הסבר לילדה על מוות

[yfat73]

הסבר לילדה על מוות

בתי בת ה- 3.5 מתחילה לאחרונה לשאול על אחותי שאלות, מי זאת, אומרת שאני דומה לה וכו'. אני כמעט בטוחה שבזמן הקרוב היא תתחיל הרבה יותר לשאול שאלות, ולא יודעת בדיוק מה לענות לה. אני חייבת לציין שיש לה אח קטן, כך שההסבר יכול להיות קל יותר, אבל אני לא יודעת איך להעביר לה את זה בצורה הכי נכונה והכי פחות טראומטית שיש. אשמח לקבל תגובות. חשוב לציין שהיא לא הכירה אותה מעולם, היא נולדה כשנה ורבע לאחר שאחותי נפטרה.

 

[aya_bsf]

יפעת יקרה....../images/Emo65.gif

בוקר טוב......למרות שבעצם הוא לא כך כך טוב...... בכל מקרה.....בתור אחת שעובדת עם ילדים, ומבינה אותם אפילו מאוד...אני חייבת לומר לך שילדים הם "יצורים" מאוד חכמים וסקרנים כך שאין לטעמי לנסות לייפות את המוות משום שהם ירגישו שמשהו לא בסדר בהסבר שאת נותנת, ולכן הדרך הטבעית ביותר שאת עצמך מרגישה בנוח לספר להם היא הדרך הנכונה.... לפי דעתי לא צריך להתחיל בסיפור על המוות אלא על האנשים...הרי הם המהות של העניין, שנחקק בליבנו ולא המוות....נכון? אז פשוט תמונות של אחותך וסיפורים על הילדות המשותפת וכדומה - דברים שילדים שיכולים להזדהות איתם יעזרו להם מאוד....כי חשוב קודם להכיר את האדם האהוב שנפטר ולא להשאיר את הילדים עם העובדה המכאיבה שהם פשוט מתו וזה מה שצריך לזכור.... אז שבי איתה עם אלבום תמונות או סרט וידיאו ופשוט תשפכי...את כל הזכרונות...זה לא חייב להיות חד פעמי אלא רצוי רב פעמי....לפעמים אפילו גם בזמן קבוע - נגיד כל יום שישי בערב או משהו......שתהיה לה יציבות בכל הקשור לנושא הזה......לאחר שאת מרגישה שהיא כבר מכירה את אחותך עד כמה שניתן אפשר להתחיל לטפטף קצת על משמעות החיים....ואז להתחיל לספר על המוות.... בניגוד להרבה אנשים אני כן נוקטת בשיטה של לספר על גן עדן..ועל אלוהים...ועל המלאכים שלו....כי מה לעשות אלו ילדים....כשהם יגדלו הם כבר יבינו לבד מה המציאות ( או שלא? ).... איה

 

[הורים גאים וכואבים]

ליפעת היקרה

בננו רונן נהרג בחו"ל לפני קרוב לשש שנים. אחייניתנו היתה אז בת 3.5 והוריה הסבירו לה במלים פשוטות שהוא לא יחזור יותר, את משמעות המושג לוויה, ענו על השאלות ששאלה, אך לא ירדו לפרטים. הבת השנייה היתה אז תינוקת ומאוחר יותר נולד עוד בן והם לא הכירו כלל את רונן. למרות זאת, כולם מכירים אותו מתמונות, קטעי וידאו, ציון יום הולדתו וכו'. הם מקבלים אותו כחלק מהמשפחה, מגיעים עם ההורים לאזכרות ומניחים פרחים על הקבר. לא ניכרים אצלם פחדים מאחר וההורים מצליחים להעביר להם את הדברים בנינוחות, כחלק מהחיים והשיגרה המשפחתית. אנו מתבוננים מהצד ומתרגשים לראות איך הכל אצלם ברור, טבעי ומובן, גם כאשר הבת הגדולה קוראת את קטעי העיתונות מאז המפרטים את הנסיבות הקשות. נראה לנו שאפשר לספר לילדים על אנשים שלא הכירו, לשתף בזכרונות ובחוויות ולהפכם לחלק מההווה. בהצלחה בכל דרך שתבחרי וחיבוק חם מאתנו.