הנק הכפול
נכתב על אחד מחברי הפורום, והמבין יבין הוא ניגש לעבר הדלת מאחוריה הופיע שליח עם קסדה ומשלוח בידיו. הם חייכו האחד לשני כמכירים, אלא מה הוא היה לקוח קבוע ומכובד של מקדונלדס והכיר את כל השליחים בשמותיהם. הוא שלח את השליח עם מנת טיפ מכובדת כרגיל והחל ללכת לחדרו בעודו מרחרח את השקית שקיבל. הוא התיישב מול המחשב, פתח את המסנג'ר, האייסי וכמובן את הסקייפ, וכך בדק מי מחובר, בעודו מוציא את תכולות השקית, את הצ'יפס האהוב עליו מכל ואת המק הכפול, הסתכל אליהם וכמו תמיד טיבל במיומנות ובנדיבות את האוכל כבידי אומן, ליטף את כרסו השמנמנה והחל לנגוס באיטיות ובאהבה את המק הכפול "היי מה המצב?" החלון הבהב בכתום כשאחד מחבריו שלח לו הודעה -"בסדר" הוא השיב מכניס לפיו צ'יפס מטובל "תגיד, בא לך ללכת לים אני הולך לרוץ" -"לא שמע, אני אולי שונא את הכרס והיא מפריעה לי במקומות הכי לא צפויים, אבל היא חלק ממני, זה כמו שאישה נבגדת תפיל את בנה" הקליד ושתה מהפנטה הכתומה מלאת הסוכר "מה הכוונה? אם זה יהיה טוב בשבילך תבוא, אני לא מבין" -" כן אתה באמת לא מבין, זה ענין של גורל, אני אדם שמאמין בגורל, והגורל הוא שאני אשב פה ואמשיך להשמין בעודי זולל מקים כפולים" "מה?? אז פשוט תשנה את הגורל ותקום ותבוא איתי לים" הוא התבונן במחשב לועס את הביס האחרון של המק הכפול ולוגם בשקיקה את תכולת כוס הפנטה, נדהם ומתעצבן מהבורות של חברו לשיחה -"מה אתה לא מבין, הגורל כבר נכתב!! אי אפשר לשנות אותו!! הגורל הוא שאני אשאר שמן עם כרס תפוחה, וזה לא משנה אפילו אם אני לא רוצה שכך הוא יהיה" הוא ליקק את שאריות השמן ופנה להביא חפיסת שוקולד מריר ואכל את הקוביות אחת אחרי השניה בהנאה . הוא הרגיש שאולי לא היה מובן מספיק ותהה אם ימצא דרך אחרת להסביר, -"תגיד לי, אתה חושב שאתה יכול יותר לא לאכול חצי שנה?" "אני לא רוצה" -אבל אתה יכול?" "אולי לא" זה היה מספיק, הוא הוכיח את שלו הוא פתח שני כפתורים במכנסיים, סגר את חלון השיחה והחל שיחות מרתקות עם חברים וירטואלים אותם מעולם לא פגש הוא חייך לעצמו וחשב: עכשיו הוא מבין, מסכן
נכתב על אחד מחברי הפורום, והמבין יבין הוא ניגש לעבר הדלת מאחוריה הופיע שליח עם קסדה ומשלוח בידיו. הם חייכו האחד לשני כמכירים, אלא מה הוא היה לקוח קבוע ומכובד של מקדונלדס והכיר את כל השליחים בשמותיהם. הוא שלח את השליח עם מנת טיפ מכובדת כרגיל והחל ללכת לחדרו בעודו מרחרח את השקית שקיבל. הוא התיישב מול המחשב, פתח את המסנג'ר, האייסי וכמובן את הסקייפ, וכך בדק מי מחובר, בעודו מוציא את תכולות השקית, את הצ'יפס האהוב עליו מכל ואת המק הכפול, הסתכל אליהם וכמו תמיד טיבל במיומנות ובנדיבות את האוכל כבידי אומן, ליטף את כרסו השמנמנה והחל לנגוס באיטיות ובאהבה את המק הכפול "היי מה המצב?" החלון הבהב בכתום כשאחד מחבריו שלח לו הודעה -"בסדר" הוא השיב מכניס לפיו צ'יפס מטובל "תגיד, בא לך ללכת לים אני הולך לרוץ" -"לא שמע, אני אולי שונא את הכרס והיא מפריעה לי במקומות הכי לא צפויים, אבל היא חלק ממני, זה כמו שאישה נבגדת תפיל את בנה" הקליד ושתה מהפנטה הכתומה מלאת הסוכר "מה הכוונה? אם זה יהיה טוב בשבילך תבוא, אני לא מבין" -" כן אתה באמת לא מבין, זה ענין של גורל, אני אדם שמאמין בגורל, והגורל הוא שאני אשב פה ואמשיך להשמין בעודי זולל מקים כפולים" "מה?? אז פשוט תשנה את הגורל ותקום ותבוא איתי לים" הוא התבונן במחשב לועס את הביס האחרון של המק הכפול ולוגם בשקיקה את תכולת כוס הפנטה, נדהם ומתעצבן מהבורות של חברו לשיחה -"מה אתה לא מבין, הגורל כבר נכתב!! אי אפשר לשנות אותו!! הגורל הוא שאני אשאר שמן עם כרס תפוחה, וזה לא משנה אפילו אם אני לא רוצה שכך הוא יהיה" הוא ליקק את שאריות השמן ופנה להביא חפיסת שוקולד מריר ואכל את הקוביות אחת אחרי השניה בהנאה . הוא הרגיש שאולי לא היה מובן מספיק ותהה אם ימצא דרך אחרת להסביר, -"תגיד לי, אתה חושב שאתה יכול יותר לא לאכול חצי שנה?" "אני לא רוצה" -אבל אתה יכול?" "אולי לא" זה היה מספיק, הוא הוכיח את שלו הוא פתח שני כפתורים במכנסיים, סגר את חלון השיחה והחל שיחות מרתקות עם חברים וירטואלים אותם מעולם לא פגש הוא חייך לעצמו וחשב: עכשיו הוא מבין, מסכן