הסדר - ספור יהודי
את הסיפור הזה מצאתי בספר של חכמי חלם, תחת הכותרת - ישובאים מן הכפר. האמת - אני לא בטוחה מה זה ישובאי, אבל דומני שאלה יהודים שגרו מחוץ לחלם, יהודים פשוטים שאינם יודעים קרוא וכתוב. הגיע ערב פסח. בבית היהודי הישובאי היה הכל מוכן לפסח. הכלים מצוחצחים, הנרות דולקים בפמוטים, גם מצות מתחת למפית וגם יין אדום בבקבוק. הישובאי ואשתו לבושים בגדים חדשים אך אינם יושבים לשולחן, כי אינם יודעים כיצד לערוך את הסדר. בשנה שעברה היה אצלם אורח, בחור מן הישיבה, שהורה להם מה לעשות, אך השנה אין מי שיורה להם. חשב בעל הבית וחשב מה לעשות, קימט את מצחו, הביט בהגדה ולא הבין שום דבר. "אולי את זוכרת מה עשינו בשנה שעברה?" שאל את אשתו. "גם אני שכחתי" ענתה האשה. התייעצו מה לעשות, והחליטו שהאשה תלך לישובאי השכן ותתחבא מאחורי הדלת ותראה מה הם עושים. עמדה האשה מאחורי הדלת של השכן הישובאי וראתה - הישובאית השכנה בוכה, ובעלה מכה אותה בחבלים של מושכות העגלה, תופס בשער ראשה ומושכה על הרצפה בכל החדר ואומר לה: "הנה לך פסח, הנה לך סדר, הנה לך חג". אחר כך ישבו שניהם אל השולחן ואכלו ארוחתם. חשבה האשה שכך עושים את הסדר, חזרה לביתה אבלה וחפוית ראש. נעמדה בקרן זוית ולא אמרה כלום. "מה ראית אצל השכן?" שאל הישובאי. שתקה האשה. "הלוא תגידי, מה ראית שעושים שם?" והאשה שותקת. כעס הישובאי על אשתו ואמר - אם לא תעני, סופך יהיה רע ומר. הלך והביא את מושכות העגלה, והאשה התחילה לבכות אך לא אמרה דבר. החל הישובאי להכות אותה במושכות, משך בשער ראשה וסחב אותה על הרצפה ואמר: "הנה לך פסח, הנה לך סדר, הנה לך חג". כשהתעייף האכר ועזב אותה, מחתה הישובאית את הדמעות מעיניה ואמרה: "אם ידעת איך עושים את הסדר, למה שלחת אותי החוצה לראות מה השכן עושה".
את הסיפור הזה מצאתי בספר של חכמי חלם, תחת הכותרת - ישובאים מן הכפר. האמת - אני לא בטוחה מה זה ישובאי, אבל דומני שאלה יהודים שגרו מחוץ לחלם, יהודים פשוטים שאינם יודעים קרוא וכתוב. הגיע ערב פסח. בבית היהודי הישובאי היה הכל מוכן לפסח. הכלים מצוחצחים, הנרות דולקים בפמוטים, גם מצות מתחת למפית וגם יין אדום בבקבוק. הישובאי ואשתו לבושים בגדים חדשים אך אינם יושבים לשולחן, כי אינם יודעים כיצד לערוך את הסדר. בשנה שעברה היה אצלם אורח, בחור מן הישיבה, שהורה להם מה לעשות, אך השנה אין מי שיורה להם. חשב בעל הבית וחשב מה לעשות, קימט את מצחו, הביט בהגדה ולא הבין שום דבר. "אולי את זוכרת מה עשינו בשנה שעברה?" שאל את אשתו. "גם אני שכחתי" ענתה האשה. התייעצו מה לעשות, והחליטו שהאשה תלך לישובאי השכן ותתחבא מאחורי הדלת ותראה מה הם עושים. עמדה האשה מאחורי הדלת של השכן הישובאי וראתה - הישובאית השכנה בוכה, ובעלה מכה אותה בחבלים של מושכות העגלה, תופס בשער ראשה ומושכה על הרצפה בכל החדר ואומר לה: "הנה לך פסח, הנה לך סדר, הנה לך חג". אחר כך ישבו שניהם אל השולחן ואכלו ארוחתם. חשבה האשה שכך עושים את הסדר, חזרה לביתה אבלה וחפוית ראש. נעמדה בקרן זוית ולא אמרה כלום. "מה ראית אצל השכן?" שאל הישובאי. שתקה האשה. "הלוא תגידי, מה ראית שעושים שם?" והאשה שותקת. כעס הישובאי על אשתו ואמר - אם לא תעני, סופך יהיה רע ומר. הלך והביא את מושכות העגלה, והאשה התחילה לבכות אך לא אמרה דבר. החל הישובאי להכות אותה במושכות, משך בשער ראשה וסחב אותה על הרצפה ואמר: "הנה לך פסח, הנה לך סדר, הנה לך חג". כשהתעייף האכר ועזב אותה, מחתה הישובאית את הדמעות מעיניה ואמרה: "אם ידעת איך עושים את הסדר, למה שלחת אותי החוצה לראות מה השכן עושה".