הסיפורים שמאחורי הסיפורים

[טייני לאב]

הסיפורים שמאחורי הסיפורים

http://ifeel.co.il/page/20567

 

[מיסיס מייס]

מקסים!! תודה תודה!!

משעשע לראות שאיתמר של גרוסמן קרא טימי בגרסא האנגלית ואתמר בגרסאות ערביות

ושיש משמעות של עזרה בהתנדבות לשמות גיבורי "אליעזר והגזר"

את הסיפר על איך נכתב "איה פלוטו" אני מכירה, לא ידעתי שהכלב בשער הפך להיות שמנמן יותר בשנות ה-70...

ובכלל המקור הרוסי החזק של סיפורים רבים מעניין (אליעזר והגזר/ דירה להשכיר וכו'...) שהרי רוסיה הייתה ערש תרבותם של גדולי סופרינו בימים ההם..

ד"א, ממליצה בחום בחום (לדעתי לא ניתן להשיג אלא יד שניה) על ספריו של אוראל אופק שכותב כיצד נכתבו סיפרי ילדים.ומאחורי כל סיפור קלאסי שנכתב לילדים יש סיפור מעניין לא פחות...
יש לו שלושה ספרים- מרובינזון עד לובנגולו, משלגיה עד אמיל ומטרזן עד חסמ"בה, ואני קוראת בהם שוב ושוב מימי ילדותי ועד עצם היום הזה

 

[טייני לאב]

את הראשון בטח הגדול שלי ישמח לקרוא

אבל אני לא יודעת איפה להתחיל לחפש...

 

[מיסיס מייס]

זה של הוצאה שלדעתי לא קיימת עוד ("מסדה")

ובכל ספר יש למעלה מ-15 סיפורים על ספרים.
יצאו לאור בראשית שנות ה-70.

ב"רובינזון עד לובנגולו" יש על דון קישוט, רובינזון קרוזו, גוליבר, אוהל הדוד תום, עליסה בארץ הפלאות, שמונים אלף מיל מתחת למיים, תום סוייר, היידי, פינוקיו, אי המטמון, פיטר פן, נילס הולגרסן, מוטל בן פייסי החזן, דוקטור דוליטל, לובנגולו מלך זולו.

ב"שלגיה עד אמיל" יש על אגדות האחים גרים, משפ' רובינזון השוויצרית, הברון מינכהאוזן, בית ממכר עתיקות, הברווזון המכוער, בית חנן, נשים קטנות, מכרות המלך שלמה, הלב, פו הדב, אמיל והבלשים, המלך מתיא הראשון, אנשי בראשית, הנסיך הקטן, בילבי.

ב"מטרזן עד חסמבה" יש את עין הנץ, הרוזן ממונטה כריסטו, בן חור, הנווה במדבר, הלורד הקטן, שרלוק הולמס\ וינטו ויד הנפץ, ספר הג'ונגל, אודיסאה בצפון, הקוסם מארץ עוץ, טרזן, עלילות ססגרון, שמונה בעקבות אחד, משפחת המומינים, חסמבה.

אני זוכרת שכמה ספרים קראתי רק לאחר שקראתי עליהם בספרים הללו.

רוב ספרי הילדות שלי כבר לא איתי

אבל לשלושת הספרים הללו מקום של כבוד בספרייתי!

מעיינת בהם מידי פעם שוב ושוב. זה מרתק.
(ובהחלט הגיע הזמן שאקרא עם הגדולה על איך נכתב בילבי, או עליסה בארץ הפלאות, או פינוקיו, או אמיל והבלשים....)

טוב שנתת לי את הטריגר לכך

 

[טייני לאב]

תודה על הפירוט, ממש עשית לי חשק

נשמע שבאמת הם מיוחדים מאד בעינייך

 

[פרמלה]

בעותק הילדות שלי של מיץ פטל

החלונות והדלת של הבית של מיץ פטל היו נפתחים. במהדורה שקניתי כשבכורית נולדה זה כבר לא היה.

ומותר לי להתוודות שמעולם לא אהבתי את המפוזר מכפר אז"ר?

 

[מיסיס מייס]

דיייי! יש לי תמונה כילדה מחזיקה את ה"מפוזר.."

היה אהוב עלי עד מאוד, כך אומרת אימי.

 

[פרמלה]

ואת גם אוהבת להקריא אותו לילדייך?

 

[מיסיס מייס]

הקראתי פה ושם, אבל פחות להיט משהיה אצלי

 

[טייני לאב]

קטעים

כשהבכור שלי הגיע לגיל שאפשר להתחיל מיד קניתי לו בהתלהבות את המפוזר מכפר אז"ר בהתרפקות אדירה על הנוסטלגיה. לא הוא ולא המרכזי ולא הקטן גילו בו עניין יותר מדי (אסייג ואומר שהגדול בכל זאת ידע אותו בע"פ

אחרי שאמא טחנה לו..).

 

[יוליק12]

זה נגמר

אל תתקשרי אלי יותר, ובבקשה להפסיק עם האימיילים.
הספר הזה הוא קלאסיקה אצלנו, אני קראתי אותו בתור ילדה קטנה, הילדים שלי אוהבים אותו, יש לנו סרטון של הגדולה בגיל 4.5 קוראת אותו, ויש עוד אחד עם אבא שלי שמקריא לילדים בביקור כאן.(הוא היה נוהג לומר: "איש אחד היה בהיר השני היה כהה"

)
אני חושבת שכל המשפחה שלי יודעת אותו בע"פ.

שלום שלום.

