הנקה מעל גיל 3

[אתיקה היחידה]

הנקה מעל גיל 3

מישהי הגיעה למצב של הנקת ילד בן 3 ו4 חודשים? כשהילד שלי היה בן שנתיים, רציתי לגמול אותו- אבל הוא כך כך בכה שוויתרתי לו ולעצמי. חשבתי שלאט לאט הוא יוותר לי, לפחות בלילות. חשבתי שכשהוא יבין, זה יהיה קל יותר. עכשיו כשהוא מבין זה הרבה יותר קשה כי הוא אומר לי שהוא לא מוכן לוותר עלז ה ומה פתאום אני רוצה להפסיק ועוד כל מיני מילים שעושות לי לא ממש טוב על הנשמה...

 

[מינימי2]

אכן תקופה ארוכה ../images/Emo13.gif

מדברייך מובן שניסית לגמול אותו במהלך השנים האלו אך וויתרת על הרעיון כאשר הוא התנגד. אני לא יודעת אם כך זה אצלך, אבל לפעמים הגורם לקושי אינו גיל מסויים (זה קשה גם בגיל שנה וחצי וגם בגיל שנתיים, רק שהילד מביע את עצמו בצורה אחרת) אלא הקושי להתמודד עם הכעס שלו ועם מורת רוחו. כמו בכל תחומי החיים, הצבת גבולות היא חשובה גם עבור ההורים וגם עבור הילד, אלא שהגבולות שונים ממשפחה למשפחה... כל זמן שההנקה מתאימה לשניכם אינני מוצאת סיבה להפסיק, גם לא השנים הארוכות (והנעימות, אני מקווה) של ההנקה. אבל אם את מעוניינת לסיים את פרק ההנקה המכובד הזה, או לצמצם חלקית (נניח הנקות לילה...) עלייך לעשות זאת ולהציב גבולות בצורה ברורה ועקבית. השאלה אם את באמת רוצה להפסיק או שאת עוד לא סגורה על עצמך...

 

[מ ו פ ת ע ת]

אני מניקה בת 3 (בעוד שבוע) ../images/Emo140.gif

בתי יונקת פעמיםי שלוש ביום, ובכלל לא בלילה. השארתי רק את ההנקות ששתינו נהנות מהן - כשאני חוזרת מהעבודה, לפני השינה (וגם את זו אני מתחילה לצמצם) והנקת בוקר מדי פעם. זה לא כולל "הנקות ניחומים" ברגעי משבר וכמובן שאם היא חולה, אני לא מגבילה אותה. בהנקת פעוט שני חלקי הצמד צריכים להיות מרוצים ושבעי רצון מההנקה. אני חושבת שאת צריכה להחליט אם את רוצה לגמול לחלוטין או רק להוריד את ההנקות שאת מרגישה שאת לא נהנית מהן ולפעול בהתאם. אצלנו זה עבד כך: את הנקות הלילה הפסקתי כשהיתה כמעט בת שנתיים. אנחנו גם ישנו עד אז בלינה משותפת רוב הזמן כך שמאוד חששתי שזה יהיה קשה. אבל ברגע שהייתי שלמה עם עצמי שזה הדבר הנכון ביותר בשביל שתינו, זה היה הרבה יותר פשוט ממה שציפיתי. הנסיונות הראשונים לגמילה מהנקות הלילה היו מעט יותר מוקדם , בסביבות גיל שנה וחצי - ולא עלו יפה. הבכי שלה גרם לי ליסורי מצפון קשים והבנתי ששתינו עדיין לא בשלות לשינוי הזה ושאני לא מספיק שלמה עם ההחלטה בשביל להתמודד בצורה טובה עם ההשלכות של הבחירה שלי על בתי. קרוב לגיל שנתיים ניסיתי שוב, כי הלילות נהיו ממש בלתי נסבלים. הרגשתי שאני בקושי ישנה בלילה ושזה משפיע על התפקוד שלי במשך היום. ביום שהתחלנו הסברתי לה שבלילה אני מאוד עייפה וגם הציצי עייף ורוצה לישון, ולכן בלילה אנחנו לא יונקים יותר אבל אני אהיה איתה ואחבק אותה והיא אותי. היו שתי לילות של בכי , לא ממושך מאוד אולי 5-10 דקות, אבל לא היסטרי. בלילות הבאים רק הזכרתי לה שבלילה לא יונקים. הפתיע אותי עד כמה המוכנות הפנימית שלי השפיעה על היכולת שלה לקבל את השינוי. ברגע שהאמנתי שאני עושה את הדבר הנכון, ולא היו לי רגשות אשם, אז גם יכולתי להתמודד עם הקושי שלה, להבין אותה, לעזור לה ובכל זאת לא לוותר.