות). אגרטל אחד היה מוסר לבעל ואת השני לאשה. בנוסף לכך נתן להם ראש השבט שקית מלאה בתערובת של גרעינים: תירס, שעורה, עדשים, חטה, שעועית אדומה ופול. בסופו של כל יום היה על כל אחד מבני הזוג לבחור בגרעין אחד ולשים אותו בתוך האגרטל שלו בהתאם לסוג היום שעבר על האחד בחברת השני. לדוגמא, שעועית אדומה ציינה מריבה או כעס, תירס פירושו היה יום טוב מלא שמחה, זרע פול הוכנס לאגרטל במקרה של יום יוצא מגדר הרגיל - יום מושלם (דבר שהיה נדיר למדי). עדשים סימלו יום של שלום והרמוניה ללא תווים צורמים. הבעל והאשה הכניסו את הגרעינים לאגרטלים מבלי להראותם זה לזה, עד אשר בתום פרק זמן מסוים רוקנו בני הזוג את האגרטלים אחד בפני השני. לאחר מכן הוחזרו הגרעינים לשקיק ומחזור חדש החל. אם היו האגרטלים מתמלאים רק בעדשים - סמל להרמוניה בין השניים - היו בני הזוג טומנים את העדשים הללו באדמה ולאחר שכיסו אותם, היו מתווים על הקרקע דמויות של גבר ואשה ולא עוזבים את המקום ונודדים משם בטרם יתחילו העדשים לנבוט ויוציאו עלים. ______________________________ הסיפור פורסם בכתב העת Journal of the Gypsy Lore Society 51 (1972), p. 92-96

 

[הים רגוע]

../images/Emo63.gifקופסת צער וקופסת השמחה

סיפור ברוך דומה , שכבר הבאתי לפה אבל מרגישה שאפשר להתרענן בו . קופסת הצער וקופסת השמחה ******************************** עם היוולדו של האדם הפקיד בידיו האלוהים שתי קופסאות מרובעות אפורות ופשוטות מראה. שאל האדם את האלוהים, לשם מה שתי הקופסאות? אמר אלוהים לאדם:" בקופסא אחת תניח את כל החוויות הטובות של חייך, את רגעי הנחת והשמחה, את שעות האושר והצחוק, כל דבר שגורם לך עונג, שממלא אותך באהבה תניחה בקופסא הראשונה" "ומה אשים בקופסא השנייה?" שאל האדם. "את כל רגעי הכאב והצער", אמר לו האלוהים, "את כל אותם רגעים של בדידות, את הרגעים שמשארים בך הרגשה של אי נוחות, תניח בקופסא את המועקה והכאבים, את הבכי והייסורים, את כל החוויות הלא נעימות של חייך". "ואיך אדע להבחין בין הקופסאות? שאל האדם.שתיהן אפורות ופשוטות" "ברגע שתתחיל למלא אותן בתוכן תדע להבחין ביניהן" הבטיח לו האלוהים. החל האדם את חייו. את כל רגעי השמחה והאושר הניח בקופסא אחת, ובשנייה הכניס את רגעי הכאב והצער. במהלך השנים החלה קופסת האושר להשתנות, היא לא הייתה עוד אפורה אלא צבעונית, ועם כל חוויה שמחה נוסף בה עוד צבע ועוד דוגמא עליזה. אך קופסת הצער לא השתנתה מעולם, צבעה נותר אפור רגיל ומשעמם. הגיע יומו של האדם לעמוד בפני בורא עולם, כשהגיע לשערי שמים התבקש האדם להציג בפני האלוהים את קופסאותיו. הרים האדם את קופסת האושר הצבעונית והנה היא כבדה, אבל משקלה לא הכביד עליו והוא יכול היה לשאת אותם אל לפני כיסא הכבוד ולהניח אותה לרגלי האלוהים. גם קופסת הצער לא הייתה כבדה, משקלה כאילו לא השתנה במשך השנים. פתח אלוהים את קופסת האושר והחל מפזר רגעי שמחה בהיכל. פיזזו רגעי האושר סביב האדם, והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו. שמח האדם בזיכרונותיו החיוביים והודה לאלוהים שגרם לו לאסוף אותם כל חייו. הגיע רגע פתיחת קופסת הצער. התכווץ האדם במקומו, הוא לא רצה שאלוהים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו, הוא לא רצה להיזכר בבדידות ובייסורים, במועקה ובכאבים. "פתח את הקופסא" הורה לו האלוהים. פתח האדם את הקופסא והביט לתוכה והנה היא ריקה. בתחתיתה פעור חור גדול. "אני מצטער" אמר האדם לאלוהים. "כנראה פגמתי בקופסא במהלך השנים. יש בה חור ודרכו כנראה ברחו כל רגעי הצער, אין לי שום רגע עצוב להציג בפניך". חייך אלוהים אל האדם. "הקופסא שלך אינה פגומה. ככה נתתי לך אותה, עם חור". האדם לא הבין. "קופסא עם חור? לשם מה?" אמר האלוהים. "לאדם קשה להתנתק מהרגעים של חייו, בין אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב. מאחר ולא רציתי שתאגור את רגעי הצער, נתתי לך קופסא עם חור שדרכה יוכלו רגעי הצער לצאת ולהעלם מחייך. לא רציתי שתשא את משא הכאב לאורך כל החיים, מספיק שחווית את הצער פעם אחד, אינך צריך לשוב לחוות אותו השנית" "אם כך לשם מה בכלל נתת לי את הקופסא?" שאל האדם. "אין האדם יכול להימנע מהזיכרונות", אמר האלוהים, "הזיכרון הוא חלק ממהות האדם. בעוד שאני רוצה שאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אינני רוצה שיזכור בכל פרט ופרט של הכאב , לכן קופסת האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב"