פרח בר של החיים
New member
"הסיגר של אחרי" - חלק א'
אני במיטה, מבכה את גורלי שלא נותן לי לגמור פתאום באמצע החיים, והפלאפון שלי משמיע רעשים מוזרים. הודעה. "יש לי סיגר של אחרי... רוצה?" בטח שרוצה. רוצה להיות אחרי... רוצה לגמור, רוצה להנות, רוצה הכל. אני עונה לו "את הסיגר או את מה שבא לפניו?" אני זוכרת את הפעם הקודמת, אותו. אני זוכרת אותו נוגע בי, מחדיר אצבע לתוכי, ועוד אחת. אני זוכרת אותו מלטף, נוגע בעדינות, באיטיות. "לא סתם קוראים לו הסיגר של אחרי. הוא בא אחרי. זה עסקת חבילה." ואני עדיין לא גומרת, אפילו לא מתקרבת לזה. ולא עוזרת המוסיקה, ולא עוזרים הנרות, ולא עוזרות האצבעות שלי, ולא עוזר הקרם גוף, ולא עוזר כלום. אני לא מצליחה לגמור. "זה נשמע טוב". אני כותבת לו, "אני לא מצליחה לגמור". הוא מתקשר אלי. אנחנו קובעים זמן. אני אגיע. הוא יחכה לי בצומת. נגיע אליו לחדר, ונעשה הכל, אבל הכל, כדי שאני אגמור. אני נוסעת אליו. שלוש וחצי שעות נסיעה שבסופן הידיד שלי יהיה באופן סופי יזיז שלי. שלוש וחצי שעות נסיעה שבסופן אני והוא, כל הלילה, ביחד. אני מגיעה לצומת. מתקשרת אליו. "אני כבר בא" הוא אומר לי. ואני מחכה. המשך יבוא...
אני במיטה, מבכה את גורלי שלא נותן לי לגמור פתאום באמצע החיים, והפלאפון שלי משמיע רעשים מוזרים. הודעה. "יש לי סיגר של אחרי... רוצה?" בטח שרוצה. רוצה להיות אחרי... רוצה לגמור, רוצה להנות, רוצה הכל. אני עונה לו "את הסיגר או את מה שבא לפניו?" אני זוכרת את הפעם הקודמת, אותו. אני זוכרת אותו נוגע בי, מחדיר אצבע לתוכי, ועוד אחת. אני זוכרת אותו מלטף, נוגע בעדינות, באיטיות. "לא סתם קוראים לו הסיגר של אחרי. הוא בא אחרי. זה עסקת חבילה." ואני עדיין לא גומרת, אפילו לא מתקרבת לזה. ולא עוזרת המוסיקה, ולא עוזרים הנרות, ולא עוזרות האצבעות שלי, ולא עוזר הקרם גוף, ולא עוזר כלום. אני לא מצליחה לגמור. "זה נשמע טוב". אני כותבת לו, "אני לא מצליחה לגמור". הוא מתקשר אלי. אנחנו קובעים זמן. אני אגיע. הוא יחכה לי בצומת. נגיע אליו לחדר, ונעשה הכל, אבל הכל, כדי שאני אגמור. אני נוסעת אליו. שלוש וחצי שעות נסיעה שבסופן הידיד שלי יהיה באופן סופי יזיז שלי. שלוש וחצי שעות נסיעה שבסופן אני והוא, כל הלילה, ביחד. אני מגיעה לצומת. מתקשרת אליו. "אני כבר בא" הוא אומר לי. ואני מחכה. המשך יבוא...
