הסוף של תאונות

[שגית של איה]

הסוף של תאונות

קראתי להנאתי את תאונות, של יעל הדיה. ונהניתי מאוד. בעלי שקרא אחרי, שאל אותי מה הבנתי מהסוף של הסיפור..ולא כל כך הבנתי מה הוא רוצה ממני..ואז הוא אמר, מה לא שמת לב, שהאוטובוס(של הטיול של דנה) הגיע בדיוק למקום של התאונה....שמתם לב?

 

[einat-z]

עניין אחר לגבי הסוף

רוב הספר מתמקד בשירה וביונתן. דנה היא דמות משנה. חשובה, אבל פחות. ופתאום הסיום, מתמקד דווקא בה. ועוד - רוב הספר הוא לא אופטימי. רוב הזמן שירה, יונתן וגם דנה, חיים בתחושה של "מה יהיה". גם בעניין הזאת האופי של הסוף שונה משאר הספר.

 

[TimBuck2]

דווקא אהבתי את הסוף

היו כמה עמודים לקראת הסוף שנראו לי מיותרים, אבל אהבתי את הסוף. אני הרגשתי "בפנים", זה מן סוף טוב, אבל לא קיטשי, סוף שאחרי סגירת הספר ניסיתי לדמיין מה יקרה אח"כ. (דנה תהיה בסדר, שירה תיכנס להריון ותקרא לבן שלה מקס, או... נו... איך קראו לרופא של אבא שלה? לא משנה... ובסוף כולם יעברו למושבה הגרמנית, כי ירושלים עדיפה). אז בקשר ל"מה יהיה" ה"יהיה טוב" הזה, היה נחמד. אני גם הבנתי שהיא חזרה למקום של התאונה (בגלל הקטע של המשפחה עם הגבינות עיזים), כלומר, המחשבה חלפה בראשי אבל לא ממש השקעתי בזה מחשבה... ספר נחמד, את ה200- העמודים הראשונים קראתי תוך יומיים, אחרי זה הספר נהיה קצת מייגע.

 

[נעמי נעמי]

אולי תתחילו לשים ספוילרים האמת!

 

[דוסטויבסקי]

לא התרשמתי מהספר

מעייפיפ כבר הספרים שפשו אצלינו שמתעסקים כולם בהוא והיא שיש להם צרות באהבה, והם מחפשים אהבה וכדי לגרות את הקורא גם מתבלים את הספר בעודף זיקפות, זיונים ופנטסיות.

 

[הקורא הנאמן]

על הסוף של תאונות

הסוף הוא אופטימי - המסר הוא שהחיים ממשיכים, ואפשר להמשיך לחיות, ואפילו להיות מאושרים. דנה לא שמה לב לאן האוטובוס הגיע, כי באותו הרגע היא חוותה חוויה של אושר קטן, שהייתה הרבה יותר חזקה מהעבר.

 

[בת גשרית]

לפחות תזהירי שמדובר בספוילר