 

[פרת וחידקל]

אז את רוצה להיות חברה שלי?

גם אני יודעת חלקים גדולים ממנו בע"פ. אצל הילדים היו תקופות של התלהבות (ותקופות שפחות).
חוץ מזה אני מכירה אישית את המפוזר מכפר אז"ר (טוב, אחד מהם), כך שלא היה סיכוי שלא יקראו אותו אצלנו.
ובכלל אני מעריצה גדולה של לאה גולדברג (בספרות הילדים לפחות) וחושבת ש"דוב דובוני בן דוביים מצחצח נעליים" הוא מופת הכתיבה המחורזת בעברית.

 

[Koketka]

אני חייבת למחות. חלק מהסיפורים של

גולדבר זה תרגומים של סופרים רוסים.
ככה מפוזר מכפר אזר זה תרגום של מרשק.
יכולה לתת עוד דוגמה או שתיים של תרגומים שלה.
מדהים אותי איך אף אחד לא יודע שמדובר בתרגום. אומנם מוצלח אבל תרגום. כמו שיחשבו שאנה קרנינה כתב המתרגם ולא טולסטוי.

 

[מיסיס מייס]

וגם אליעזר והגזר של קיפניס... כתוב בלינק פותח

השרשור. גם על המפוזר כתוב...

נו אז מה? שם גדלו!
את "מכורה שלי, ארץ נוי אביונה" לאה גולדברג כתבה על... ליטא שגדלה בה! לא על ישראל.


ולאה גולדברג נהדרת! גם לילדים וגם כמשוררת למבוגרים.
היא הייתה מרצה נערצת של אימי באוניברסיטה
הידעתן שהייתה פרופסור לספרות?.. ואת הדוקטורט סיימה בגרמניה כשהנאצים כבר עלו לשלטון. היה לה פרופסור גרמני שהתעקש לאשר לה את הדוקטורט למרות שזה היה כבר ב-1935...

רק כשהייתי לאחרונה בעמק הרייין, הבנתי מה ההשראה ל"בעמק יפה בין כרמים ושדות" מדירה להשכיר (מעמק הריין... כשרואים מבינים

)

 

[פרת וחידקל]

אני יודעת שאלה תרגומים

או יותר נכון גרסאות עבריות (לא תרגום מדויק) של סיפורים רוסיים. וזו לא רק היא. הרבה שירים וסיפורים של הדור ההוא (ולפניו) הם כאלה. על חלקם זה כתוב, על חלקם לא כתבו, אבל זה לא היה סוד (כי הרבה הכירו את המקור). זו הייתה הדרך שלהם להביא את לכאן את הדברים שגדלו עליהם.
וזה לא מפחית בכלל מחיבתי ללאה גולדברג, ששמורה לה לאו דווקא בזכות התכנים שלה (חלקם מוצלחים יותר וחלקם בפחות) אלא בגלל השפה שכ"כ כיף להקריא.

 

[יוליק12]

כן, אבל הוא תמיד מדכא אותי

"...מצחצח עד היום. "
הם גם אוהבים אותו.
אני גם אוהבת את הספרים שלה, אני רוצה לקרוא להם עוד מעט את "נסים ונפלאות".

 

[מיסיס מייס]

קראתי עם הגדולה וזכה להצלחה גדולה, אולי גם כי

ראתה לפני כן הצגה משובחת באותו שם (ניסים ונפלאות) המבוססת על הספר (אם כי פישטו שם במעט, הן מטעמים אומנותיים והן מטעמי פוליטיקלי קורקט אני מניחה... דמותו של יחיא לא הייתה בכלל בהצגה.)

רק לתשומת ליבך שהשפה היא של שנות ה-50 לגמרי, כולל הסלנג, כך שלגמרי צריך תיווך. זו גם הסיבה שלא נתתי לה לקרוא את זה לבדה, אלא נתתי לה לקרוא רק קטעים שזיהיתי שתבין לבד, ויש מקומות שהם שיניתי אונליין תוך כדי ההקראה סלנג ארכאי למשהו יותר של ימינו (וגם צינזרתי קלות קטעים של עישון סיגריות למשל... לאה גולדברג הרי הייתה מעשנת כבדה, וכשהספר נכתב זה לא היה כזה נורא לתאר עישון אני מניחה.)
אני כילידת תחילת הסבנטיז עדיין מבינה את הסלנג הזה שמן הסתם הוריי השתמשו בו, עבורה זו כבר סינית

 

[פישים]

יש לו גם לחן - ארקדי דוכין ושב"ק ס', מוצלח

ב"חברים של ארקשה"

 

[בלה ואוזה]

יובל המבולבל שר ונראה לי שזה לא

שבק ס. אולי סאבלימינל??

לחן גאוני. בכלל גאוני שארקדי הלחין. וגאוני שבחר ביובל שם טוב.
דווקא את החלק של הראפ אני פחות אוהבת.

יש לנו את הספר משנות השמונים נ
הבנות קיבלו אותו שוב
ולאחרונה קיבלו את החדש - עם איורים שונים.
קצת התבאסתי על האיורים החדשים...
(זה ספר שראוי שיאיירו אותו שוב. אבל לא כפי שאוייר)

 

[פרמלה]

u talking to me?

החץ הכתום של תפוז אומר שלא, אבל הלב, לבי שותת הדם, אומר לי שכן.

אני יודעת את מיץ פטל בעל פה עד היום, אם יש בכך איזו כפרה. גם את פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו יש לו הכל מרק ועצם זה טוב ויפה אבל בעצם עצוב לו כך לבדו.