צפתי מסטול
New member
הנשמה שלנו, מה היא בעצם?
שלום. מזה אלפי שנים האמין האדם, שלא רק חומרי הוא. החומר הקיים סביבנו אינו נע, אינו מדבר וכנראה גם אינו חושב. אנחנו כן. מה גורם להבדל הזה? מה מבדיל בין יצור חי ויצור מת? אומרים לנו שאנו עשויים פחמן, מים ועוד כמה יסודות. מתי בפעם האחרונה ראיתם פחמן ומים חושבים? יש משהו מיוחד ביצורים החיים. איננו יכולים לראות את המשהו הזה, וברור לנו שהוא אינו חומרי. אנו מכנים יסוד זה בשם "רוחני". דמיינו את עצמכם יושבים ומשחקים בקוביה. אנו חשים את הקוביה, רואים אותה, מרגישים את משקלה. הקובייה קיימת באופן חומרי מובהק, וכמו כן אתם חושבים עליה. אתם מרגישים יחס כל שהוא לקוביה, שהוא מעבר לתחושת החומר על עור היידים שלכם, או לאור המוחזר מהקוביה לתוך עניכם. כעת אתם משליכים את הקוביה, אך ממשיכים לחשוב עליה. הייצוג הפנימי עדיין קיים, למרות שאין עוד שום קוביה חומרית לידכם. תגידו שמדובר בזיכרון? אם כן, דמיינו את עצמכם מלטפים חתול שראשו פחית שתייה וזנבו חוט חשמל, ושפרוותו עשויה קוצי קיפוד. דמיינו את התחושה הזאת של פרווה זו על ידיכם, ואת הצלילים שהוא עושה כשראשו המתכתי חורק על הקוצים. מעולם לא נתקלתם בחיה כזאת, ועם זאת יש לה ייצוג פנימי אצלכם שהוא מוחשי כמעט באותה מידה כמו הייצוג הפנימי של עצם אמיתי. המסקנה היא שיש משהו נפרד מהחומר, משהו שמתקיים ללא החומר. רוח. כעט אנו עוברים למחשבות שלנו, לרגשות, לרצונות. האם יש להם קיום חומרי? הרי המוח הוא אותו מוח, אותם תאים בידיוק. אז איך זה שפעם הם רוצים כך ופעם אחרת? האם אנו יכולים לראות אותם? למשש אותם? לא. לכן אנו מסיקים שהם אינם חומריים אלא רוחניים. אבל הייתי רוצה לשאול, האם אין זה תלוי בארגון של הדברים, של החומר? למשל אם לוקחים חול ונפט יכולים לעשות חישובים מתמטים? כמובן שלא. אבל שעושים מהנפט פלסטיק, ומהחול סיליקון ומארגנים אותם בצורה מסויימת, מקבלים מחשב כיס המסוגל לעשוב חישובים שאף אדם כמעט אינו מסוגל לעשות, עם או בלי נשמה. הרי נסו לזרוק אבן לאוויר, ובזמן מעופה תוך כדי שימוש בנשמה בלבד לעצור אותה. תראו שזה בלתי אפשרי, אם זה בלתי אפשרי לגבי אבן, למה זה כן אפשרי לגבי המוח שלנו? הם חומריים בידיוק באותה מידה. האם הנשמה מוגבלת למוח בלבד? אז זה סותר את הרעיון של קיום נשמה בנפרד מהגוף. אשמח לתגובות רציניות.
שלום. מזה אלפי שנים האמין האדם, שלא רק חומרי הוא. החומר הקיים סביבנו אינו נע, אינו מדבר וכנראה גם אינו חושב. אנחנו כן. מה גורם להבדל הזה? מה מבדיל בין יצור חי ויצור מת? אומרים לנו שאנו עשויים פחמן, מים ועוד כמה יסודות. מתי בפעם האחרונה ראיתם פחמן ומים חושבים? יש משהו מיוחד ביצורים החיים. איננו יכולים לראות את המשהו הזה, וברור לנו שהוא אינו חומרי. אנו מכנים יסוד זה בשם "רוחני". דמיינו את עצמכם יושבים ומשחקים בקוביה. אנו חשים את הקוביה, רואים אותה, מרגישים את משקלה. הקובייה קיימת באופן חומרי מובהק, וכמו כן אתם חושבים עליה. אתם מרגישים יחס כל שהוא לקוביה, שהוא מעבר לתחושת החומר על עור היידים שלכם, או לאור המוחזר מהקוביה לתוך עניכם. כעת אתם משליכים את הקוביה, אך ממשיכים לחשוב עליה. הייצוג הפנימי עדיין קיים, למרות שאין עוד שום קוביה חומרית לידכם. תגידו שמדובר בזיכרון? אם כן, דמיינו את עצמכם מלטפים חתול שראשו פחית שתייה וזנבו חוט חשמל, ושפרוותו עשויה קוצי קיפוד. דמיינו את התחושה הזאת של פרווה זו על ידיכם, ואת הצלילים שהוא עושה כשראשו המתכתי חורק על הקוצים. מעולם לא נתקלתם בחיה כזאת, ועם זאת יש לה ייצוג פנימי אצלכם שהוא מוחשי כמעט באותה מידה כמו הייצוג הפנימי של עצם אמיתי. המסקנה היא שיש משהו נפרד מהחומר, משהו שמתקיים ללא החומר. רוח. כעט אנו עוברים למחשבות שלנו, לרגשות, לרצונות. האם יש להם קיום חומרי? הרי המוח הוא אותו מוח, אותם תאים בידיוק. אז איך זה שפעם הם רוצים כך ופעם אחרת? האם אנו יכולים לראות אותם? למשש אותם? לא. לכן אנו מסיקים שהם אינם חומריים אלא רוחניים. אבל הייתי רוצה לשאול, האם אין זה תלוי בארגון של הדברים, של החומר? למשל אם לוקחים חול ונפט יכולים לעשות חישובים מתמטים? כמובן שלא. אבל שעושים מהנפט פלסטיק, ומהחול סיליקון ומארגנים אותם בצורה מסויימת, מקבלים מחשב כיס המסוגל לעשוב חישובים שאף אדם כמעט אינו מסוגל לעשות, עם או בלי נשמה. הרי נסו לזרוק אבן לאוויר, ובזמן מעופה תוך כדי שימוש בנשמה בלבד לעצור אותה. תראו שזה בלתי אפשרי, אם זה בלתי אפשרי לגבי אבן, למה זה כן אפשרי לגבי המוח שלנו? הם חומריים בידיוק באותה מידה. האם הנשמה מוגבלת למוח בלבד? אז זה סותר את הרעיון של קיום נשמה בנפרד מהגוף. אשמח לתגובות רציניות.