הסידרה שלי!
פרק 1 ליזה הייתה אישה כבת 60 ומאז מות בעלה מרתי היא גרה לבד בבית ישן וקטן שהוא הוריש לה. לה ולמרתי לא היו ילדים בגלל שליזה הייתה עקרה ולא יכלה ללדת ומרתי לא הסכים שיאמצו. יום אחד ישבה ליזה בסלון המעופש וקראה ספר. פעמון הדלת הפריע לה והיא הלכה לראות מי זה – היא מאוד הסתקרנה לא היו לה ולמרתי חברים וגם לא קרובי משפחה. כשפתחה את הדלת לא ראתה דבר, היא חשבה שזה בטח תעלול של ילדי הסים של השכונה, "הצעירים של היום" מילמלה לעצמה. כשבאה לסגור את הדלת היא ראתה מתחת למדרגות עריסת תינוק! תינוק זה היה חלומה של ליזה והיא מיהרה לרדת במדרגות ואפילו כמעט החליקה! כשהגיעה אל התינוק גילתה שזו בעצם בת - ברור שהמחשבות הראשונות שעלו במוחה מי השאיר את התינוקת המסכנה הזאת כאן ולמה. שאלותיה עמדו להיפתר, ליד ידה של התינוקת הייתה מעטפה ליזה פתחתה את המעטפה בידיים רועדות, הוציאה את משקפי הקריאה שלה מתוך כיסה והתחילה לקרוא: "זוהי לינדזי. היא תינוקת ממש חמודה ושקטה. אני עצמי נקלעתי לחובות ואני לא יכולה לטפל בה עכשיו, בבקשה תטפלי בה וכשאוכל אחזור לקחת אותה - אני אוהבת אותה שלא תחשבי! אבל אני פוחדת שאם תישאר בטיפולי היא תמות! בתודה, אנדריאה". ליזה הייתה המומה - מה עלייה לעשות הכשיו: למסור את התינוקת לרשויות או לטפל בה בעצמה, הרי אם התינוקת אמרה שתחזור לקחת אותה. אבל בכל זאת אין לי ניסיון בטיפול בילדים וגם לא הרבה כסף להחזיק את הילדה! טוב נראה כבר מה נעשה, בינתיים אני יעלה אותה למעלה קפוא בחוץ.
פרק 1 ליזה הייתה אישה כבת 60 ומאז מות בעלה מרתי היא גרה לבד בבית ישן וקטן שהוא הוריש לה. לה ולמרתי לא היו ילדים בגלל שליזה הייתה עקרה ולא יכלה ללדת ומרתי לא הסכים שיאמצו. יום אחד ישבה ליזה בסלון המעופש וקראה ספר. פעמון הדלת הפריע לה והיא הלכה לראות מי זה – היא מאוד הסתקרנה לא היו לה ולמרתי חברים וגם לא קרובי משפחה. כשפתחה את הדלת לא ראתה דבר, היא חשבה שזה בטח תעלול של ילדי הסים של השכונה, "הצעירים של היום" מילמלה לעצמה. כשבאה לסגור את הדלת היא ראתה מתחת למדרגות עריסת תינוק! תינוק זה היה חלומה של ליזה והיא מיהרה לרדת במדרגות ואפילו כמעט החליקה! כשהגיעה אל התינוק גילתה שזו בעצם בת - ברור שהמחשבות הראשונות שעלו במוחה מי השאיר את התינוקת המסכנה הזאת כאן ולמה. שאלותיה עמדו להיפתר, ליד ידה של התינוקת הייתה מעטפה ליזה פתחתה את המעטפה בידיים רועדות, הוציאה את משקפי הקריאה שלה מתוך כיסה והתחילה לקרוא: "זוהי לינדזי. היא תינוקת ממש חמודה ושקטה. אני עצמי נקלעתי לחובות ואני לא יכולה לטפל בה עכשיו, בבקשה תטפלי בה וכשאוכל אחזור לקחת אותה - אני אוהבת אותה שלא תחשבי! אבל אני פוחדת שאם תישאר בטיפולי היא תמות! בתודה, אנדריאה". ליזה הייתה המומה - מה עלייה לעשות הכשיו: למסור את התינוקת לרשויות או לטפל בה בעצמה, הרי אם התינוקת אמרה שתחזור לקחת אותה. אבל בכל זאת אין לי ניסיון בטיפול בילדים וגם לא הרבה כסף להחזיק את הילדה! טוב נראה כבר מה נעשה, בינתיים אני יעלה אותה למעלה קפוא בחוץ.